חג השבועות – האם תמיד בו' בסיוון?

נושא "קו התאריך" בהלכה הוא מורכב ומסועף, וקולמוסים רבים נשתברה זו. בכתבה זו איננו מתיימרים להקיף את הנושא במלואו או להכריע לצד זה או אחר, אלא לגעת באופן כללי בקשר בין חציית קו התאריך לספירת העומר וקביעות חג השבועות, אך ראשית נקדים מעט בעניין קו התאריך עצמו.

השמש, כידוע, מאירה בכל רגע נתון אזור מסוים מכדור הארץ. למעשה, מכיוון שהמסלול חוזר על עצמו בכל 24 שעות בהם אור השמש חולף על פני 360 המעלות של כדור הארץ, יוצא שבכל 4 דקות אור השמש מתקדם מרחק של מעלה אחת מהכדור, כאשר נהיה יום בכל מקום שאליו אור השמש מגיע בהתאם למיקומו בכדור.

עוד באתר:

הדרמה בעיצומה

תיעוד אווירי מכביש 1: השריפות שנקלטו במצלמות התנועה

גדי פוקס

השריפה בעיר החרדית

האש מתפשטת במהירות: פונו בניינים בבית שמש

שמעון כץ

"יש פה מישהו?"

תיעוד דרמטי: מוודאים שאיש לא נשכח ברכבים

אלי יעקובוביץ

באופן שיטתי

הסיר שלטי חטופים - ונאלץ להתפטר מתפקידו

שמעון כץ

אולם, מובן בשכל אנושי שחייב להיות איזשהו קו גבול, שברגע שאור השמש חוצה אותו מתחלף היום, כאשר משני צידי אותו קו התאריך שונה, ונחלקו הפוסקים היכן ממוקם קו זה, הידוע בשם "קו התאריך". לדעת מרן ה"חזון איש" זצ"ל, שפסק כן על פי דעות הראשונים, ירושלים היא מרכז העולם, וקו התאריך ממוקם במרחק של 90 מעלות מזרחית לירושלים, עם הסתייגות שהקו לא חוצה יבשות, ולכן בפועל רובו נמצא בחוף המזרחי של יבשת אסיה.

קיימות גם דעות אחרות כמו הדעה הגורסת שקו התאריך נמצא 180 מעלות מזרחית לירושלים, אולם לדעת מרבית הפוסקים קו התאריך בהלכה הוא "קו התאריך הבינלאומי" הממוקם באוקיינוס השקט בין ארצות הברית ואוסטרליה, שהוא הקו המשמש כקו התאריך עבור כל אומות העולם.

והנה, החוצה את קו התאריך למעשה "מאבד" יום או "מרוויח" יום בהתאם לכיוון נסיעתו. כך, בעת שבארצות הברית יום שלישי לדוגמה, באוסטרליה כבר יום רביעי, ואדם הנוסע מארצות הברית לאוסטרליה מפסיד יום, ואם נוסע הפוך מרוויח יום, כביכול.

ונשאלת השאלה, מה דינו לגבי ספירת העומר, הרי אם בתפילת ערבית שהתפלל לפני עלייתו למטוס בארצות הברית מנה ארבעים יום לעומר, בתפילת ערבית הבאה שיתפלל באוסטרליה, הציבור יספור שניים וארבעים יום, ומה יעשה אותו אדם?

מצינו דעות שונות בפוסקים לגבי דינו של אותו אדם. הגרש"ז אויערבך נקט, שעליו להמשיך לספור כמנהג המקום שאליו הגיע, אך ללא ברכה, שהרי דילג על יום. בשונה מכך, הגר"א וייס סובר שעליו לספור כמנהג המקום ויכול לברך, שהרי לא שכח לברך, אלא שמחמת מסעו עושה כן. לעומתם, הרבי מליובאוויטש כתב שהספירה היא אישית לאדם ולא תלויה בסביבתו, כך שעליו להמשיך ולספור בהתאם למה שספר במדינת מוצאו, אך כתב שעדיף שישמע מאדם אחר הברכה ולא יברך בעצמו.

בהתאם לכך, לדעת הרבי מליובאוויטש ישנה גם נפקא מינה לגבי קביעות חג השבועות עבור אותו אדם, שהרי קביעות חג השבועות היא ביום החמישים לספירת העומר, א"כ יוצא שלכאורה אותו אדם צריך לחגוג בתאריך שונה ממנהג המקום שאליו הגיע. לכן, למעשה דעתו של הרבי מליובאוויטש היא שלכתחילה אין לחצות כלל את קו התאריך בימי ספירת העומר, כדי שלא להיקלע לספק זה, אך אם בפועל עבר את קו התאריך, עליו לחגוג את חג השבועות בהתאם לספירה שלו, ואת היום בו חוגגים בני המקום ישמור גם, כמו יו"ט שני של גלויות.