שלומי הוא אחד מני רבים שמצא את דרכו ליהדות לאחר מסלול חיים ארוך ומפותל, אבל עדיין כשהוא סיפר לי את סיפורו, אני התפעלתי.
אינני יודע למדוד ולהגדיר את המקום שממנו הוא הגיע, אך בטוחני שאם היו עורכים רשימה ומדרגים, ללא ספק שלומי היה באחד המקומות שבתחתית הרשימה.
והשבוע כשעברתי על הפרשה נזכרתי בשלומי.
לפתע הבנתי באור חדש את מאמר חז"ל "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים".
בפרשת השבוע התורה מספרת את סיפור חטא המרגלים.
לאחר שהמרגלים חוזרים ומוציאים את דיבת הארץ וכל העם בעקבותיהם, אומר הקב"ה למשה
"עד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו, אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו".
הקב"ה ח"ו רוצה לאבד את עם ישראל ולהקים עם חדש ממשה רבנו.
עוד באתר:
ומשה... מעלה על כך טענה בפני בורא עולם,
"והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר, מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר".
בפשטות הדברים טוען משה, שאם ח"ו ימית הקב"ה את העם, יטענו הגוים שהמתת עם ישראל התרחשה משום "מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ".
אינני מבין,
מה פשר טענתו של משה רבנו??
הרי הקב"ה אומר לו שתחת עם ישראל הוא יקים עם חדש, "אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו",
א"כ מדוע שיטענו הגויים "מבלתי יכולת ה' להביא את העם.. אל הארץ",
הרי אותו "עם חדש" יכנס אל ארץ ישראל ,
העם הנוכחי יחדל מלהתקיים והעם החדש יכנס לארץ ישראל ???
הקב"ה כשמוציא את בני ישראל מארץ מצרים, זהו חלק מתהליך שבסופו עם ישראל יהיו אלו שפועלים במעשיהם לגלוי כבודו יתברך בעולם.
יכול היה הקב"ה לגלות את כבודו בעולם גם ללא עם, אך כך רצתה חוכמתו, שיתגלה כבודו ע"י עם ישראל.
עשר המכות, יציאת מצרים, קריעת ים סוף, הניסים במדבר וכמובן רגע השיא של מתן תורה, הכשירו והפכו את עם ישראל להיות אלו שמגלים את כבודו של הקב"ה בעולם.
עם ישראל, מצורתו היותר גשמית - מ"ט שערי טומאה, נבחר לעבור תהליך, להיות זה שיגלה את כבוד ה' בעולם.
אותם הניסים, אותו תהליך שעברו עם עם ישראל הם נועד גם להפנות את הפוקוס של אומות העולם אל אותו פלא שמתקרא עם ישראל, עם ישראל נבחר לגלות את כבדו יתברך בעולם, את אותו חיבור של שמים וארץ.
אומות העולם עוקבים בהשתאות אחר התהליך
הנה יש כאן עם שכמעט ונשתקע ונאבד לעולמים בתוך טומאת מצרים , שמתנהל בצורה ניסית ובהשגחה פרטית...
אל מול עינהם מתרחש חיבור של שמים וארץ.
מהגשמיות הכי עכורה - מט שערי טומאה,אל עבר מתן תורה -הכרזה של נעשה ונשמע
קבלה של מערכת מקיפה של מצוות שהופכת חיים גשמיים לחיים רוחניים.
עצם התהליך עצמו שעובר עם ישראל מאותה גשמיות עכורה בה שהו בגלות מצרים ועד למתן תורה
עצם התהליך הזה היה כשלעצמו גילוי כבודו יתברך,
גשמיות שנהפכת לרוחניות מזוקקת.
אבל... זה עדיין לא הסתיים, הם עדיין לא נכנסו לארץ ישראל..
"מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ",
אומר משה לפני הקב"ה, הרי אם ח"ו תאבד עכשיו את עם ישראל, יאמרו הגויים "מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה", בדגש על "העם הזה".
גם אותם גויים מודעים לכוחו של בורא עולם,
אבל לא על זה נסוב העניין.
אם ח"ו יכחד כעת עם ישראל - "העם הזה",
העם הזה שעבר תהליך מהגשמיות הכי עכורה לעבר גשמיות שהזדקקה לרוחניות,
העם הזה שהוכיח בעצם קיומו,בעצם התהליך שעבר כי אפשרי לחבר שמים וארץ
אם ח"ו כך יקרה אזי יאמרו הגויים ,"מבלתי יכולת ה' " - אין דרך באמת לחבר שמים וארץ,
האדם בסופו של דבר נשאר גשמי ועכור.
משה רבינו מתעקש שדווקא "העם הזה" ימשיך את התהליך ולא עם אחר שיווצר עכשיו, כזה שמעולם לא היה משוקע במצרים,
עם חדש שיוצר עכשיו לא יוכל להוות ראיה של אפשרות חיבור של שמים וארץ.
כל יהודי יש בקרבו חלק אלו-ה ממעל.
כל יהודי נושא בקרבו את אותה בשורה של חיבור שמים וארץ, את היכולת להתעלות ולעלות את החומר - את הגשם.
במקום שבעלי תשובה עומדים... המעבר/התהליך ממקום גשמי למקום רוחני, הוא עצמו גילוי כבודו יתברך.
וכן.. התקשרתי לשלומי לומר לו תודה.
שבת שלום.
אפרים אפשטיין.
להערות והארות אפשר במייל: [email protected]
