"התחלתי בגיל מאוד צעיר", מספרת הסופרת שרה קיסנר, "הייתי בת 23 בלבד כשהוצאתי את הספר הראשון שלי, 'סתם שמונה מסתם שכונה'. הוא היה כנראה סימן לבאות". היא מתארת את התחושה המיוחדת של יצירה בגיל כה צעיר: "יכול להיות שבגלל זה נשארתי עוד צעירה, או שאני צעירה בלי קשר, אני לא יודעת".
על הקשר המיוחד בין קיסנר לאחותה, הסופרת לאה פריד: "היה לנו כיף," היא מדגישה. "בסך הכל העבודה בינינו, השיחות, המחשבות – הכל היה מתוך רוח טובה. באמת נהנינו ביחד, על הבמה, בהופעות המשותפות שלנו".
קיסנר מתארת את תהליך היצירה המשותף: "כשכתבנו, הקראנו אחת לשנייה גם דרך הטלפון. כל אחת כתבה משהו, הוסיפה, ואם אמרנו משהו מצחיק, פשוט פרצנו בצחוק".
עוד באתר:
הסופרת משתפת ברגעים משעשעים מימי ההקלטות: "למשל, כשהקלטנו את הסיפור על יום ההולדת של יעלי והפרה ננה, פשוט התחלנו לצחוק יחד עם האנשים באולפן. לא יכולנו להפסיק. היינו צריכות ממש להתאפק ולעצור כדי שנצליח להקליט".
קיסנר מדגישה את הקשר המיוחד שנרקם בינה לבין אחותה לאורך השנים: "היה בינינו קשר כזה טלפתי, שהצלחנו לתאם בינינו גם בהופעות על הבמה. כשאחת שינתה משהו, מיד ידענו איך להסתדר ולהתמודד עם זה".
על ההחלטה להפסיק את ההופעות, קיסנר מספרת בכנות: "כל הזמן אמרנו לעצמנו, עד מתי נמשיך לקפוץ על הבמה? אנחנו כבר נשים בוגרות. בסופו של דבר, החלטנו על שנה שבה לא נקבל כבר הזמנות. ראינו שנשים צעירות התחילו למלא את הנישה הזאת, והיה נחמד. אנחנו נשארנו עם הספרים, שהם באמת הנציגים שלנו לאורך כל הדרך".
קיסנר מתייחסת לתרומתה המשמעותית לעולם התרבות החרדית: "הקדוש ברוך הוא זיכה אותנו לפרוץ בנקודת זמן מסוימת שבה היה צורך ביצירה הזאת. היה צריך לפרוץ אל הציבור החרדי, אל הילדים החרדיים, ולהביא להם ספרות חרדית, קלטות חרדיות – תרבות חרדית שנשענת עלינו".
היא משווה את חוויית הקריאה של ילדותה, כאשר כמעט ולא היו ספרים המותאמים למגזר החרדי, לזו שיצרה עבור הדור הבא: "אנחנו גדלנו על ספרים מתורגמים עם שורות מחוקות. היו ספרים שהיו קלאסיקה עולמית, שעברו עריכה, מחקו שורות, מחקו קטעים. קיבלנו שורות מחוקות בשחור או מכוסות טיפקס. זה היה מעצבן, כי רצינו לקרוא את ההמשך, ובדיוק הקטע הזה נמחק".
האזינו לראיון המלא מתוך התוכנית 'הבמה שלך' עם יונת קפלן:
