הבן הבכור שלנו היה אז אולי בן חודש. זה קטן.

הדודים והדודות, הסבים והסבתות, אולי היינו אלה, אנחנו, שקנינו לו, לתינוק הראשון, הנכד הראשון, את מיטב המחלצות במחלקת הפיג'מות של גאפ ניו יורק.

החבילות היו ארוזות, המידות על המדבקות מדוייקות, וכל שנשאר היה להלביש אותו כשהוא יוצא ארוז מהמקלחת. שביל בצד בסירוק של פעם, ריח צפונבוני של ג'ונסון אנד ג'ונסון נוי מור טירס, צהוב.

ואז זה קרה.

אולי בפעם הראשונה.

 

הוצאתי את בנצ'ו הקטן מהמקלחת, והלבשתי לו באהבת אין קץ פיג'מה דנדשה, כותנה משובחת.

מחייך ומבריק הבאתי אותו אל בעלי לסלון.

רבין ירצח עוד כחצי שנה, רק מכניסה אתכם כרונולוגית לתקופה, לאווירה.

ואז זה קרה.

התינוק הושיט את ידיו אל בעלי, נקי, בעלי חיבק אותו, אבל בעיניים שלו, של האיש שאיתו התחתנתי, ראיתי תדהמה.

 

"מה קרה?" שאלתי,

"למה אתה כזה בהלם?"

"מה זה, מה הלבשת לו?" הוא שאל,

"פיג'מה, מסתומרת?"

"אבל למה ככה?"

ואני מנסה להבין מה ההלם, ושוב שואלת מה זאת אומרת, על מה הכוונה? מה השאלה?

והוא הסביר.

"את רואה על החולצה של הפיג'מה? זו שבחלק העליון של הגוף?

יש עליה ציורים של אופנועים, בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה", עניתי. "נו".

"ועל המכנסיים של הפיג'מה יש מכוניות. בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה, נו, אז איפה הבעיה. אז מה?".

"למה לא הלבשת לו את המכנסיים עם האופנועים גם, או את החולצה עם המכוניות? למה הלבשת לו חולצה כזאת עם מכנסיים של ציורים אחרים"

"מה זה משנה?" שאלתי אותו.

"המכנסיים עם האופנועים, נקיים?"

"כן, הם במגרה של השידה. נקיים".

"חולצת הפיג'מה של המכוניות, נקייה?"

"כן, נקייה".

אז למה בעצם עירבבת?"

ולא באמת ידעתי למה. ולא באמת ידעתי מה לענות לו. לא באמת היתה סיבה.

אבל שנינו התפוצצנו מצחוק. יכול להיות שהוא דווקא רצה לבכות.

"אצל אמא שלי זה בחיים לא היה קורה".

"גם לא אצל אחותך", החזרתי לו.

"אבל אצלך כן."

"אצלי כן".

אף אחד מאיתנו לא ידע שזו רק הפעם הראשונה. כי  זה המשיך כמעט אל כל תחום בחיים. כסאות שונים סביב פינת האוכל שבכוונה דגתי מאיזו ערימה, צלחות שונות לסט החלבי, אקלקטיות בכל תחומי העניין בחיים, ערבובים של קודש וחול, שחור לבן צבעוני וסגול, פרחים מסוגים שונים בגינה.

"את יודעת?" הוא אמר לי איזה יום לא מזמן עם חיוך שמח מלא בגרות והשלמה,

"להיות נשוי לך זו עסקת חבילה",

"אז מה" עניתי לו, "גם לך".

המשך בשבוע הבא.

האזינו מתוך התוכנית 'עומקא דליבא' עם אפרת ברזל:











עוד כתבות שיעניינו אותך

טרגדיה ואמונה

אחרי מציאת הגופה: זה מה שהמשפחה ביקשה לברך

הרב משה בן לולו
השפלת הבחורים

דרעי מרים תרומה ועיתונאי השמאל מחפש את הכלה

אלי יעקובוביץ
סוף כואב

"מצאנו אותו": הרגע המצמרר בו התבשר האב על איתור בנו

אבי מימרן
הצטרפו כעת

"יום שכולו תורה" • מרנן הראשונים לציון בשידור חי ב'אמס'

מערכת אמס
צפו

זעם: עיתונאית ערוץ 12 לעגה לנערים חרדים

אבי יעקב
המתנדב משחזר

"החלקתי על הדם והתגלגלתי": פיגוע הדמים בבית הכנסת

ישראל מאיר
יפיל את הממשלה?

מבוכה בטקס: בן גביר התבקש לקום - ועזב בזעם

גדי פוקס
שיחת הרה"ר ומפקד הקריה

"הטייסים אמרו לי: כל מטוס שביעי לא היה אמור לחזור"

נתי קאליש
הסערה נמשכת

"סילוף ושפלות רוח": מכתב התראה לעיתונאית המשפילה

פנחס בן זיו
להעמיד דברים על דיוקם

הביקור של מיליי לא ראוי? הנה התשובה לכל הטיעונים

הרב אליהו פרייליך
חבל על דאבדין

האח התאום משחזר: "נרצח עם שתי גמרות ביד"

ישראל מאיר
תעלומה

תיעודי הטבח נעלמו והמשפחות השכולות זועמות

יואב צור
שימו לב

רבני נתניה הורו: "אסור להיכנס לחוף צאנז"

אבי יעקב
נס מצולם

תיעוד מצמרר: פעוט חצה את הכביש בזחילה

אבי יעקב
יצא בנס

העיתונאי נפצע בבני ברק: "צעקתי לו ונכנס בי”

אבי יעקב
לצמוח או לצנוח

השיחה האחרונה מהכותל: "היא אמרה רק 'נו נו'"

ישראל מאיר
כוננות שיא

טראמפ מאריך את הפסקת האש; פיצול פנימי בהנהגת איראן

שלמה ריזל
האח בשיחה מעצימה

השיחה האחרונה: "שאל מה הולך כאן, ואז נשמעו היריות"

ישראל מאיר
בלתי נתפס

אזרח ישראל אב ל-73 ילדים: הנתונים המדהימים נחשפים

פנחס בן זיו
צפו בתיעודים

"מכיר את שפת הלב": נשיא ארגנטינה ביקר בישיבת חברון

פנחס בן זיו