הבן הבכור שלנו היה אז אולי בן חודש. זה קטן.

הדודים והדודות, הסבים והסבתות, אולי היינו אלה, אנחנו, שקנינו לו, לתינוק הראשון, הנכד הראשון, את מיטב המחלצות במחלקת הפיג'מות של גאפ ניו יורק.

החבילות היו ארוזות, המידות על המדבקות מדוייקות, וכל שנשאר היה להלביש אותו כשהוא יוצא ארוז מהמקלחת. שביל בצד בסירוק של פעם, ריח צפונבוני של ג'ונסון אנד ג'ונסון נוי מור טירס, צהוב.

ואז זה קרה.

אולי בפעם הראשונה.

 

הוצאתי את בנצ'ו הקטן מהמקלחת, והלבשתי לו באהבת אין קץ פיג'מה דנדשה, כותנה משובחת.

מחייך ומבריק הבאתי אותו אל בעלי לסלון.

רבין ירצח עוד כחצי שנה, רק מכניסה אתכם כרונולוגית לתקופה, לאווירה.

ואז זה קרה.

התינוק הושיט את ידיו אל בעלי, נקי, בעלי חיבק אותו, אבל בעיניים שלו, של האיש שאיתו התחתנתי, ראיתי תדהמה.

 

"מה קרה?" שאלתי,

"למה אתה כזה בהלם?"

"מה זה, מה הלבשת לו?" הוא שאל,

"פיג'מה, מסתומרת?"

"אבל למה ככה?"

ואני מנסה להבין מה ההלם, ושוב שואלת מה זאת אומרת, על מה הכוונה? מה השאלה?

והוא הסביר.

"את רואה על החולצה של הפיג'מה? זו שבחלק העליון של הגוף?

יש עליה ציורים של אופנועים, בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה", עניתי. "נו".

"ועל המכנסיים של הפיג'מה יש מכוניות. בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה, נו, אז איפה הבעיה. אז מה?".

"למה לא הלבשת לו את המכנסיים עם האופנועים גם, או את החולצה עם המכוניות? למה הלבשת לו חולצה כזאת עם מכנסיים של ציורים אחרים"

"מה זה משנה?" שאלתי אותו.

"המכנסיים עם האופנועים, נקיים?"

"כן, הם במגרה של השידה. נקיים".

"חולצת הפיג'מה של המכוניות, נקייה?"

"כן, נקייה".

אז למה בעצם עירבבת?"

ולא באמת ידעתי למה. ולא באמת ידעתי מה לענות לו. לא באמת היתה סיבה.

אבל שנינו התפוצצנו מצחוק. יכול להיות שהוא דווקא רצה לבכות.

"אצל אמא שלי זה בחיים לא היה קורה".

"גם לא אצל אחותך", החזרתי לו.

"אבל אצלך כן."

"אצלי כן".

אף אחד מאיתנו לא ידע שזו רק הפעם הראשונה. כי  זה המשיך כמעט אל כל תחום בחיים. כסאות שונים סביב פינת האוכל שבכוונה דגתי מאיזו ערימה, צלחות שונות לסט החלבי, אקלקטיות בכל תחומי העניין בחיים, ערבובים של קודש וחול, שחור לבן צבעוני וסגול, פרחים מסוגים שונים בגינה.

"את יודעת?" הוא אמר לי איזה יום לא מזמן עם חיוך שמח מלא בגרות והשלמה,

"להיות נשוי לך זו עסקת חבילה",

"אז מה" עניתי לו, "גם לך".

המשך בשבוע הבא.

האזינו מתוך התוכנית 'עומקא דליבא' עם אפרת ברזל:











עוד כתבות שיעניינו אותך

צפו

תיעוד משעשע: בחורי הישיבה נמלטו מהשוטרים וזינקו לפח

שמעון כץ
רדיפת לומדי התורה

מחאת ענק: שיירות רכבים ינועו באיטיות לכיוון הכלא הצבאי

נתי קאליש
כביש המוות

אוטובוס צלל לתהום בעומק 100 מטר; 31 נוסעים נהרגו

אבי יעקב
"שמע שאני ראש ישיבה"

רבי בונים שרייבר חושף: "הרופא לא רצה לטפל בי"

נתי קאליש
שישה נעצרו לחקירה

שכחו לחבר את החבל: בת 21 נהרגה מול המצלמות

יוני שניידר
העירייה מגיבה

מי עומד מאחורי הסרת השער בקרית החסידות בב"ב

אבי יעקב
מפתיע

הקול החדש בדרכים: ראש העיר שעשוי להתמודד בתחרות

זמן אוויר - מנחם טוקר
מחאה ספונטנית

אברך נעצר בתחנת דלק: "זעקותיה קרעו את הלב"

נתי קאליש
עומקא דליבא

"נכנסתי באקראי לבית המשפט וגיליתי את הוריי מתגרשים"

אפרת ברזל
צפו בשידור המלא

"נקודת רתיחה" • האם ישראל בדרך למלחמה ברחובות?

אריאל ברמן
החתונה מתקרבת

"אני לא יודעת איך ארקוד": רעיית האברך העצור משתפת

אבי מימרן
ההצהרה המלאה

נתניהו חושף את היקף הנזק לאיראן: "קרוב לטריליון דולר"

שלמה ריזל
גל מדאיג ומטריד

אימה בליל שבת: חנות יוקרתית במרכז בני ברק נפרצה. צפו

גדי פוקס
רגעי חרדה

71 תלמידות חרדיות איבדו את דרכן במנהרות

יוני שניידר
חור קטן, שאלה גדולה

פרה אדומה נדירה נולדה, אך יתכן שנפגמה מיד

אלי יעקובוביץ
בני התורה הצביעו ברגלים

מכתב חריף וכואב: "נשים נבחנות בחוסר צניעות"

נתי קאליש
שימו לב

אימה בירושלים: פעוטות אושפזו לאחר שצרכו מזון תינוקות

שמעון כץ
רצף הניסים

רבקי שנפלה מגג בגיל 4 התארסה בטיפול נמרץ

אליעזר חסיד
ראיון ראשון

חושש ממעצר נוסף: "עכשיו זה אפילו יותר גרוע"

קובי סגל
זכרונות הילדות

מתוך 30 הילדים בכיתה, רק שלושה נשארו דתיים

ישראל אהרן קלצקין