הבן הבכור שלנו היה אז אולי בן חודש. זה קטן.

הדודים והדודות, הסבים והסבתות, אולי היינו אלה, אנחנו, שקנינו לו, לתינוק הראשון, הנכד הראשון, את מיטב המחלצות במחלקת הפיג'מות של גאפ ניו יורק.

החבילות היו ארוזות, המידות על המדבקות מדוייקות, וכל שנשאר היה להלביש אותו כשהוא יוצא ארוז מהמקלחת. שביל בצד בסירוק של פעם, ריח צפונבוני של ג'ונסון אנד ג'ונסון נוי מור טירס, צהוב.

ואז זה קרה.

אולי בפעם הראשונה.

 

הוצאתי את בנצ'ו הקטן מהמקלחת, והלבשתי לו באהבת אין קץ פיג'מה דנדשה, כותנה משובחת.

מחייך ומבריק הבאתי אותו אל בעלי לסלון.

רבין ירצח עוד כחצי שנה, רק מכניסה אתכם כרונולוגית לתקופה, לאווירה.

ואז זה קרה.

התינוק הושיט את ידיו אל בעלי, נקי, בעלי חיבק אותו, אבל בעיניים שלו, של האיש שאיתו התחתנתי, ראיתי תדהמה.

 

"מה קרה?" שאלתי,

"למה אתה כזה בהלם?"

"מה זה, מה הלבשת לו?" הוא שאל,

"פיג'מה, מסתומרת?"

"אבל למה ככה?"

ואני מנסה להבין מה ההלם, ושוב שואלת מה זאת אומרת, על מה הכוונה? מה השאלה?

והוא הסביר.

"את רואה על החולצה של הפיג'מה? זו שבחלק העליון של הגוף?

יש עליה ציורים של אופנועים, בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה", עניתי. "נו".

"ועל המכנסיים של הפיג'מה יש מכוניות. בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה, נו, אז איפה הבעיה. אז מה?".

"למה לא הלבשת לו את המכנסיים עם האופנועים גם, או את החולצה עם המכוניות? למה הלבשת לו חולצה כזאת עם מכנסיים של ציורים אחרים"

"מה זה משנה?" שאלתי אותו.

"המכנסיים עם האופנועים, נקיים?"

"כן, הם במגרה של השידה. נקיים".

"חולצת הפיג'מה של המכוניות, נקייה?"

"כן, נקייה".

אז למה בעצם עירבבת?"

ולא באמת ידעתי למה. ולא באמת ידעתי מה לענות לו. לא באמת היתה סיבה.

אבל שנינו התפוצצנו מצחוק. יכול להיות שהוא דווקא רצה לבכות.

"אצל אמא שלי זה בחיים לא היה קורה".

"גם לא אצל אחותך", החזרתי לו.

"אבל אצלך כן."

"אצלי כן".

אף אחד מאיתנו לא ידע שזו רק הפעם הראשונה. כי  זה המשיך כמעט אל כל תחום בחיים. כסאות שונים סביב פינת האוכל שבכוונה דגתי מאיזו ערימה, צלחות שונות לסט החלבי, אקלקטיות בכל תחומי העניין בחיים, ערבובים של קודש וחול, שחור לבן צבעוני וסגול, פרחים מסוגים שונים בגינה.

"את יודעת?" הוא אמר לי איזה יום לא מזמן עם חיוך שמח מלא בגרות והשלמה,

"להיות נשוי לך זו עסקת חבילה",

"אז מה" עניתי לו, "גם לך".

המשך בשבוע הבא.

האזינו מתוך התוכנית 'עומקא דליבא' עם אפרת ברזל:











עוד כתבות שיעניינו אותך

טור דעה

משהו בדיווחים לא הסתדר לי. היינו באותה עצרת בכלל?

יוסי חיים מימון
הצדיקים משלמים את המחיר

בן לולו: "יצאתי מהתפילה וכמעט התעלפתי, רבי עמוס נרצח"

הרב משה בן לולו
האב השכול נפרד וסופד

"הרב עמוס גואטה בירך אותי שאהיה שוב אבא - והברכה התקיימה"

אלי יעקובוביץ
אבידה גדולה

אבל כבד: "איבדנו את אוהב ישראל הגדול ביותר של הדור"

בצלאל קאהן ודוד חכם
ראיון סוער

סערת ה'ימ"ש': "מי שלא שומר תורה ומצוות אינו בגדר יהודי"

אבי מימרן
טרגדיה

אסון בשיעור נהיגה בארה"ב: אם, בת ונכדה נהרגו

אבי יעקב
צפו בדברים הנוקבים

"לקח חרב ודקר את הרב! לומר שהוא 'משוגע' זו התחמקות"

פנחס בן זיו
טרגדיה פתאומית

ראש העיר נפרד: "טלפון בשלוש בלילה היה דבר שבשגרה"

בצלאל קאהן ודוד חכם
בדרך לבית החולים

"נשארו לו שעתיים לחיות": שמוליק סוכות מטלטל

אליעזר חסיד
תקדים מדאיג

מי אחראי לקריסה? מאות משפחות חרדיות נותרו בלי דירה

חנוך רפופורט וישראל מלמן
לא לוקחים סיכון

המטוס ש'נחטף': אנשי אבטחה עלו באקדחים שלופים

פנחס בן זיו
חבל על דאבדין

דמותו המיוחדת של רבי עמוס: "ראה את הטוב בכל אדם"

רחל פסטג
מזעזע

שמוליק סוכות מעדכן באישון ליל: הילד הלך לעולמו

אליעזר חסיד
ברקע המחאה

גם ברגליים: הוחמרו תנאי האיזוק של יגאל עמיר

פנחס בן זיו
הכינו ממחטות

שמוליק סוכות: "לא ישנתי הלילה. קרע לי את הנשמה"

מנחם טוקר
חשש באיטליה

קפץ למים ונעלם: חיפושים אחרי בעלה של השרה

אבי יעקב
צפו בתיעוד

השוטרים היו בהלם: 7 ילדים דחוסים בתא המטען

שמעון כץ
התבטאות מזעזעת

אחרי ההסתה נגד החרדים: דרישה להדיח את העיתונאי

קובי סגל
"עמוד של תורה וחסד"

הלם בנתניה: אדם מעורער בנפשו דקר את רבי עמוס גואטה

שמעון כץ
במרכז העיר

בתום מצוד: נעצר החשוד בדקירת הרב בנתניה

אבי יעקב