הבן הבכור שלנו היה אז אולי בן חודש. זה קטן.

הדודים והדודות, הסבים והסבתות, אולי היינו אלה, אנחנו, שקנינו לו, לתינוק הראשון, הנכד הראשון, את מיטב המחלצות במחלקת הפיג'מות של גאפ ניו יורק.

החבילות היו ארוזות, המידות על המדבקות מדוייקות, וכל שנשאר היה להלביש אותו כשהוא יוצא ארוז מהמקלחת. שביל בצד בסירוק של פעם, ריח צפונבוני של ג'ונסון אנד ג'ונסון נוי מור טירס, צהוב.

ואז זה קרה.

אולי בפעם הראשונה.

 

הוצאתי את בנצ'ו הקטן מהמקלחת, והלבשתי לו באהבת אין קץ פיג'מה דנדשה, כותנה משובחת.

מחייך ומבריק הבאתי אותו אל בעלי לסלון.

רבין ירצח עוד כחצי שנה, רק מכניסה אתכם כרונולוגית לתקופה, לאווירה.

ואז זה קרה.

התינוק הושיט את ידיו אל בעלי, נקי, בעלי חיבק אותו, אבל בעיניים שלו, של האיש שאיתו התחתנתי, ראיתי תדהמה.

 

"מה קרה?" שאלתי,

"למה אתה כזה בהלם?"

"מה זה, מה הלבשת לו?" הוא שאל,

"פיג'מה, מסתומרת?"

"אבל למה ככה?"

ואני מנסה להבין מה ההלם, ושוב שואלת מה זאת אומרת, על מה הכוונה? מה השאלה?

והוא הסביר.

"את רואה על החולצה של הפיג'מה? זו שבחלק העליון של הגוף?

יש עליה ציורים של אופנועים, בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה", עניתי. "נו".

"ועל המכנסיים של הפיג'מה יש מכוניות. בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה, נו, אז איפה הבעיה. אז מה?".

"למה לא הלבשת לו את המכנסיים עם האופנועים גם, או את החולצה עם המכוניות? למה הלבשת לו חולצה כזאת עם מכנסיים של ציורים אחרים"

"מה זה משנה?" שאלתי אותו.

"המכנסיים עם האופנועים, נקיים?"

"כן, הם במגרה של השידה. נקיים".

"חולצת הפיג'מה של המכוניות, נקייה?"

"כן, נקייה".

אז למה בעצם עירבבת?"

ולא באמת ידעתי למה. ולא באמת ידעתי מה לענות לו. לא באמת היתה סיבה.

אבל שנינו התפוצצנו מצחוק. יכול להיות שהוא דווקא רצה לבכות.

"אצל אמא שלי זה בחיים לא היה קורה".

"גם לא אצל אחותך", החזרתי לו.

"אבל אצלך כן."

"אצלי כן".

אף אחד מאיתנו לא ידע שזו רק הפעם הראשונה. כי  זה המשיך כמעט אל כל תחום בחיים. כסאות שונים סביב פינת האוכל שבכוונה דגתי מאיזו ערימה, צלחות שונות לסט החלבי, אקלקטיות בכל תחומי העניין בחיים, ערבובים של קודש וחול, שחור לבן צבעוני וסגול, פרחים מסוגים שונים בגינה.

"את יודעת?" הוא אמר לי איזה יום לא מזמן עם חיוך שמח מלא בגרות והשלמה,

"להיות נשוי לך זו עסקת חבילה",

"אז מה" עניתי לו, "גם לך".

המשך בשבוע הבא.

האזינו מתוך התוכנית 'עומקא דליבא' עם אפרת ברזל:











עוד כתבות שיעניינו אותך

"להעיר את הניצוץ"

לא צעקות ולא שלטים: על מה המחאה בעיר החרדית

קובי סגל
אלעד כמרקחה

"רואים בחומרה את חילול השבת": בומבה לנד מגיבה לסערה

אבי יעקב
מלכוד ההסכם

הרחפן לא התפוצץ: חשד לניסיון חילוץ של מחבלי חיזבאללה

קובי אליה
ללא הרדמה

אחרי יותר מ-30 שעות: האריות הגיעו לאפריקה. צפו

אבי יעקב
בן 45 בלבד

טרגדיה: נפטר בליל שבת והותיר אלמנה עם 7 יתומים

אלי יעקובוביץ
הזוי לחלוטין

חלונות כהים וללא לחיצת יד: המפגש הסודי בטהרן

יוני שניידר
הלם ואבל

ניסה לעצור את רכבו - ונהרג: הטרגדיה של אבישי לוי ז"ל

אלי יעקובוביץ
תוך פחות מדקה

"תסתלק מכאן": ממדאני הושפל ונאלץ לברוח מהבמה

שמעון כץ
פוסט מטלטל

איבד את כל משפחתו בשבי החמאס: "הייתי מוותר על החיים"

פנחס בן זיו
שיחה מטלטלת

העיתונאי משתף: "החזקתי את הבת שלי המתה בידיים"

יוסי חיים מימון
התושבים זועמים

סערה באלעד: פארק המתנפחים הוקם בשבת. העירייה בודקת

אבי יעקב
השפיעה על כהונתו?

מצבו של הנשיא לשעבר ג'ו ביידן מחמיר; בנו מספר

יוני שניידר
האזהרה של זיני

"האמריקנים רוצים 14 ימי הפסקה": הציטוטים מהקבינט

קובי אליה
ה' נתן וה' לקח

טרגדיה: הפעוט צבי וויסמן נחנק בביתו ונפטר

נתי קאליש
צפו בתיעוד

שניות מהאסון: השוטרים ניפצו חלון והצילו פעוט

אבי יעקב
הטור השבועי

גם אם ינצח: כך יקרוס איזנקוט תוך שנה ושלושה חודשים

שלום שטיין
בן 35, אב ל-4

סוף עצוב לאסון בקפריסין: הלוויה במוצאי שבת

אבי יעקב
צפו

נגד כיוון התנועה: כך הסתיים המרדף המסוכן

אבי יעקב
חולצה בעדינות

רגעי לחץ בערב: יד הילד הסתבכה במקצף המתכת

אבי יעקב
מרתק

הרב אורי זוהר קיבל פתק מהמנהלת - וענה לה מול כולן

יצחק חן