הבן הבכור שלנו היה אז אולי בן חודש. זה קטן.

הדודים והדודות, הסבים והסבתות, אולי היינו אלה, אנחנו, שקנינו לו, לתינוק הראשון, הנכד הראשון, את מיטב המחלצות במחלקת הפיג'מות של גאפ ניו יורק.

החבילות היו ארוזות, המידות על המדבקות מדוייקות, וכל שנשאר היה להלביש אותו כשהוא יוצא ארוז מהמקלחת. שביל בצד בסירוק של פעם, ריח צפונבוני של ג'ונסון אנד ג'ונסון נוי מור טירס, צהוב.

ואז זה קרה.

אולי בפעם הראשונה.

 

הוצאתי את בנצ'ו הקטן מהמקלחת, והלבשתי לו באהבת אין קץ פיג'מה דנדשה, כותנה משובחת.

מחייך ומבריק הבאתי אותו אל בעלי לסלון.

רבין ירצח עוד כחצי שנה, רק מכניסה אתכם כרונולוגית לתקופה, לאווירה.

ואז זה קרה.

התינוק הושיט את ידיו אל בעלי, נקי, בעלי חיבק אותו, אבל בעיניים שלו, של האיש שאיתו התחתנתי, ראיתי תדהמה.

 

"מה קרה?" שאלתי,

"למה אתה כזה בהלם?"

"מה זה, מה הלבשת לו?" הוא שאל,

"פיג'מה, מסתומרת?"

"אבל למה ככה?"

ואני מנסה להבין מה ההלם, ושוב שואלת מה זאת אומרת, על מה הכוונה? מה השאלה?

והוא הסביר.

"את רואה על החולצה של הפיג'מה? זו שבחלק העליון של הגוף?

יש עליה ציורים של אופנועים, בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה", עניתי. "נו".

"ועל המכנסיים של הפיג'מה יש מכוניות. בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה, נו, אז איפה הבעיה. אז מה?".

"למה לא הלבשת לו את המכנסיים עם האופנועים גם, או את החולצה עם המכוניות? למה הלבשת לו חולצה כזאת עם מכנסיים של ציורים אחרים"

"מה זה משנה?" שאלתי אותו.

"המכנסיים עם האופנועים, נקיים?"

"כן, הם במגרה של השידה. נקיים".

"חולצת הפיג'מה של המכוניות, נקייה?"

"כן, נקייה".

אז למה בעצם עירבבת?"

ולא באמת ידעתי למה. ולא באמת ידעתי מה לענות לו. לא באמת היתה סיבה.

אבל שנינו התפוצצנו מצחוק. יכול להיות שהוא דווקא רצה לבכות.

"אצל אמא שלי זה בחיים לא היה קורה".

"גם לא אצל אחותך", החזרתי לו.

"אבל אצלך כן."

"אצלי כן".

אף אחד מאיתנו לא ידע שזו רק הפעם הראשונה. כי  זה המשיך כמעט אל כל תחום בחיים. כסאות שונים סביב פינת האוכל שבכוונה דגתי מאיזו ערימה, צלחות שונות לסט החלבי, אקלקטיות בכל תחומי העניין בחיים, ערבובים של קודש וחול, שחור לבן צבעוני וסגול, פרחים מסוגים שונים בגינה.

"את יודעת?" הוא אמר לי איזה יום לא מזמן עם חיוך שמח מלא בגרות והשלמה,

"להיות נשוי לך זו עסקת חבילה",

"אז מה" עניתי לו, "גם לך".

המשך בשבוע הבא.

האזינו מתוך התוכנית 'עומקא דליבא' עם אפרת ברזל:











עוד כתבות שיעניינו אותך

התעלומה מסתבכת

תפנית בעלילה: העצורות בנמיביה אינן מלי וליאל יהלומי

שמעון כץ
עונש חריג

לראשונה מאז 1945: המחבל יוצא להורג בכיתת יורים

אריאל ספקטור
ימים ספורים לחתונה

אבל כבד: הכלה אסתר גיטה דינר ע"ה הלכה לעולמה בגיל 20

נתי קאליש
הגופה לא שוחררה

הדילמה ההלכתית הסבוכה סביב הנרצח מאומן - וההכרעה

נתי קאליש
רב המרצחים המתועב

כמעט שנתיים אחרי החיסול: תיעוד חדש של יחיא סינוואר

שמעון כץ
יידה אבן ונתפס

תיעוד דרמטי: בלשים מחופשים לחרדים עצרו ילד

קובי סגל
12 שעות בטלפון

"כולם פה ירויים": הקריאה הדחופה בבוקר הטבח

מנחם טוקר
מפגש פסגה בבריכת הסולטן

קליפ live: מרדכי בן דוד ושמוליק סוכות סחפו את האלפים עם "אמת"

אליעזר חסיד
זק"א השלימו עבודה

החדר שננעל אחרי הטבח נפתח לאחר שלוש שנים

יצחק חן
למען אסיר עולם התורה

דקה אחר דקה: כבישים נחסמו ורכבות הופסקו במחאה וזעקה

פנחס בן זיו
צירוף מדהים

חודש לפני האימה: הילד הישראלי שהצטלם עם הטייס

קובי אליה
צפה בדיון מחדש

"לא הייתה לי כוונה": יצחק עמית מתנצל על הפגיעה בחרדים

פנחס בינדר
אבי העצור בראיון

"באמצע הלילה דפקו בדלת; לא אשכח את מבטו של הבן שלי"

אבי מימרן
תביעה ייצוגית בדרך?

תיעוד מקומם: המונה רץ - עוד לפני שיצאה טיפת דלק

הלל קסלר
התראה משפטית

חייל חבול ובחור חרדי: סרטון התעמולה הגיע לוועדת הבחירות

קובי סגל
כמעט אסון בכינרת

מצלמת האבטחה תיעדה: הרגע בו התפוצצה הגזיה

נתי שולמן
לקום מתוך השבר הגדול

בכיסא גלגלים בנעילה: אוריה בן ה-33 שר והקהל פרץ בבכי

יענקי הס
"נתניהו ידע הכל"

אבי גיל שובר שתיקה: "לא מספרים לציבור את האמת"

שלום שטיין
הסרטון הוויראלי

המכוניות של פעם כמעט לא התקמטו. דווקא זו הבעיה

פנחס בן זיו
ככה רוצים לגייס חרדים?

לוחמים דתיים התבקשו: "להוריד ראש בזמן שירת הנשים"

שמעון כץ