הבן הבכור שלנו היה אז אולי בן חודש. זה קטן.

הדודים והדודות, הסבים והסבתות, אולי היינו אלה, אנחנו, שקנינו לו, לתינוק הראשון, הנכד הראשון, את מיטב המחלצות במחלקת הפיג'מות של גאפ ניו יורק.

החבילות היו ארוזות, המידות על המדבקות מדוייקות, וכל שנשאר היה להלביש אותו כשהוא יוצא ארוז מהמקלחת. שביל בצד בסירוק של פעם, ריח צפונבוני של ג'ונסון אנד ג'ונסון נוי מור טירס, צהוב.

ואז זה קרה.

אולי בפעם הראשונה.

 

הוצאתי את בנצ'ו הקטן מהמקלחת, והלבשתי לו באהבת אין קץ פיג'מה דנדשה, כותנה משובחת.

מחייך ומבריק הבאתי אותו אל בעלי לסלון.

רבין ירצח עוד כחצי שנה, רק מכניסה אתכם כרונולוגית לתקופה, לאווירה.

ואז זה קרה.

התינוק הושיט את ידיו אל בעלי, נקי, בעלי חיבק אותו, אבל בעיניים שלו, של האיש שאיתו התחתנתי, ראיתי תדהמה.

 

"מה קרה?" שאלתי,

"למה אתה כזה בהלם?"

"מה זה, מה הלבשת לו?" הוא שאל,

"פיג'מה, מסתומרת?"

"אבל למה ככה?"

ואני מנסה להבין מה ההלם, ושוב שואלת מה זאת אומרת, על מה הכוונה? מה השאלה?

והוא הסביר.

"את רואה על החולצה של הפיג'מה? זו שבחלק העליון של הגוף?

יש עליה ציורים של אופנועים, בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה", עניתי. "נו".

"ועל המכנסיים של הפיג'מה יש מכוניות. בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה, נו, אז איפה הבעיה. אז מה?".

"למה לא הלבשת לו את המכנסיים עם האופנועים גם, או את החולצה עם המכוניות? למה הלבשת לו חולצה כזאת עם מכנסיים של ציורים אחרים"

"מה זה משנה?" שאלתי אותו.

"המכנסיים עם האופנועים, נקיים?"

"כן, הם במגרה של השידה. נקיים".

"חולצת הפיג'מה של המכוניות, נקייה?"

"כן, נקייה".

אז למה בעצם עירבבת?"

ולא באמת ידעתי למה. ולא באמת ידעתי מה לענות לו. לא באמת היתה סיבה.

אבל שנינו התפוצצנו מצחוק. יכול להיות שהוא דווקא רצה לבכות.

"אצל אמא שלי זה בחיים לא היה קורה".

"גם לא אצל אחותך", החזרתי לו.

"אבל אצלך כן."

"אצלי כן".

אף אחד מאיתנו לא ידע שזו רק הפעם הראשונה. כי  זה המשיך כמעט אל כל תחום בחיים. כסאות שונים סביב פינת האוכל שבכוונה דגתי מאיזו ערימה, צלחות שונות לסט החלבי, אקלקטיות בכל תחומי העניין בחיים, ערבובים של קודש וחול, שחור לבן צבעוני וסגול, פרחים מסוגים שונים בגינה.

"את יודעת?" הוא אמר לי איזה יום לא מזמן עם חיוך שמח מלא בגרות והשלמה,

"להיות נשוי לך זו עסקת חבילה",

"אז מה" עניתי לו, "גם לך".

המשך בשבוע הבא.

האזינו מתוך התוכנית 'עומקא דליבא' עם אפרת ברזל:











עוד כתבות שיעניינו אותך

מציאת הגופה

המתנדבים קראו קדיש | ר' שלמה ורעייתו יצאו מהשבעה

קובי אליה
נס מצולם

תיעוד מצמרר: פעוט חצה את הכביש בזחילה

אבי יעקב
מיוחד

רגע משפחתי בשידור: "תעלו תמיד את אחי לפניי"

אבי מימרן
דיפלומטיה או אש

על סף פיצוץ: ארה"ב נערכת לתקוף את איראן עוד הלילה

יוני שניידר
תאונת דרכים קטלנית

אסון: הבחור רפאל אריה נח קוטיינר ז"ל נהרג

אלי יעקובוביץ
טרגדיה ואמונה

אחרי מציאת הגופה: זה מה שהמשפחה ביקשה לברך

הרב משה בן לולו
סוף כואב

"מצאנו אותו": הרגע המצמרר בו התבשר האב על איתור בנו

אבי מימרן
יצא בנס

העיתונאי נפצע בבני ברק: "צעקתי לו ונכנס בי”

אבי יעקב
צפו בהספד

האב זעק: "מעשי ידי טובעים בים, איך אפשר לשמוח?"

נתי קאליש
"חציית קו אדום"

מטופלת כלאה רופאה ותקפה אחות; גינויים מכל עבר

קובי אליה
צפו בתיעודים

"מכיר את שפת הלב": נשיא ארגנטינה ביקר בישיבת חברון

פנחס בן זיו
"הפעם לתמיד"

"התרגשות אדירה": חזר להסיע את הילדים אחרי 21 שנה

אבי יעקב
"למה אשכל גם שניכם"

אותרה וזוהתה גופתו של הבחור אברהם ישעיהו שפיגל ז"ל

אלי יעקובוביץ
המתנדב משחזר

"החלקתי על הדם והתגלגלתי": פיגוע הדמים בבית הכנסת

ישראל מאיר
האסון בנתניה

לא עשו מעשה קונדס: "הם נכנסו למים עד גובה הברכיים"

מני גירא שוורץ ואבי גרינצייג
האח בשיחה מעצימה

השיחה האחרונה: "שאל מה הולך כאן, ואז נשמעו היריות"

ישראל מאיר
הלוויה רוויית יגון

"לקינו בכפליים": אלפים ליוו את אברהם ישעיהו שפיגל ז"ל

נתי קאליש
חבל על דאבדין

האח התאום משחזר: "נרצח עם שתי גמרות ביד"

ישראל מאיר
דיווח

מביך: זו הסיבה שהמשטר האיראני דחה את הלוויית חמינאי

שמעון כץ
היה מורדם ומונשם

נס מהלך: גדליהו בן שמעון בירך 'שעשה לי נס במקום הזה'

אלי יעקובוביץ