הבן הבכור שלנו היה אז אולי בן חודש. זה קטן.

הדודים והדודות, הסבים והסבתות, אולי היינו אלה, אנחנו, שקנינו לו, לתינוק הראשון, הנכד הראשון, את מיטב המחלצות במחלקת הפיג'מות של גאפ ניו יורק.

החבילות היו ארוזות, המידות על המדבקות מדוייקות, וכל שנשאר היה להלביש אותו כשהוא יוצא ארוז מהמקלחת. שביל בצד בסירוק של פעם, ריח צפונבוני של ג'ונסון אנד ג'ונסון נוי מור טירס, צהוב.

ואז זה קרה.

אולי בפעם הראשונה.

 

הוצאתי את בנצ'ו הקטן מהמקלחת, והלבשתי לו באהבת אין קץ פיג'מה דנדשה, כותנה משובחת.

מחייך ומבריק הבאתי אותו אל בעלי לסלון.

רבין ירצח עוד כחצי שנה, רק מכניסה אתכם כרונולוגית לתקופה, לאווירה.

ואז זה קרה.

התינוק הושיט את ידיו אל בעלי, נקי, בעלי חיבק אותו, אבל בעיניים שלו, של האיש שאיתו התחתנתי, ראיתי תדהמה.

 

"מה קרה?" שאלתי,

"למה אתה כזה בהלם?"

"מה זה, מה הלבשת לו?" הוא שאל,

"פיג'מה, מסתומרת?"

"אבל למה ככה?"

ואני מנסה להבין מה ההלם, ושוב שואלת מה זאת אומרת, על מה הכוונה? מה השאלה?

והוא הסביר.

"את רואה על החולצה של הפיג'מה? זו שבחלק העליון של הגוף?

יש עליה ציורים של אופנועים, בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה", עניתי. "נו".

"ועל המכנסיים של הפיג'מה יש מכוניות. בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה, נו, אז איפה הבעיה. אז מה?".

"למה לא הלבשת לו את המכנסיים עם האופנועים גם, או את החולצה עם המכוניות? למה הלבשת לו חולצה כזאת עם מכנסיים של ציורים אחרים"

"מה זה משנה?" שאלתי אותו.

"המכנסיים עם האופנועים, נקיים?"

"כן, הם במגרה של השידה. נקיים".

"חולצת הפיג'מה של המכוניות, נקייה?"

"כן, נקייה".

אז למה בעצם עירבבת?"

ולא באמת ידעתי למה. ולא באמת ידעתי מה לענות לו. לא באמת היתה סיבה.

אבל שנינו התפוצצנו מצחוק. יכול להיות שהוא דווקא רצה לבכות.

"אצל אמא שלי זה בחיים לא היה קורה".

"גם לא אצל אחותך", החזרתי לו.

"אבל אצלך כן."

"אצלי כן".

אף אחד מאיתנו לא ידע שזו רק הפעם הראשונה. כי  זה המשיך כמעט אל כל תחום בחיים. כסאות שונים סביב פינת האוכל שבכוונה דגתי מאיזו ערימה, צלחות שונות לסט החלבי, אקלקטיות בכל תחומי העניין בחיים, ערבובים של קודש וחול, שחור לבן צבעוני וסגול, פרחים מסוגים שונים בגינה.

"את יודעת?" הוא אמר לי איזה יום לא מזמן עם חיוך שמח מלא בגרות והשלמה,

"להיות נשוי לך זו עסקת חבילה",

"אז מה" עניתי לו, "גם לך".

המשך בשבוע הבא.

האזינו מתוך התוכנית 'עומקא דליבא' עם אפרת ברזל:











עוד כתבות שיעניינו אותך

מיוחד

רגע משפחתי בשידור: "תעלו תמיד את אחי לפניי"

אבי מימרן
"האדמו"ר רקד על שולחן"

מוות קליני מצמרר: "זה מה שמונע מהתפילות לעלות"

נתי שולמן
קרע בארץ הארזים

עימות חריף בלבנון: ארגון הטרור באיום ישיר על הנשיא

שמעון כץ
הזדכך בייסורים

מראשוני המתנדבים: איש החסד הלך לעולמו בשבת

נתי קאליש
דיווח מרתק

"איזה בלגן": טראמפ זעם בבית הלבן כשהמטוס נפל

אבי יעקב
אסון מטלטל

"הלוואי שתהיה עוד הלוויה": המשפט המצמרר בבכי סוער

קובי סגל
מציאת הגופה

המתנדבים קראו קדיש | ר' שלמה ורעייתו יצאו מהשבעה

קובי אליה
דיווח

מביך: זו הסיבה שהמשטר האיראני דחה את הלוויית חמינאי

שמעון כץ
אירופה בהלם

שוד מתוחכם: רוקנו כספות ונמלטו דרך הביוב

שמעון כץ
הסלמה באופק?

לאחר סגירת מצר הורמוז: בישראל נערכים לקריסת המגעים

שמעון כץ
יממה עצימה

השריד האחרון חוסל: זה סופו של המחבל עלי רצ'א עבאס

קובי פינקלר
דרמה מסתורית

נעדרת כבר 17 שנה, גופתה אותרה בירושלים

אבי יעקב
יום שמיני לחיפושים

החיפושים בנתניה: מאות הגיעו באמצע הלילה

שמעון כץ
מפתיע

גנץ בדרך החוצה? ההצעה שמסעירה את המערכת

אבי יעקב
סוף לחיפושים?

תועבר לזיהוי באבו כביר: גופה אותרה מול חופי הרצליה

שמעון כץ
המשטרה מחפשת מתלוננים

מות הפעוט: שתי תלונות נוספות נגד המוהל שנעצר

גדי פוקס
מפתיע

בלי מים ובלי קצף: הטכנולוגיה שתכבה שריפות

אבי יעקב
אל תחמיצו

מדברים מוזיקה: שעתיים עם מוישי רוט וידידיה מאיר

מערכת אמס
טראמפ לא מתעייף

"ישראל נאמנה ויודעת לנצח; איראן חשפה צבעה האמיתי"

שלמה ריזל
חשש גובר

תעלומה בארה"ב: מדעני חלל וגרעין נעלמים בזה אחר זה

שמעון כץ