פרשת נשא: אנשים שלא אומרים להם לא

פרשת השבוע מספרת התורה על קורבנות הנשיאים.

הנשיאים הביאו שתי תרומות.

האחת: "ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלת צב ושני עשר בקר עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן". הנשיאים ,לאחר הקמת המשכן, נותנים אל ליבם שאת המשכן הרי צריך לשאת מעת לעת ,ולכך הם תורמים עגלות ושורים.

עוד באתר:

השר מגיב לטלטלה

הדרמה לשיא: דוד זיני העביר את המידע על הפצ"רית

אבי יעקב

יום אחרי

"אני ממש לא יודע איך הח"כים החרדים העזו להגיע לעצרת"

משה אוסדיטשר והרב רמי באבד

לקחו בעלות על הצהוב

מטה החטופים דורש 400,000 ש"ח מהישיבה

גדי פוקס

איום המנהרות והקו הצהוב

צפו בראיון המיוחד: פרשנינו הצבאי בלב עזה הצה"לית

קובי פינקלר

והשניה: "ויקריבו הנשיאים את חנכת המזבח ביום המשח אתו ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח". הנשיאים נדבו סולת, קטורת ומספר סוגי בהמות כדי להקריב על המזבח.

מעניין לראות כי את התרומה ראשונה של העגלות ושוורים, משה לא הסכים לקבל מידם עד שהורה לו הקב"ה לקבל מידם: "ויאמר ה' אל משה לאמר קח מאתם…" ומסביר רש"י "שלא קיבל משה מידם עד שנאמר לו מפי המקום".

כשלגבי התרומה השניה של הדברים הקרבים למזבח, משה מקבל מידם ולא מצינו שנצרכה לכך הוראה מיוחדת מהקב"ה. והשאלה היא מדוע? מה ההבדל בין התרומה הראשונה לשניה?

ושאלה נוספת: בפרשת 'בהעלותך' שנקרא בשבת הבאה מפורסמים דברי המדרש: 'שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו'.

מדוע חלשה דעתו של אהרון רק על תרומתם השניה של הנשיאים – הקורבנות שהביאו. מדוע לא חלשה דעתו גם על תרומתם הראשונה של העגלות והשוורים, הרי גם בתרומה זו לא היה לא הוא ולא שבטו?

התשובה לשתי השאלות ,כך נראה לי, כתובה בפסוק הראשון של עניין תרומות הנשיאים: "ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים".

כשהתורה באה לתאר את נשיאי ישראל במעמד התרומה שלהם ,התורה מוסיפה להם תארים: "…הם נשיאי המטת הם העומדים על הפקדים" – "נשיאי המטת" – שהיו שוטרים עליהם במצרים והיו מוכים עליהם (רש"י). "הם העומדים על הפקדים" – שעמדו עם משה ואהרן כשמנו את ישראל (רש"י).

מדוע יש צורך בהוספת התארים האלו, מדוע לא מספיק לציין אותם בתור "נשיאי ישראל"?

הנשיאים באים ומבקשים להקל על שבט לוי בנשיאת המשכן, הנשיאים רואים את כובדו של המשכן וחושבים על פתרון כדי להקל על שבט לוי. הם באים ותורמים לשם כך עגלות ושוורים שבהם יוכלו לשאת את המשכן. אבל – – – משה רבינו לא מקבל מהם –

הרי הקב"ה פרט בדקדקנות את המשכן וכליו ו"ברשימה" לא הופיעו עגלות ושוורים, וכי הקב"ה לא יכול לעשות שלא יכבד עליהם? על נושאי הארון נאמר שהארון נשא את נושאיו, מה פתאום להוסיף "כלים" חדשים ??

אבל כאן, כאן בדיוק נכנס: "…הם נשיאי המטת הם העומדים על הפקדים". אומר הקב"ה למשה, הנשיאים האלו הרי הם "נשיאי המטת", הם ספגו את המכות מנוגשי מצרים עבור אחיהם. הם היו אלו שהבינו לליבם של אחיהם אפילו במחיר של מכות אכזריות מידיהם של המצרים.

הרי זאת הסיבה שהם היו "העומדים על הפקודים", שהרי כשספרו את בני ישראל הם נצרכו להביא שטרי יוחסין ולא היה לכולם בנמצא, לכך צרף הקב"ה את הנשיאים עמהם, הם שהיו שם איתם וחרטו על בשרם את שמם, הם יכלו להעיד עליהם (חת"ס).

מאנשים כאלה, שהיו מוכנים לכאוב ולצלק את בשרם רק כדי שיוקל מעל אחיהם, אנשים כאלו שעכשיו באים לתרום עגלות ושוורים כדי להקל מעל אחיהם הלווים, לאנשים כאלה לא אומרים לא !!!

אכן…בורא עולם יכול למצוא פתרון לכובדו של המשכן, אבל לאנשים כאלו שמסרו את עצמם מתוך ליבם הכואב את אחיהם, כשאותו הלב מבקש כעת להקל על אחיהם הלווים, לאנשים כאלה לא אומרים לא!

א"כ מובן מדוע התנהל הדיון רק על התרומה של העגלות והשוורים ומובן גם מדוע על תרומה זו לא חלשה דעתו של אהרון הכהן, כי הרי הוא לא שייך בזה. אהרון הכהן לא היה מאותם אלו "שהיו מוכים עליהם".

שבת שלום.
אפרים אפשטיין.

להערות והארות אפשר במייל
a0527632660 @gmail.com

האזינו