1.
שני פרקים בפרשת נשא מוקדשים לשני נושאים שונים לחלוטין זה מזה. בפרק ה' התורה עוסקת בעניין 'סוטה', ובפרק שלאחריו – פרק ו' – אנו למדים על הנזיר, מי נקרא נזיר וכיצד עליו לנהוג. שני הנושאים, כאמור, שונים בתכלית.
הגמרא במסכת ברכות ובמסכת סוטה מביאה ברייתא: "אמר רבי: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין."
עוד באתר:
אדם ראה סוטה בקלקול שלה. המראות היו קשים, ההרגשה לא הייתה נעימה והדבר גרם לו לערוך חשבון נפש. לאחר מחשבה התקבלה אצלו ההבנה, כי לא לחינם דבקה בו הרעה וכי עליו לפתוח בתהליך התקרבות להשם יתברך.
סדר הדברים נרמז, כאמור, בפרשתנו על-ידי סמיכות פרשת נזיר לפרשת סוטה. אף נכתב במפורש בתהילים – "סור מרע ועשה טוב"! ראשית, יש לסור מהרע, לנקות את הגוף ואת הנפש מכל המידות הרעות ומכל המחשבות המעוותות. ולאחר מכן, כשאדם טהור וזך, הוא יכול להמשיך ולעשות טוב, למלא את חייו בזכויות ורוב נחת.
2.
אלפי שנים עברו מאז נתינת התורה ועוד אלפי שנים חלפו מימי דוד המלך, משורר ספר התהילים, והנה מגיע רבי יהודה הנשיא, הידוע גם בכינויו 'רבי' ומקבץ את כל המשניות ומחלק אותן לשישה סדרים וארבעים מסכתות. בתוך רשימת המסכתות מופיעות, כמובן, מסכת סוטה ומסכת נזיר אלא שלמרבה הפלא, בשונה מכפי שהן מופיעות בתורה, רבי הקדים את מסכת נזיר למסכת סוטה.
נראה, שהדבר אומר דרשני. הרי למדנו זה עתה, כי לא לחינם נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה אלא בכוונה תחילה – ללמדנו לקח חשוב בעבודת השם. קודם 'סור מרע' ורק לאחר מכן 'עשה טוב'. אם-כן, מדוע שינה רבי את הסדר? האם אינו חושש, שהלכת 'כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין' תיעלם מן העולם?!
3.
האדמו"ר הראשון לבית גור, בעל החידושי הרי"מ, אמר על כך דבר נפלא. אמת, כי הסדר הנכון והאידיאלי הוא 'סור מרע' ורק לאחר מכן 'עשה טוב'. כך רמזה לנו התורה וכך כתב נעים זמירות ישראל, אבל לצערנו הוא פשוט לא בר יישום מבחינתנו.
בשעה שרבי סידר את המשניות, הוא הניח כל מסכת ומסכת במקום הראוי לה עפ"י כל הסודות והרעיונות הטמונים בה. כשבא למסכתות נזיר וסוטה, רבי הפך את הסדר בכוונת מכוון כדי לרמוז לנו, שהסדר השתנה.
הימים שבהם חתם רבי יהודה הנשיא את ששה סדרי משנה היו בשנת מאתיים לספירה, כלומר: מאה ושלושים שנה אחרי חורבן בית שני. הוא כבר ידע על ההיסטוריה של חורבן הבית הראשון, שנגרם כתוצאה ישירה מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, וכבר ידע את ההיסטוריה של בית שני, שנחרב בעוון שנאת חינם וכן הלאה. אם-כן – אמר ר' יהודה הנשיא – בדורות האחרונים, שיש כ"כ הרבה רע בעולם, כ"כ הרבה חטאים וכישלונות, לו נעסוק כל ימינו בהתנגדות לרע – מתי נספיק להגיע לפרק 'עשה טוב'?! אם כל חיינו נברח מהרע, נבנה חומות בצורות מפניו או שנצא להילחם בו, מתי נלמד דף גמרא? מתי נפתח את ליבנו ואת כיסנו לצדקה ולגמילות חסדים? מתי נתרכז בתפילה?
על כן בא רבי יהודה והפך את הקערה על פיה: קודם נזיר ורק אחר כך סוטה. במילים אחרות: בואו ונקדיש את תשומת הלב בחינוך על 'עשה טוב', נשקיע את כל המשאבים למעשים טובים, וממילא הרע ייחלש, כוחו יפוג וייתכן, שאפילו יעלם כליל ממחוזותינו, מפני שאנחנו נהיה עסוקים כל העת ב'עשה טוב'.
לעתיד לבוא, בשעה שתהיה לנו הפריבילגיה לפעול כסדר התורה והכתובים, נעשה זאת בלי לשנות פסיק, אבל כעת, כשרבו הגלויות ונתמעטו הלבבות, עלינו לפעול כסדרו של רבי יהודה הנשיא, כפי שמופיע בתלמוד הבבלי והירושלמי ולא כמו בפרשת השבוע.
