הבן הבכור שלנו היה אז אולי בן חודש. זה קטן.

הדודים והדודות, הסבים והסבתות, אולי היינו אלה, אנחנו, שקנינו לו, לתינוק הראשון, הנכד הראשון, את מיטב המחלצות במחלקת הפיג'מות של גאפ ניו יורק.

החבילות היו ארוזות, המידות על המדבקות מדוייקות, וכל שנשאר היה להלביש אותו כשהוא יוצא ארוז מהמקלחת. שביל בצד בסירוק של פעם, ריח צפונבוני של ג'ונסון אנד ג'ונסון נוי מור טירס, צהוב.

ואז זה קרה.

אולי בפעם הראשונה.

 

הוצאתי את בנצ'ו הקטן מהמקלחת, והלבשתי לו באהבת אין קץ פיג'מה דנדשה, כותנה משובחת.

מחייך ומבריק הבאתי אותו אל בעלי לסלון.

רבין ירצח עוד כחצי שנה, רק מכניסה אתכם כרונולוגית לתקופה, לאווירה.

ואז זה קרה.

התינוק הושיט את ידיו אל בעלי, נקי, בעלי חיבק אותו, אבל בעיניים שלו, של האיש שאיתו התחתנתי, ראיתי תדהמה.

 

"מה קרה?" שאלתי,

"למה אתה כזה בהלם?"

"מה זה, מה הלבשת לו?" הוא שאל,

"פיג'מה, מסתומרת?"

"אבל למה ככה?"

ואני מנסה להבין מה ההלם, ושוב שואלת מה זאת אומרת, על מה הכוונה? מה השאלה?

והוא הסביר.

"את רואה על החולצה של הפיג'מה? זו שבחלק העליון של הגוף?

יש עליה ציורים של אופנועים, בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה", עניתי. "נו".

"ועל המכנסיים של הפיג'מה יש מכוניות. בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה, נו, אז איפה הבעיה. אז מה?".

"למה לא הלבשת לו את המכנסיים עם האופנועים גם, או את החולצה עם המכוניות? למה הלבשת לו חולצה כזאת עם מכנסיים של ציורים אחרים"

"מה זה משנה?" שאלתי אותו.

"המכנסיים עם האופנועים, נקיים?"

"כן, הם במגרה של השידה. נקיים".

"חולצת הפיג'מה של המכוניות, נקייה?"

"כן, נקייה".

אז למה בעצם עירבבת?"

ולא באמת ידעתי למה. ולא באמת ידעתי מה לענות לו. לא באמת היתה סיבה.

אבל שנינו התפוצצנו מצחוק. יכול להיות שהוא דווקא רצה לבכות.

"אצל אמא שלי זה בחיים לא היה קורה".

"גם לא אצל אחותך", החזרתי לו.

"אבל אצלך כן."

"אצלי כן".

אף אחד מאיתנו לא ידע שזו רק הפעם הראשונה. כי  זה המשיך כמעט אל כל תחום בחיים. כסאות שונים סביב פינת האוכל שבכוונה דגתי מאיזו ערימה, צלחות שונות לסט החלבי, אקלקטיות בכל תחומי העניין בחיים, ערבובים של קודש וחול, שחור לבן צבעוני וסגול, פרחים מסוגים שונים בגינה.

"את יודעת?" הוא אמר לי איזה יום לא מזמן עם חיוך שמח מלא בגרות והשלמה,

"להיות נשוי לך זו עסקת חבילה",

"אז מה" עניתי לו, "גם לך".

המשך בשבוע הבא.

האזינו מתוך התוכנית 'עומקא דליבא' עם אפרת ברזל:











עוד כתבות שיעניינו אותך

אסון הטביעה

קושי בלתי נתפס: "באמצע השבעה הלכו לזהות"

אבי מימרן
קרעו שערי שמים

"המצב לא משתפר": ההודעה המדאיגה של בן הרבי מבעלזא

נתי קאליש
דיווח

מביך: זו הסיבה שהמשטר האיראני דחה את הלוויית חמינאי

שמעון כץ
יצא בנס

העיתונאי נפצע בבני ברק: "צעקתי לו ונכנס בי”

אבי יעקב
סוף כואב

"מצאנו אותו": הרגע המצמרר בו התבשר האב על איתור בנו

אבי מימרן
הלוויה רוויית יגון

"לקינו בכפליים": אלפים ליוו את אברהם ישעיהו שפיגל ז"ל

נתי קאליש
"הפעם לתמיד"

"התרגשות אדירה": חזר להסיע את הילדים אחרי 21 שנה

אבי יעקב
צפו בהספד

האב זעק: "מעשי ידי טובעים בים, איך אפשר לשמוח?"

נתי קאליש
"חציית קו אדום"

מטופלת כלאה רופאה ותקפה אחות; גינויים מכל עבר

קובי אליה
דיפלומטיה או אש

על סף פיצוץ: ארה"ב נערכת לתקוף את איראן עוד הלילה

יוני שניידר
סוף לחיפושים?

תועבר לזיהוי באבו כביר: גופה אותרה מול חופי הרצליה

שמעון כץ
תאונת דרכים קטלנית

אסון: הבחור רפאל אריה נח קוטיינר ז"ל נהרג

אלי יעקובוביץ
דרמה מסתורית

נעדרת כבר 17 שנה, גופתה אותרה בירושלים

אבי יעקב
המשטרה מחפשת מתלוננים

מות הפעוט: שתי תלונות נוספות נגד המוהל שנעצר

גדי פוקס
מיוחד

רגע משפחתי בשידור: "תעלו תמיד את אחי לפניי"

אבי מימרן
האסון בנתניה

לא עשו מעשה קונדס: "הם נכנסו למים עד גובה הברכיים"

מני גירא שוורץ ואבי גרינצייג
"למה אשכל גם שניכם"

אותרה וזוהתה גופתו של הבחור אברהם ישעיהו שפיגל ז"ל

אלי יעקובוביץ
על סף חידוש העימות

באיראן מתכוננים ל'שעות גיהינום': "מלחמה סבירה יותר"

שלמה ריזל
מציאת הגופה

המתנדבים קראו קדיש | ר' שלמה ורעייתו יצאו מהשבעה

קובי אליה
אסון מטלטל

"הלוואי שתהיה עוד הלוויה": המשפט המצמרר בבכי סוער

קובי סגל