הבן הבכור שלנו היה אז אולי בן חודש. זה קטן.

הדודים והדודות, הסבים והסבתות, אולי היינו אלה, אנחנו, שקנינו לו, לתינוק הראשון, הנכד הראשון, את מיטב המחלצות במחלקת הפיג'מות של גאפ ניו יורק.

החבילות היו ארוזות, המידות על המדבקות מדוייקות, וכל שנשאר היה להלביש אותו כשהוא יוצא ארוז מהמקלחת. שביל בצד בסירוק של פעם, ריח צפונבוני של ג'ונסון אנד ג'ונסון נוי מור טירס, צהוב.

ואז זה קרה.

אולי בפעם הראשונה.

 

הוצאתי את בנצ'ו הקטן מהמקלחת, והלבשתי לו באהבת אין קץ פיג'מה דנדשה, כותנה משובחת.

מחייך ומבריק הבאתי אותו אל בעלי לסלון.

רבין ירצח עוד כחצי שנה, רק מכניסה אתכם כרונולוגית לתקופה, לאווירה.

ואז זה קרה.

התינוק הושיט את ידיו אל בעלי, נקי, בעלי חיבק אותו, אבל בעיניים שלו, של האיש שאיתו התחתנתי, ראיתי תדהמה.

 

"מה קרה?" שאלתי,

"למה אתה כזה בהלם?"

"מה זה, מה הלבשת לו?" הוא שאל,

"פיג'מה, מסתומרת?"

"אבל למה ככה?"

ואני מנסה להבין מה ההלם, ושוב שואלת מה זאת אומרת, על מה הכוונה? מה השאלה?

והוא הסביר.

"את רואה על החולצה של הפיג'מה? זו שבחלק העליון של הגוף?

יש עליה ציורים של אופנועים, בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה", עניתי. "נו".

"ועל המכנסיים של הפיג'מה יש מכוניות. בכל הצבעים, את רואה אותם?".

"רואה, נו, אז איפה הבעיה. אז מה?".

"למה לא הלבשת לו את המכנסיים עם האופנועים גם, או את החולצה עם המכוניות? למה הלבשת לו חולצה כזאת עם מכנסיים של ציורים אחרים"

"מה זה משנה?" שאלתי אותו.

"המכנסיים עם האופנועים, נקיים?"

"כן, הם במגרה של השידה. נקיים".

"חולצת הפיג'מה של המכוניות, נקייה?"

"כן, נקייה".

אז למה בעצם עירבבת?"

ולא באמת ידעתי למה. ולא באמת ידעתי מה לענות לו. לא באמת היתה סיבה.

אבל שנינו התפוצצנו מצחוק. יכול להיות שהוא דווקא רצה לבכות.

"אצל אמא שלי זה בחיים לא היה קורה".

"גם לא אצל אחותך", החזרתי לו.

"אבל אצלך כן."

"אצלי כן".

אף אחד מאיתנו לא ידע שזו רק הפעם הראשונה. כי  זה המשיך כמעט אל כל תחום בחיים. כסאות שונים סביב פינת האוכל שבכוונה דגתי מאיזו ערימה, צלחות שונות לסט החלבי, אקלקטיות בכל תחומי העניין בחיים, ערבובים של קודש וחול, שחור לבן צבעוני וסגול, פרחים מסוגים שונים בגינה.

"את יודעת?" הוא אמר לי איזה יום לא מזמן עם חיוך שמח מלא בגרות והשלמה,

"להיות נשוי לך זו עסקת חבילה",

"אז מה" עניתי לו, "גם לך".

המשך בשבוע הבא.

האזינו מתוך התוכנית 'עומקא דליבא' עם אפרת ברזל:











עוד כתבות שיעניינו אותך

בדרך לחג אצל בתו

התמוטט באוטובוס: ר' יהודה אריה שנור ז"ל

נתי קאליש
מבט מבפנים

הצצה לבטן "דרקון": מכונת המלחמה החדשה של חיל הים

קובי פינקלר
התמונה ההיסטורית

25 שנה: הרגע בו שב הרבי מויזניץ לבית אביו אחרי 18 שנה

פנחס בן זיו
כנסו לאווירה

מחרוזת שירי חג הסוכות - 'סוכת שלום' בביצוע אמני בית שמש

אליעזר חסיד
שמחת בית השואבה

הלו"ז המפורט: כל מעמדי השמחה בא' דחול המועד סוכות

נתי קאליש
13 שנים מאחורי קיר

ילדיו ישבו עליו שבעה, הוא הסתתר במרחק מטרים מהם

יוני שניידר
אלפי מרפסות בסיכון

הפקחים חוששים להגיע? סערה סביב הסוכות המסוכנות

אבי יעקב
צפו

"היה יכול לברוח": ילד חרדי ריגש את בעל הרכב

אבי יעקב
ממייסדי הצלה

דיין האמת: ר' דוקי גרינוולד ז"ל נפטר בגיל 57

נתי קאליש
הזמין תפילין מראש

הסופר הופתע: "דוקי ידע שלא יחיה בבר מצווה לנכדו"

נתי קאליש
"השומר אחי אנוכי?"

ממעצר הבית לבית ראש השב"כ: בקשתו של זיני

אבי יעקב
"עבודה מדויקת"

תיעוד מרהיב וצבעוני: כך חוסל המחבל מהאופנוע המפורסם

קובי פינקלר
טרגדיה בערב סוכות

כלתו של חבר הכנסת: אם לשלושה נפטרה בגיל 39

אלי יעקובוביץ
ההיסטוריה הליטאית

הרב סורוצקין נשאל אם יבוא שוב לאומן: "תענה אתה"

נתי קאליש
בן 60

תעלומה ברחובות: נעדר אותר ללא רוח חיים במכולה

אבי יעקב
שמחת בית השואבה

האירועים המרכזיים במוצאי חג ראשון של סוכות

נתי קאליש
שוב פליטת פה?

הדמוקרטים באולטימטום לליכוד: הסירו את הסרטון עד 19:00

שלום שטיין
למנוחת עולמים

שיירה, בגדי שבת ופחיות: הלוויה בדיוק כפי שדוקי ביקש

נתי קאליש
הפרק המלא לצפייה

"הקול החדש בדרכים" חוזר: שלב חצי הגמר יוצא לדרך

הקול החדש בדרכים
רבע מיליון צפיות

"למה המטוס צריך להיראות ככה?": הסרטון שהפך לוויראלי

גדי פוקס