מי באמת התחתן עם התורה?

אם ניקלע במקרה לחתונה, יהיה לנו קשה לזהות את החתן ללא היכרות מוקדמת. כולם לבושים חג ועוטים את מיטב מחלצותיהם, הכל מסתובבים עם חיוך מאוזן לאוזן. כשהתזמורת פוצחת בשירה כולם מצטרפים לריקוד סוער ועליז. איך נדע מיהו החתן? התשובה היא פשוטה, נמתין עד לסיום האירוע, ונראה מי לוקח את הכלה לביתו.

הנמשל ברור: בחג השבועות כולנו משתתפים בחתונה הגדולה. כולנו עלינו לבית הכנסת בלבוש חגיגי ושמענו את קריאת עשרת הדברות. מאוחר יותר (או אולי מוקדם יותר, משפחה משפחה ומנהגיה) לא טמנו את ידינו בצלחת וגם סעדנו ממיטב מטעמי החלב שהכינו נשות החיל, הכל טוב ויפה, אבל מי באמת התחתן עם התורה?

וכאמור, התשובה היא פשוטה מאוד. מי מאיתנו שלוקח איתו את התורה הלאה, הוא החתן האמיתי. מי שלא נפרד ממנה בסיום החג אלא ממשיך ללוות אותה ולחיות איתה, הוא אכן חתן התורה.

עוד באתר:

ביקורת נוקבת

הפוסט של האב השכול: "ילדה שהתבשלה למוות"

פנחס בינדר

כך זה נראה

צווי הריסה למטוס החגיגות הפלסטיני בשומרון

אבי יעקב

סמוך לכלא הצבאי

דרמה של ממש: המוחים הצליחו לשחרר עריק שהובא למעצר

נתי קאליש

קרן עולם התורה

"המסע הצליח יותר ממה שחשבו; עלה על כל הציפיות": צפו

בצלאל קאהן

ובאותו עניין, הרבי מחב"ד ה'צמח צדק' שאל פעם את סבו, הרבי 'בעל התניא': "מהו עניינם של ימי התשלומים שלאחר חג- השבועות?". ענה הרבי בדרך משל: "כאשר סוחר נוסע ליריד גדול, וקונה שם הרבה סחורה, אין הוא חוזר לביתו מיד לאחר היריד, אלא הוא שוהה כמה ימים ואורז היטב את סחורתו, שלא תיגנב ולא תאבד במשך הנסיעה הארוכה הביתה. ואף כאן: בזמן מתן-תורה ודאי קנה כל אחד קצת 'סחורה' משפע הקדושה והחוויות של החג. לכן יש צורך להיות כמה ימים אחרי החג, כדי לארוז היטב את  ה'סחורה' הזו, שלא תאבד בתוך טרדות הזמן של ימי החול" (מעובד מספר השיחות תרצ"ו).

בתפילה ותקווה שנזכה כולנו להיות חתני התורה, לשמוע ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, ועוד חצי שנה, ביום שמחת התורה, אכן נרגיש כולנו כי השמחה – שמחתינו הפרטית היא.