הבן הבכור שלנו היה אז אולי בן חודש. זה קטן.

הדודים והדודות, הסבים והסבתות, אולי היינו אלה, אנחנו, שקנינו לו, לתינוק הראשון, הנכד הראשון, את מיטב המחלצות במחלקת הפיג'מות של גאפ ניו יורק.

החבילות היו ארוזות, המידות על המדבקות מדוייקות, וכל שנשאר היה להלביש אותו כשהוא יוצא ארוז מהמקלחת. שביל בצד בסירוק של פעם, ריח צפונבוני של ג'ונסון אנד ג'ונסון נוי מור טירס, צהוב.

ואז זה קרה.

אולי בפעם הראשונה.

 

הוצאתי את בנצ'ו הקטן מהמקלחת, והלבשתי לו באהבת אין קץ פיג'מה דנדשה, כותנה משובחת.

מחייך ומבריק הבאתי אותו אל בעלי לסלון.

רבין ירצח עוד כחצי שנה, רק מכניסה אתכם כרונולוגית לתקופה, לאווירה.

ואז זה קרה.

התינוק הושיט את ידיו אל בעלי, נקי, בעלי חיבק אותו, אבל בעיניים שלו, של האיש שאיתו התחתנתי, ראיתי תדהמה.

 

"מה קרה?" שאלתי,

"למה אתה כזה בהלם?"

"מה זה, מה הלבשת לו?" הוא שאל,

"פיג'מה, מסתומרת?"

"אבל למה ככה?"

ואני מנסה להבין מה ההלם, ושוב שואלת מה זאת אומרת, על מה הכוונה? מה השאלה?

והוא הסביר.

"את רואה על החולצה של הפיג'מה? זו שבחלק העליון של הגוף?

יש עליה ציורים של אופנועים, בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה", עניתי. "נו".

"ועל המכנסיים של הפיג'מה יש מכוניות. בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה, נו, אז איפה הבעיה. אז מה?".

"למה לא הלבשת לו את המכנסיים עם האופנועים גם, או את החולצה עם המכוניות? למה הלבשת לו חולצה כזאת עם מכנסיים של ציורים אחרים"

"מה זה משנה?" שאלתי אותו.

"המכנסיים עם האופנועים, נקיים?"

"כן, הם במגרה של השידה. נקיים".

"חולצת הפיג'מה של המכוניות, נקייה?"

"כן, נקייה".

אז למה בעצם עירבבת?"

ולא באמת ידעתי למה. ולא באמת ידעתי מה לענות לו. לא באמת היתה סיבה.

אבל שנינו התפוצצנו מצחוק. יכול להיות שהוא דווקא רצה לבכות.

"אצל אמא שלי זה בחיים לא היה קורה".

"גם לא אצל אחותך", החזרתי לו.

"אבל אצלך כן."

"אצלי כן".

אף אחד מאיתנו לא ידע שזו רק הפעם הראשונה. כי  זה המשיך כמעט אל כל תחום בחיים. כסאות שונים סביב פינת האוכל שבכוונה דגתי מאיזו ערימה, צלחות שונות לסט החלבי, אקלקטיות בכל תחומי העניין בחיים, ערבובים של קודש וחול, שחור לבן צבעוני וסגול, פרחים מסוגים שונים בגינה.

"את יודעת?" הוא אמר לי איזה יום לא מזמן עם חיוך שמח מלא בגרות והשלמה,

"להיות נשוי לך זו עסקת חבילה",

"אז מה" עניתי לו, "גם לך".

המשך בשבוע הבא.

האזינו מתוך התוכנית 'עומקא דליבא' עם אפרת ברזל:











עוד כתבות שיעניינו אותך

פולמוס הלכתי סוער

הפוסק האשכנזי קובע: מותר להסתפר מחר

נתי קאליש
בלב קרוע ומורתח

"איפה אבי?": הזעקה שהרעידה את הלוויית הבחור שטבע

נתי קאליש
הידעתם?

מומחה כשרות חושף: "כמעט אין אבטיח כשר בארץ ישראל"

אלי יעקובוביץ
נמשכים החיפושים אחר האח

אסון מחריד: הבחור יששכר דב שפיגל נפטר בבית החולים

אלי יעקובוביץ
מגיש העתירה בראיון

האזהרה שהוצגה ליועמ"שית: "סנקציות יגרמו לחורבן כלכלי"

אבי מימרן
החלום ושברו

האלמן הטרי בראיון מצמרר: "בכתה כל לילה לתוך הכרית"

יצחק חן
מכת דבש

עקיצה לאור יום: מאות דבורים כיסו רכבים וחנויות

קובי אליה
חֲמוֹל עָלֵינוּ וְעַל עוֹלָלֵינוּ וְטַפֵּנוּ

אסון: שמואל שחורי ז"ל, בן ה-5 נהרג בתאונה בבית שמש

אלי יעקובוביץ
שפל מוסרי

“מודעת אבל” על בן 13: המשטרה נכנסה לבית הספר

אבי יעקב

בת 17 שתתה 6 פחיות ביום ומתה: תביעה מטלטלת

גדי פוקס
הקטע שצונזר

טראמפ שאל את החסידים: כולם אוהבים את ביבי?

נתי קאליש
אסון מטלטל

"הלוואי שתהיה עוד הלוויה": המשפט המצמרר בבכי סוער

קובי סגל
המשטרה מחפשת מתלוננים

מות הפעוט: שתי תלונות נוספות נגד המוהל שנעצר

גדי פוקס
חסר תקדים

"דין למחבל ודין גרוע לחרדי": עתירה דרמטית נגד מיארה

שלום שטיין
תרגיל מבריק

הטראמפ והיפוכו: מה באמת עומד מאחורי המצור בהורמוז?

שלמה ריזל
דרמה מסתורית

נעדרת כבר 17 שנה, גופתה אותרה בירושלים

אבי יעקב
כאב בלתי נתפס

אביהם של הבחורים שטבעו - מצמרר: "תמחלו לי, בבקשה"

נתי קאליש
אדיר שמך

כך הגיב הרב בשידור כשהתבשר על פטירת הבחור

יצחק חן
הטביעה בנתניה

יום שישי לחיפושים: המיקוד עובר ללב הים

שמעון כץ
ארבעה יתומים

המתנדב נפטר מפצעיו בגיל 39, לאחר תאונה קשה

אלי יעקובוביץ