הבן הבכור שלנו היה אז אולי בן חודש. זה קטן.

הדודים והדודות, הסבים והסבתות, אולי היינו אלה, אנחנו, שקנינו לו, לתינוק הראשון, הנכד הראשון, את מיטב המחלצות במחלקת הפיג'מות של גאפ ניו יורק.

החבילות היו ארוזות, המידות על המדבקות מדוייקות, וכל שנשאר היה להלביש אותו כשהוא יוצא ארוז מהמקלחת. שביל בצד בסירוק של פעם, ריח צפונבוני של ג'ונסון אנד ג'ונסון נוי מור טירס, צהוב.

ואז זה קרה.

אולי בפעם הראשונה.

 

הוצאתי את בנצ'ו הקטן מהמקלחת, והלבשתי לו באהבת אין קץ פיג'מה דנדשה, כותנה משובחת.

מחייך ומבריק הבאתי אותו אל בעלי לסלון.

רבין ירצח עוד כחצי שנה, רק מכניסה אתכם כרונולוגית לתקופה, לאווירה.

ואז זה קרה.

התינוק הושיט את ידיו אל בעלי, נקי, בעלי חיבק אותו, אבל בעיניים שלו, של האיש שאיתו התחתנתי, ראיתי תדהמה.

 

"מה קרה?" שאלתי,

"למה אתה כזה בהלם?"

"מה זה, מה הלבשת לו?" הוא שאל,

"פיג'מה, מסתומרת?"

"אבל למה ככה?"

ואני מנסה להבין מה ההלם, ושוב שואלת מה זאת אומרת, על מה הכוונה? מה השאלה?

והוא הסביר.

"את רואה על החולצה של הפיג'מה? זו שבחלק העליון של הגוף?

יש עליה ציורים של אופנועים, בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה", עניתי. "נו".

"ועל המכנסיים של הפיג'מה יש מכוניות. בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה, נו, אז איפה הבעיה. אז מה?".

"למה לא הלבשת לו את המכנסיים עם האופנועים גם, או את החולצה עם המכוניות? למה הלבשת לו חולצה כזאת עם מכנסיים של ציורים אחרים"

"מה זה משנה?" שאלתי אותו.

"המכנסיים עם האופנועים, נקיים?"

"כן, הם במגרה של השידה. נקיים".

"חולצת הפיג'מה של המכוניות, נקייה?"

"כן, נקייה".

אז למה בעצם עירבבת?"

ולא באמת ידעתי למה. ולא באמת ידעתי מה לענות לו. לא באמת היתה סיבה.

אבל שנינו התפוצצנו מצחוק. יכול להיות שהוא דווקא רצה לבכות.

"אצל אמא שלי זה בחיים לא היה קורה".

"גם לא אצל אחותך", החזרתי לו.

"אבל אצלך כן."

"אצלי כן".

אף אחד מאיתנו לא ידע שזו רק הפעם הראשונה. כי  זה המשיך כמעט אל כל תחום בחיים. כסאות שונים סביב פינת האוכל שבכוונה דגתי מאיזו ערימה, צלחות שונות לסט החלבי, אקלקטיות בכל תחומי העניין בחיים, ערבובים של קודש וחול, שחור לבן צבעוני וסגול, פרחים מסוגים שונים בגינה.

"את יודעת?" הוא אמר לי איזה יום לא מזמן עם חיוך שמח מלא בגרות והשלמה,

"להיות נשוי לך זו עסקת חבילה",

"אז מה" עניתי לו, "גם לך".

המשך בשבוע הבא.

האזינו מתוך התוכנית 'עומקא דליבא' עם אפרת ברזל:











עוד כתבות שיעניינו אותך

הרופא מדבר

"היו צרחות, בכי וילדים במצב קשה": עדות מטיסת האימה

נתי שולמן
נתניהו נדהם מהתיאורים

"עשיתי לו חניקה, ואז חזרתי לתא": רגעי הדרמה באוויר

קובי אליה
צפו

התיעוד המלא: שמחת בית השואבה ב'עטרת שלמה'

נתי קאליש
מרגש ומלטף

אתם בחרתם: זהו שיר השנה החסידי לשנת תשפ"ו

המצעד השנתי
כל התוצאות

זה הזוכה בתואר 'שיר השנה היהודי' של תשפ"ו

המצעד השנתי
טיסת פליי דובאי

הרב על הנס הגדול: "רק האויבים יודעים כמה השתבש להם"

הרב שניאור אשכנזי
"ממליץ"

נתניהו ממליץ על גיבור הטיסה: "יכול לעזור לכם"

אבי יעקב
טיסת האימה

אחרי המאבק באוויר: ישראלי תועד כשחולצתו מגואלת בדם

שמעון כץ
45 דקות מסעודיה

סוף למסע המטלטל: הישראלים מטיסת האימה שבו לישראל

גדי פוקס
התפתחות דרמטית

חוטף המטוס הפך למוסלמי קיצוני; טראמפ מאשים את איראן

שלמה ריזל
גיבור

"לא יכולתי לתת להם למות": הקברניט משחזר את האימה

שמעון כץ
בפליי דובאי מדברים

עדות מטלטלת: "אי אפשר לומר אחרת - שכרנו טרוריסט"

קובי אליה
נשלח למאסר עולם

כשהנוסע ביקש סלפי עם החוטף: הסיפור החריג של EgyptAir

יוני שניידר
השטח מבעבע

"הוא נחטף": חשד לניסיון לגרור נער ישראלי לכיוון יאסוף

פנחס בן זיו
צפו

"היה יכול לברוח": ילד חרדי ריגש את בעל הרכב

אבי יעקב
קשר של 30 שנות

"קרעתי קריעה": סופר אנטי חרדי חושף חברותא עם הרב בצרי

קובי אליה
שנת תשפ"ו במוזיקה

שיר השנה, זמר השנה ואלבום השנה: אלו הם הזוכים המאושרים

המצעד השנתי
רבע מיליון צפיות

"למה המטוס צריך להיראות ככה?": הסרטון שהפך לוויראלי

גדי פוקס
העולם נפעם

"משוגע": טראמפ על הנוסע הישראלי שהציל את המטוס

שלמה ריזל
בנס נמנע אסון

החשד הדרמטי: הטייס תכנן פיגוע בסגנון ה-11 בספטמבר

שמעון כץ