ב10 בדצמבר 1914, מפעלו של תומאס אדיסון בניו ג'רזי, עולה באש. המפעל הכיל חומרים יקרים, היו בו את הדברים הכי מבוטחים של אדיסון, והאש התפשטה במהירות וכילתה את כל המפעל כעשן נידף. אדיסון היה אז בסביבות גיל 60. מה הייתה תגובתו לאירוע? האם הוא מרט את שערותיו או קרע את בגדיו? לא, הוא קרא לאשתו. ואמר לה: בואי תראי משהו שבחיים את לא תראי עוד פעם, כל הטעויות שלנו נשרפו.
הקדוש ברוך הוא נותן לנו פעמים רבות אפשרות להתחיל מחדש. אם הקדוש ברוך הוא יחליט, אז עכשיו נעשה חישוב מסלול מחדש, במקום לקלל ולהיות בעצבים על הכישלונות שלנו, אם זה משהו שכבר קרה, אין שום עניין להרביץ לעצמנו או לחפש אשמים. זה לא יחזיר את הדברים לקדמותם. מה שכן אפשר ורצוי לעשות – ללמוד לעתיד, ולוודא שהבעיה לא תחזור עוד פעם. לדעת לחבק את מה שיש ולהוציא מתוך זה את המקסימום. יש לכם כל המשאבים שאתם צריכים בתוך עצמכם. וכל מה שצריך זה ליצור שינוי.
אנחנו שבויים. תדעו לכם שהכלא האמיתי הוא בלי סורגים, בלי גדרי תיל, בלי סוהרים, הכלא האמיתי הוא בראש שלנו. אנחנו שבויים שם, ואנחנו ממשיכים עוד שנה ועוד שנה, עוד תשעה באב ועוד תשעה באב. די, זה תלוי בך. זה תלוי בלקיחת אחריות על החיים שלנו. בראש ובראשונה, מה שצריך זה אמונה. ואומר ה'בני יששכר' בספרו אגרא דכלה: עיקר עבודת האדם היא באמונה בה' בכל מצב. כי מי שמאמין בה' רק כשהקב"ה מתנהג איתו ברחמים מגולים, הוא לא נחשב מאמין. הרי אז הכל ברור לנגד עיניו, ובמה יאמין? האמונה היא דווקא בשבטך ומשענתך. מי שנחשב מאמין זה אחד שמקבל את כל התמונה.
עוד באתר:
האזינו:
