הבן הבכור שלנו היה אז אולי בן חודש. זה קטן.

הדודים והדודות, הסבים והסבתות, אולי היינו אלה, אנחנו, שקנינו לו, לתינוק הראשון, הנכד הראשון, את מיטב המחלצות במחלקת הפיג'מות של גאפ ניו יורק.

החבילות היו ארוזות, המידות על המדבקות מדוייקות, וכל שנשאר היה להלביש אותו כשהוא יוצא ארוז מהמקלחת. שביל בצד בסירוק של פעם, ריח צפונבוני של ג'ונסון אנד ג'ונסון נוי מור טירס, צהוב.

ואז זה קרה.

אולי בפעם הראשונה.

 

הוצאתי את בנצ'ו הקטן מהמקלחת, והלבשתי לו באהבת אין קץ פיג'מה דנדשה, כותנה משובחת.

מחייך ומבריק הבאתי אותו אל בעלי לסלון.

רבין ירצח עוד כחצי שנה, רק מכניסה אתכם כרונולוגית לתקופה, לאווירה.

ואז זה קרה.

התינוק הושיט את ידיו אל בעלי, נקי, בעלי חיבק אותו, אבל בעיניים שלו, של האיש שאיתו התחתנתי, ראיתי תדהמה.

 

"מה קרה?" שאלתי,

"למה אתה כזה בהלם?"

"מה זה, מה הלבשת לו?" הוא שאל,

"פיג'מה, מסתומרת?"

"אבל למה ככה?"

ואני מנסה להבין מה ההלם, ושוב שואלת מה זאת אומרת, על מה הכוונה? מה השאלה?

והוא הסביר.

"את רואה על החולצה של הפיג'מה? זו שבחלק העליון של הגוף?

יש עליה ציורים של אופנועים, בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה", עניתי. "נו".

"ועל המכנסיים של הפיג'מה יש מכוניות. בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה, נו, אז איפה הבעיה. אז מה?".

"למה לא הלבשת לו את המכנסיים עם האופנועים גם, או את החולצה עם המכוניות? למה הלבשת לו חולצה כזאת עם מכנסיים של ציורים אחרים"

"מה זה משנה?" שאלתי אותו.

"המכנסיים עם האופנועים, נקיים?"

"כן, הם במגרה של השידה. נקיים".

"חולצת הפיג'מה של המכוניות, נקייה?"

"כן, נקייה".

אז למה בעצם עירבבת?"

ולא באמת ידעתי למה. ולא באמת ידעתי מה לענות לו. לא באמת היתה סיבה.

אבל שנינו התפוצצנו מצחוק. יכול להיות שהוא דווקא רצה לבכות.

"אצל אמא שלי זה בחיים לא היה קורה".

"גם לא אצל אחותך", החזרתי לו.

"אבל אצלך כן."

"אצלי כן".

אף אחד מאיתנו לא ידע שזו רק הפעם הראשונה. כי  זה המשיך כמעט אל כל תחום בחיים. כסאות שונים סביב פינת האוכל שבכוונה דגתי מאיזו ערימה, צלחות שונות לסט החלבי, אקלקטיות בכל תחומי העניין בחיים, ערבובים של קודש וחול, שחור לבן צבעוני וסגול, פרחים מסוגים שונים בגינה.

"את יודעת?" הוא אמר לי איזה יום לא מזמן עם חיוך שמח מלא בגרות והשלמה,

"להיות נשוי לך זו עסקת חבילה",

"אז מה" עניתי לו, "גם לך".

המשך בשבוע הבא.

האזינו מתוך התוכנית 'עומקא דליבא' עם אפרת ברזל:











עוד כתבות שיעניינו אותך

בני התורה הצביעו ברגלים

מכתב חריף וכואב: "נשים נבחנות בחוסר צניעות"

נתי קאליש
עד כאן

קובי ברומר מגיב: "רוב הביקורות מגיעות מקנאה"

אריאל ספקטור
חשש כבד

אחרי הממצאים החריגים במחיות הפרי: השב"כ נכנס לתמונה

שמעון כץ
המשטרה לא מתנצלת

הזעם והסערה: שוטר שבעט היום במפגין הושעה מפעילות

פנחס בן זיו
צפו במרדף

לא למד את הלקח: אסיר בחופשה גנב רכב יוקרה

אבי יעקב
כך הגיב צה"ל

אימה בכביש 443: חייל כיוון נשק לעבר חרדים

שמעון כץ
"כמו בטורקיה ואיראן"

מזעזע: אלימות משטרתית חסרת מעצורים נגד המפגינים

נתי קאליש
משיבים לטענות

במשטרה מגיבים לאירועים: "לא הייתה כוונה לקרוע בגדים"

קובי סגל
ההסתה מחלחלת

"דרוס כל דוס" ועד רימוני הלם: גודי סילמן בדברים נוקבים

גודי סילמן
נחצו הקווים

גור יוצאת למחאה בכלא 10: "אנחנו לא שוכבים על כבישים"

נתי קאליש
בצעד נדיר

הרבי מגור מגיע למחאה בכלא 10; החסידים נוהרים למקום

הרב משה בן לולו
מחאה ספונטנית

אברך נעצר בתחנת דלק: "זעקותיה קרעו את הלב"

נתי קאליש
צפו

תיעוד משעשע: בחורי הישיבה נמלטו מהשוטרים וזינקו לפח

שמעון כץ
עדיין משווק

הסכנה לא חלפה: ממצאים חדשים בפרשת מזון התינוקות

קובי אליה
המחאה בכביש גהה

"זה היה הרגע ששבר אותי": המפגין שהושפל בעדות מטלטלת

בצלאל קאהן
גפני ממשיך להתעקש

יוזמת דרעי: כך תיראה ההקפאה החדשה של מעצר הלומדים

שלום שטיין
התבטאות הזויה

טראמפ: "איראן צריכה טילים בליסטיים ככל מדינה בעולם!"

שמעון כץ
עדכונים שוטפים

בהשתתפות מרן האדמו"ר מגור: אלפי חסידים מול כלא 10

מערכת אמס
המאזינים מעוררים

"פריצות נוראה ואיומה": סכנה רוחנית בחוף הנפרד

יצחק חן
סמוך לעיר החרדית

ניסה להימלט בפראות: צפו בדרמה במעבר חשמונאים

אבי יעקב