"המסר העיקרי שלומדים מפרשת השבוע, פרשת בלק, הוא היכולת לברך ולא לקלל", אומרת סיוון רהב מאיר. "אני רוצה לספר על אדם שבאמת ידע לעמוד על שלו, בתקיפות, אבל מתוך רכות וברכה. הרב שמחה קוק זצ"ל היה הרב של רחובות כ-50 שנה עד לפטירתו. זכיתי להיות קרובת משפחה שלו דרך בעלי, ובכל מפגש איתו שמתי לב שיש לו המון המון עוצמה פנימית, אבל הוא יודע גם לדבר ברכות כשאפשר. הלוואי שכולנו נבחר לאמץ את הגישה הזו".
"שנה אחת, בל"ג בעומר, בני נוער תכננו להדליק מדורה גדולה באחת השכונות בעיר רחובות, וההורים מאוד מאוד חששו שיעשו שם שטויות, לא יתנהגו כראוי בלשון עדינה. ההורים ביקשו שהרב קוק יגיע להדלקת המדורה כדי לדבר בתקיפות עם הנוער, להזהיר אותם ולהראות להם מה זה. הרב קוק הגיע אבל במקום לדבר איתם נגד הוא דיבר איתם בעד, הרב אמר להם: כשאדם נפטר, מדליקים נר לזכרו. אבל כשאדם גדול כמו רבי שמעון בר יוחאי נפטר, או מדליקים מדורה שלמה, אתם זוכים להדליק פה נר נשמה, מדורה שלמה לעילוי נשמתו, רק תזכרו שאתם בעצם בהזכרה של רבי שמעון וזה דבר מאוד מאוד גדול. הצעירים הבינו בדרך יותר מאירה את המשמעות ואת הקדושה של המדורה".
"שבת אחת בבוקר, שכן של הרב דופק על הדלת בשבת בבוקר ומספר שנערים מתנועת הנוער הצופים מקימים מחנה אוהלים ממול לביתו של הרב, תוך כדי חילול שבת גמור. השכן אמר שהרב חייב לצאת ולנזוף בהם על חילול השבת. הרב יצא מהבית עם שקית ביד, הגיע למחנה הזה ממול ביתו, ואז הוא הוציא מהשקית בקבוק יין וגביע ואמר להם: בואו נערוך קידוש. הוא דיבר איתם על השבת, הם טעמו מהמיץ ענבים, טעמו מהעוגיות, לא בנזיפה, אלא בחיוך ובאהבה".
עוד באתר:
האזינו לראיון המלא מתוך 'הבמה שלך' עם יונת קפלן:
