
בכל השנה, זמן אמירת ברכת "אהבת עולם" או "אהבה רבה" הוא זמן מסוגל מאוד. אולם בחג השבועות – זמן מתן תורה – מדובר בזמן מסוגל לאין ערוך. ידועים סיפורים על גדולי ישראל שבמשך יותר משעה אמרו את הברכה הזאת, בעודם חוזרים שוב ושוב על המילים "והאר עינינו בתורתך" ו"ותן בליבנו בינה". בזמן זה חשוב להתפלל על הילדים, שיזכו וילכו בדרך ה'. מי שח"ו ילדיו ירדו מהדרך, יכול להתפלל בזמן זה שיחזרו למוטב, ומי שב"ה ילדיו יראי שמיים, יתפלל שימשיכו בדרך זו.
מרן החזון איש כתב "אם יזכה האדם שיימס לבבו בבכי בתפילת אהבה רבה ויתפלל מקרב לב ליוצרו שיחוננהו ויבינהו התורה, מובטח הוא שתפילתו נשמעת ואשרי חלקו". בספר "מעשה איש" מסופרת עדות של יהודי שהתפלל יחד עם החזון איש בחג השבועות, ואמר שבשעה שהגיע לברכת אהבה רבה, כל גופו הזדעזע והתמוגג מבכי כמו ילד קטן.
עוד באתר:
מסופר גם על רבי יואל מסאטמר זצ"ל, שבשעה שאמר ברכה זו, זלגו דמעות מעיניו בבכיות נוראיות והתרגשות עצומה, עד שאי אפשר היה לתאר את עוצם ההתעוררות שהייתה אצל כל הקהל, בעודם רואים את הרבי בוכה, ובכיות אלו של הרבי עוררו אותם להתפלל גם הם על עצמם ועל ילדיהם.
מלבד זאת, מובא בספרי החסידות שבשבת שאחרי שבועות ניתן לפעול עניינים רבים שלא הספיקו לפעול בחג עצמו ולקבל את כל ההשפעות, והרבי מצ'ורטקוב אמר ששבת שאחרי חג השבועות היא בבחינת יום טוב עצמו. לכן חשוב לא לבזבז את הזמן בשבת על מילי דעלמא, אלא לנצל את הזמן לענייני קדושה, לתפילה וללימוד, וכך לזכות ולקבל את ההשפעות של שבועות.
עניין נוסף הוא הטבילה במקווה בעלות השחר של שבועות. ידוע שיש שני מועדים בשנה שכולם מקפידים על טבילה, גם כאלו שבד"כ לא טובלים, והם ערב יום כיפור ועלות השחר בשבועות, והטבילה הזאת בשבועות היא שיא השיאים של כל עבודת העומר, לכן חשוב לא לוותר על זה. וכדאי מרגע הטבילה עד "כתר יתנו לך" של מוסף, להיות מנותק מהעולם בצורה קיצונית, להיות מחובר רק לקבלת התורה.
זמן קריאת עשרת הדיברות הוא עת רצון גדולה המסוגלת מאוד לישועות, ומסופר על גדולי הצדיקים שזכו להרגיש בזמן זה את מעמד הר סיני ולשמוע את קול ה'. כך כתב החזקוני בהקדמה לפירושו: "בנפשי נשבעתי אני חזקיה כי בחלומי שמעתי קול אלוקים מדבר עשרת הדיברות בנועם קול דממה", וכן מסופר על צדיקים נוספים.