אמש אירע אסון קשה ומזעזע במג'דל שמס שבגולן. רקטה של חיזבאללה פגעה במגרש ספורט במקום, וגבתה את חייהם של 12 ילדים, והותירה פצועים רבים.
העדה הדרוזית בישראל נכנסה לימי אבל, והיום בשעות הבוקר נערכה הלוויה המונית וקורעת לב בהשתתפות עשרות אלפים, לילדים שנרצחו. כאשר כלל תושבי ישראל מצטערים יחד עם העדה בצערם.
התקהלות המונית שכזו בסמוך מאוד לגבול עם לבנון, מעוררת תהיות: מה שונה ההילולא במירון שנאסרה השנה, להלוויה המונית על הגבול?
עוד באתר:
העיתונאי הסרוג עקיבא נוביק כתב ברשת החברתית X: "עד כמה שידוע, מנהיגי העדה הדרוזית לא התלבטו אם לקיים הלוויה המונית היום במג'דל שמס. לא פנו לפיקוד העורף לבקש אישור להתכנס קרוב לגבול, אלא הכריזו על מועד ומיקום הטקס, והציבו עובדה בפני מערכת הבטחון. שיעור חשוב על התנהלות מול אויב ואחיזה בחבלי ארץ".
אלא שהעיתונאי ינון מגל הזכיר לו, שכשהיה מדובר באירוע של חרדים, הוא דווקא חשב אחרת.
לפני ל"ג בעומר, כתב נוביק: "הצעה למתווה ל״ג בעומר במירון: המדינה תודיע שאין הילולה, מלבד עשרה צדיקים שיתפללו על כולנו. מעבר לזה, כל מי שירצה יוכל להגיע, טכנית, ולקבל אח״כ קנס בדואר. לא יהיו שם צוותי מד״א, לא שוטרים. כמו אזהרה על סיגריות – יש גבול כמה המדינה היא גננת".
מגל עקץ וכתב: "מגדל שמס: כן, מירון: לא. חבורת הדתלשים בתקשורת זה עולב העולבים".
נוביק השיב: "פינוי חבלי ארץ מיושביהם שונה מקיום אירוע המוני. המשמעות של אי קיום התקהלות ספציפית אינה דומה למשמעות של פינוי קבוע, והלוויה אינה דומה להילולה. אם כבר, ההשוואה היא להלוויות העגומות שנערכו על גבול הצפון במיעוט משתתפים. ודוק: ככל שהמלחמה נמשכת, הבעיה הזאת מחריפה".
הנושא גרר לא מעט שיח, כשבסוף שוב התחושה היא, גם בעקבות האכיפה והסגרים בימי הקורונה בריכוזים חרדים – שעם דברים שחשובים לחרדים, אפשר לשחק, ואף להשתמש באלימות ברוטאלית, אבל ציבורים אחרים, קובעים את העובדות והמדינה מתיישרת.
