שיעור בלשון עם יואב דיליאון • בעקבות חג השבועות

בחג השבועות, יוֹם הַבִּכּוּרִים (במדבר כח, כו), היו מביאים למקדש בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים (שמות לד, כב) – המִנחה הראשונה שנאפתה מן החיטה החדשה. חג השבועות הוא גם הזמן שממנו ואילך היה אפשר להביא בִּכּוּרִים מכל שבעת המינים שנתברכה בהם ארצנו.

בִּכּוּרִים הם הפרות והתבואה שהבשילו ראשונים. קרובה להם המילה המקראית בִּכּוּרָה או בַּכּוּרָה – תאנה עסיסית שהקדימה להבשיל. כְּבִכּוּרָה בְּטֶרֶם קַיִץ הוא משל לדבר שהכול להוטים אחריו ושנחטף מיד עם הופעתו, על פי דברי הנביא ישעיהו: "כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ, בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה" (כח, ד). בלשון חכמים המילה בַּכִּיר משמשת לציון פרי שהקדים להבשיל וגם לציון עונת הזריעה המוקדמת, עם רדת הגשמים הראשונים.

המילים החקלאיות שראינו קשורות כמובן למילה בְּכוֹר (ברבים בְּכוֹרוֹת וגם בְּכוֹרִים) – מי שנולד ראשון להוריו. בת ראשונה להוריה נקראת בתנ"ך בְּכִירָה, כגון בדברי לבן ליעקב: "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה") בראשית כט, כו). ובלשון חכמים יש גם בְּכוֹרָה במשמעות זו: "בתיה בת פרעה בכורה היתה" (פסיקתא דרב כהנא). בעברית החדשה נוצלה צורת הנקבה המקראית בְּכִירָה ליצירת שם התואר בָּכִיר במשמעות 'בעל דרגה גבוהה' בצבא, במִנהל וכדומה. השם המופשט המציין את מעמדו וזכויותיו של הבן הבכור הוא בְּכוֹרָה. יעקב ביקש מעשו אחיו "מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי" (בראשית כה, לא) והציע תמורתה נזיד עדשים. מכאן נולד הביטוי 'מכר בנזיד עדשים' לציון נתינה של דבר יקר תמורת דבר קל ערך. בצירופים בני ימינו המילה בְּכוֹרָה משמשת לציון עדיפות הניתנת למישהו או למשהו, כגון 'זכות בכורה' או 'מניות בכורה' (מניות שהמחזיקים בהן נהנים ראשונים מן הרווחים). כן היא מציינת דבר שנעשה בפעם הראשונה, ובייחוד בפומבי, כגון 'הצגת בכורה' ו'נאום בכורה'.

עוד באתר:

מציון תצא תורה

מוצ"ש שבת שירה: שיעורו השבועי של מרן הראש"ל

מערכת אמס

צפו

אחרי השבת כל החטופים: מעבר רפיח נפתח למעבר עזתים

קובי פינקלר

המהלך המתוחכם

חיטוטי שכבי? החרדים נוקמים; חשש לגורל מיליונים

פנחס בן זיו

הדברים המלאים

"אשכנזים באים אליי בשקט": הגר"י יוסף חושף מה קורה

אלי יעקובוביץ

הִבְכִּיר פירושו הקדים להבשיל או להוציא פרי, . בתנ"ך ובספרות חז"ל משמש גם הפועל בִּכֵּר באותה משמעות, כגון בנבואת יחזקאל: "כָּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ, לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר "(מז, יב), ורש"י מפרש: "מדי חֹדש בחֹדש יבשל פירותיו".

בספר דברים בא הפועל בִּכֵּר במשמעות 'הכיר כבכור', 'נתן את זכויות הבכורה': "וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר" (כא, טז)

נסיים במשנה המתארת את קיום מצוות הביכורים: כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר רמון שביכר. קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים (משנה ביכורים ג, א).