אדם שמחובר לתורה ולמצוות לא מתפעל מאירוע חולף

לאדם יש צורך אנושי ב'חדשות' לשמוע מה קרה כאן ועכשיו ולא מהעבר והזמן הרחוק, תופעת הלוואי לידיעה חדשותית שקרתה זה עתה' מלווה בגירוי של סיפוק זמני ללא קשר למהות הידיעה ולמשמעותה.  

החדשות והרדיפה אחרי הדבר החדש הוא אך ורק בשביל החוויה, החדשות יוצרות גירוי רגשי בלבד, אבל האדם לא נהנה מעצם התוכן.

החיבור לתוכן הדבר, מסיר את רעשי הרקע שאינם ברי תוכן ומבלבלים את מחשבת האדם.

יתירה מכך: אדם שמחובר ללימוד תורה ולקיום המצוות לא מתפעל ולא מתבלבל לרגע מאירוע רגעי חולף עובר. 

היהדות מחנכת את האדם לא להתלהב יתר על המידה מהדבר החדש, לכל הפחות שיהיה שווה לדבר הישן בשביל שנתחבר אל עצם התוכן ומהות הדברים.

כלשון חז"ל: "והיה אם שמוע תשמעו"-אם תשמע בישן תשמע בחדש.

השמיעה של האדם וחלוקת הקשב להתעסקות בסיפוק לטווח הקצר ולא לטווח הארוך, פוגעת ביכולת להתחבר למהות החיים ולתכנון בטווח הארוך.

אנשי אמת נקראים כך לא רק בגלל קפידתם על מידת האמת, אלא בגלל שהם שואבים את כוחם וחיותם ממקור האמת ולא מהריגוש הזמני הרגעי, אלו הם אנשי האמת נקיי הדעת.

זהו עומק ההבנה בפסוק "אמת מארץ תצמח" האמת היא היחידה שנותנת חיים לקיום תמידי ונצחי.

חדש, ישן, ביהדות מתחברים לתוכן הדבר, ולא לתופעות לוואי והזמן.

על פי משנתו של השפת אמת לפרשת בחוקותי.

שפת אמת בחוקותי תרל"ח: ואכלתם ישן נושן כו'. דאיתא א"ש תשמע אם שמוע בישן תשמע בחדש. שצריך להיות האדם מתפעל ע"י ידיעת האמת ולא יצטרך להתעורר התפעלות רק ע"י השגת חדשות. והוא סימן אמת. וברכה זו היא שכ' ז"ל אוכל קימעא ומתברך במעיו. כמ"ש ומתברכין מילין בגוייהו. דאיתא לעולם יראה אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו. וצריך להיות כשבא השפע לתוך בנ"י מצא מין את מינו ומתגברת ומתחזקת והבן היטב. וסוף הברכות ואולך אתכם קוממיות הוא תיקון כל קומת האדם וחז"ל דרשו ב' קומות. לין לעוה"ב כמ"ש: