האם אומות העולם באמת לא רצו את התורה?

1.

ידועים ומפורסמים דברי המדרש, כי בטרם נתן הקב"ה תורה לישראל, הוא חיזר על אומות העולם ליתן להם את התורה.

כששאלוהו, כביכול, מה כתוב בה, אמר להם ריבונו של עולם: 'לא תרצח' 'לא תנאף' 'לא תגנוב', ומכיוון שידעו, כי לא יוכלו לעמוד בכל הדברים הללו, סירבו לקבל על עצמם עול תורה ומצוות.

נוסף לכך, חז"ל מספרים, כי בשעה שרצו הגויים לקבל את התורה, אמר להם הקב"ה: "הביאו לפניי ספרי יוחסין שלכם!" כלומר, אם היה לכם ייחוס כמו שיש לבני ישראל, הייתם ראויים לקבל את תורה.

 

נשאלת השאלה, מדוע לאומות העולם לא נאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש", כפי שנאמר לישראל? לו היה נאמר להם כך, אולי היו מסכימים לקבל את התורה, שמא אם היו פונים אליהם בנימה אופטימית וחיובית יותר, היו משתגעים ומתלהטים אחריה.

 

2.

מסופר על יהודי תלמיד חכם ובעל אמצעים, שהייתה לו בת מוצלחת. כשהגיעה לפירקה וביקשה להינשא, ניגש האב אל ראש הישיבה ושאל אותו מיהו הבחור המתאים להשתדך עם בתו, אחד כזה שיש בו יראת שמיים, נעים הליכות, שקדן, פיקח, בקיצור, כל התכונות הנדרשות לבעל מושלם. 

ראש הישיבה נקב בשמו של בחור, שאכן עולה על כל הדרישות. אבל הזהיר אותו מראש: "אתה צריך לדעת, יש שם איזו בעיה במשפחה, אבא של הבחור שתיין. עם זאת," – סיים הרב את דבריו – "שווה להתפשר בעניין הזה, משום שבחור כמוהו לא תמצא בשום מקום!"

היהודי סמך על ראש הישיבה וחשב לגשת לשידוך, אך בטרם הסגירה הסופית אמר האב לבחור: "תראה, שמעתי עליך דברים טובים, ואני רוצה אותך לבת שלי, אבל יש לי תנאי אחד – תבטיח לי, שאתה לא נוגע בבקבוק!"

החשש של האבא היה מובן, הבקשה שלו הייתה לגיטימית לחלוטין. הוא יודע, שהבחור גדל אצל אבא שתיין, והוא רוצה לוודא, שהבן לא ימשיך בדרכי האב.

 

לעומת זאת, אם הסיפור היה "קצת" אחרת, לו ראש הישיבה היה מרעיף שבחים לא רק על הבחור עצמו אלא היה מגלה בפני האב, כי סבא אחד של החתן המיועד ידוע כתלמיד חכם מופלג, הסבא השני בעל חסד גדול והאבא של הבחור יהודי משכמו ומעלה – ודאי היה אב הכלה פונה לחתן בצורה אחרת לגמרי. אדרבה, היה מבקש ממנו: תבטיח לי, שתלך בדרך אבותיך, תתחייב בפניי, שכל שאיפותיך הם להמשיך את המסורת.

 

כשאומות העולם רצו לקבל את התורה, אמר להם הקב"ה: הביאו לי את ספרי הייחוס שלכם, הסבא שלכם הוא עשיו הרשע! אתם רוצים את התורה? אתם צריכים לדעת, שיש לכך תנאי ברור. אתם חייבים להבטיח, שלא תלכו בדרך של הסבא. קבלו על עצמכם, כל אחד מכם – "לא תרצח" "לא תנאף" לא תגנוב" וכן הלאה. התחייבו בפניי, שלא תנהגו כפי שנהג ראש המשפחה שלכם.

בני ישראל לעומתם, כשמם כן הם, בנים של יעקב אבינו "ישראל אשר בך אתפאר". התפקיד שמוטל עליהם הוא אחד: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש." אל תרדו מהדרך של האבות והסבים שלכם!

 

3.

בני ישראל ובני אומות העולם נדרשו לעמוד, כל אחד במשימה אחרת. אומות העולם נדרשו, שלא ללכת בדרכי אבותם, ובני ישראל לעומתם, נדרשו ללכת דווקא בדרכי אבותם ולהמשיך את המסורת.

צריך לומר בכנות, כי לו היה מגיע לפתחנו הצורך להכריע איזו משימה פשוטה יותר, לא ברור שהיינו מגיעים להכרעה. 

דווקא משום כך יש כאן מקום לעידוד וזווית נוספת לשמחה גדולה. ביום הזה, שבו אנו חוגגים את זמן מתן תורתנו, אנו בעצם חוגגים את הכרעתו של הקב"ה, שנתן לנו תורת אמת ונטע בנו חיי עולם, כי לדעתו אנחנו, בשונה מאומות העולם, אכן מסוגלים לעמוד במשימה הקדושה!