הבן הבכור שלנו היה אז אולי בן חודש. זה קטן.

הדודים והדודות, הסבים והסבתות, אולי היינו אלה, אנחנו, שקנינו לו, לתינוק הראשון, הנכד הראשון, את מיטב המחלצות במחלקת הפיג'מות של גאפ ניו יורק.

החבילות היו ארוזות, המידות על המדבקות מדוייקות, וכל שנשאר היה להלביש אותו כשהוא יוצא ארוז מהמקלחת. שביל בצד בסירוק של פעם, ריח צפונבוני של ג'ונסון אנד ג'ונסון נוי מור טירס, צהוב.

ואז זה קרה.

אולי בפעם הראשונה.

 

הוצאתי את בנצ'ו הקטן מהמקלחת, והלבשתי לו באהבת אין קץ פיג'מה דנדשה, כותנה משובחת.

מחייך ומבריק הבאתי אותו אל בעלי לסלון.

רבין ירצח עוד כחצי שנה, רק מכניסה אתכם כרונולוגית לתקופה, לאווירה.

ואז זה קרה.

התינוק הושיט את ידיו אל בעלי, נקי, בעלי חיבק אותו, אבל בעיניים שלו, של האיש שאיתו התחתנתי, ראיתי תדהמה.

 

"מה קרה?" שאלתי,

"למה אתה כזה בהלם?"

"מה זה, מה הלבשת לו?" הוא שאל,

"פיג'מה, מסתומרת?"

"אבל למה ככה?"

ואני מנסה להבין מה ההלם, ושוב שואלת מה זאת אומרת, על מה הכוונה? מה השאלה?

והוא הסביר.

"את רואה על החולצה של הפיג'מה? זו שבחלק העליון של הגוף?

יש עליה ציורים של אופנועים, בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה", עניתי. "נו".

"ועל המכנסיים של הפיג'מה יש מכוניות. בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה, נו, אז איפה הבעיה. אז מה?".

"למה לא הלבשת לו את המכנסיים עם האופנועים גם, או את החולצה עם המכוניות? למה הלבשת לו חולצה כזאת עם מכנסיים של ציורים אחרים"

"מה זה משנה?" שאלתי אותו.

"המכנסיים עם האופנועים, נקיים?"

"כן, הם במגרה של השידה. נקיים".

"חולצת הפיג'מה של המכוניות, נקייה?"

"כן, נקייה".

אז למה בעצם עירבבת?"

ולא באמת ידעתי למה. ולא באמת ידעתי מה לענות לו. לא באמת היתה סיבה.

אבל שנינו התפוצצנו מצחוק. יכול להיות שהוא דווקא רצה לבכות.

"אצל אמא שלי זה בחיים לא היה קורה".

"גם לא אצל אחותך", החזרתי לו.

"אבל אצלך כן."

"אצלי כן".

אף אחד מאיתנו לא ידע שזו רק הפעם הראשונה. כי  זה המשיך כמעט אל כל תחום בחיים. כסאות שונים סביב פינת האוכל שבכוונה דגתי מאיזו ערימה, צלחות שונות לסט החלבי, אקלקטיות בכל תחומי העניין בחיים, ערבובים של קודש וחול, שחור לבן צבעוני וסגול, פרחים מסוגים שונים בגינה.

"את יודעת?" הוא אמר לי איזה יום לא מזמן עם חיוך שמח מלא בגרות והשלמה,

"להיות נשוי לך זו עסקת חבילה",

"אז מה" עניתי לו, "גם לך".

המשך בשבוע הבא.

האזינו מתוך התוכנית 'עומקא דליבא' עם אפרת ברזל:











עוד כתבות שיעניינו אותך

מפתיע

הקול החדש בדרכים: ראש העיר שעשוי להתמודד בתחרות

זמן אוויר - מנחם טוקר
מרגישים בעננים

אחרי 84 "הפרות": איראן מזהירה את ישראל מפני הסלמה

יוני שניידר
צפו בשידור המלא

"נקודת רתיחה" • האם ישראל בדרך למלחמה ברחובות?

אריאל ברמן
צפו

תיעוד משעשע: בחורי הישיבה נמלטו מהשוטרים וזינקו לפח

שמעון כץ
מחאה ספונטנית

אברך נעצר בתחנת דלק: "זעקותיה קרעו את הלב"

נתי קאליש
גפני ממשיך להתעקש

יוזמת דרעי: כך תיראה ההקפאה החדשה של מעצר הלומדים

שלום שטיין
החתונה מתקרבת

"אני לא יודעת איך ארקוד": רעיית האברך העצור משתפת

אבי מימרן
משבר ביחסים

לצד אמיר קטאר: טראמפ השפיל את ישראל ותקף את נתניהו

פנחס בן זיו
עומקא דליבא

"נכנסתי באקראי לבית המשפט וגיליתי את הוריי מתגרשים"

אפרת ברזל
שימו לב

אימה בירושלים: פעוטות אושפזו לאחר שצרכו מזון תינוקות

שמעון כץ
כביש המוות

אוטובוס צלל לתהום בעומק 100 מטר; 31 נוסעים נהרגו

אבי יעקב
רצף הניסים

רבקי שנפלה מגג בגיל 4 התארסה בטיפול נמרץ

אליעזר חסיד
נחצו הקווים

גור יוצאת למחאה בכלא 10: "אנחנו לא שוכבים על כבישים"

נתי קאליש
סמוך לעיר החרדית

ניסה להימלט בפראות: צפו בדרמה במעבר חשמונאים

אבי יעקב
בושה וחרפה

מסמך הכניעה נחשף: טראמפ מעניק לאיראן כל מה שביקשה

שלמה ריזל
כך הגיב צה"ל

אימה בכביש 443: חייל כיוון נשק לעבר חרדים

שמעון כץ
"שמע שאני ראש ישיבה"

רבי בונים שרייבר חושף: "הרופא לא רצה לטפל בי"

נתי קאליש
בני התורה הצביעו ברגלים

מכתב חריף וכואב: "נשים נבחנות בחוסר צניעות"

נתי קאליש
חור קטן, שאלה גדולה

פרה אדומה נדירה נולדה, אך יתכן שנפגמה מיד

אלי יעקובוביץ
רדיפת לומדי התורה

מחאת ענק: שיירות רכבים ינועו באיטיות לכיוון הכלא הצבאי

נתי קאליש