היסטוריה: בט' באב חרב בית המקדש, מה קרה לאחר מכן?

לאחר חורבן בית המקדש השני בשנה ה-70 לספירה הנוצרית, מצבם של היהודים באימפריה הרומית היה קשה ומורכב. הטראומה של אובדן המרכז הרוחני והלאומי בירושלים הותירה צלקת עמוקה בתודעה היהודית. היהודים נאלצו להתמודד עם מציאות חדשה, שבה הם היו נתונים תחת שלטון רומי נוקשה ועוין. הרומאים הטילו על היהודים מס מיוחד, ה"פיסקוס יודאיקוס", שהועלה לבית עבודה זרה ברומא, והיה בשיעור שווה ל'מחצית השקל' שהעלו היהודים לבית המקדש, להבדיל אלפי הבדלות. מס זה היה סמל לדיכוי ולהשפלה, והגביר את התסכול והזעם בקרב האוכלוסייה היהודית. למרות זאת, היהודים ניסו לשקם את חייהם ולשמר את זהותם הדתית תחת השלטון הרומי.

בתפוצות האימפריה, מצבם של היהודים היה מורכב עוד יותר. קהילות יהודיות גדולות ומשגשגות התקיימו במקומות כמו אלכסנדריה שבמצרים, קירנאיקה (לוב של ימינו) וקפריסין. יהודים אלה חיו לצד אוכלוסיות מקומיות, בעיקר יוונים, והיחסים ביניהם היו מתוחים. היהודים נאבקו על זכויותיהם האזרחיות ועל מעמדם בערים ההלניסטיות, דבר שיצר חיכוכים מתמידים עם שכניהם. בערים כמו אלכסנדריה, היו מקרים של אלימות ופרעות נגד היהודים עוד לפני פרוץ המרד. המתח בין היהודים לשכניהם הגויים היה מבוסס לא רק על הבדלים דתיים ותרבותיים, אלא גם על תחרות כלכלית ופוליטית.

מספר גורמים אפשרו את פריצת מרד התפוצות בשנים 115-117 לספירה, כ-45 שנה לאחר חורבן בית המקדש. ראשית, הקיסר טראיאנוס היה עסוק במלחמה נגד האימפריה הפרתית במזרח, מה שהחליש את הנוכחות הצבאית הרומית באזורים אחרים של האימפריה. שנית, הפליטים היהודים שהגיעו מארץ ישראל לאחר המרד הגדול הביאו עימם עוינות כלפי הרומאים ותקוות משיחיות. שלישית, המתח המתמשך בין היהודים לשכניהם הגויים הגיע לנקודת רתיחה. בנוסף, ייתכן שהיהודים ראו בקשיים של האימפריה הרומית במזרח הזדמנות לשנות את מצבם ולהשיג את חירותם.

עוד באתר:

שיחת חיזוק

הגר"ד לנדו: "לומדי התורה, נזר הבריאה, מקיימי העולם"

נתי קאליש

אל תנסו את זה

דרמטי: אזרחים תיעדו את נפילת הטיל הקטלנית

גדי פוקס

צפו

לראשונה: כטב"מים מאיראן יורטו על ידי חיל הים

קובי פינקלר

נס בזבדיאל

"הוריתי לסגור את בית הכנסת; אברכי הכולל ניצלו"

בצלאל קאהן ודוד חכם

המרד פרץ תחילה בקירנאיקה, תחת הנהגתו של אדם בשם לוקואס או אנדריאס. היהודים תקפו את האוכלוסייה היוונית המקומית, הרסו בתי עבודה זרה ומבני ציבור, וגרמו לאבדות כבדות. מקירנאיקה התפשט המרד במהירות למצרים, שם התמקד בעיקר באלכסנדריה. היהודים באלכסנדריה תקפו את האוכלוסייה היוונית, אך גם ספגו מכה קשה כאשר היוונים כלאו והרגו רבים מיהודי העיר. המרד התפשט גם לקפריסין, שם הנהיג אותו אדם בשם ארטמיון. בקפריסין נהרסה העיר סלמיס, ונטבחו עשרות אלפי לא-יהודים. במקביל, פרץ מרד גם במסופוטמיה, אם כי שם היה אופיו שונה והוא כוון בעיקר נגד הכיבוש הרומי החדש.

דיכוי המרד היה אכזרי ויסודי. הקיסר טראיאנוס שלח את המצביא קווינטוס מרקיוס טורבו לדכא את המרד במצרים ובקירנאיקה. טורבו פעל בנחישות ובאכזריות, כשעל פי ההערכות נטבחו כ-200,000 יהודים. בקפריסין, המצביא לוסיוס הוביל את דיכוי המרד, שהסתיים בטבח המוני של יהודי האי. במסופוטמיה, לוסיוס קווייטוס הוביל את הדיכוי, שכלל גירוש המוני של יהודים מהאזור. הדיכוי נמשך כשנתיים, והסתיים בתבוסה מוחלטת של המורדים היהודים בכל רחבי האימפריה.

תוצאות המרד היו הרות אסון עבור הקהילות היהודיות בתפוצות. קהילת אלכסנדריה, שהייתה מהמפוארות והעשירות בעולם היהודי – עד שבתלמוד הירושלמי (סוכה, פרק ה', הלכה א') נאמר שמי שלא ראה את בית הכנסת המפואר באלכסנדריה, לא ראה כבוד ישראל מימיו – חרבה כמעט לחלוטין ולא שבה עוד לגדולתה. בקפריסין, נאסר על יהודים להתיישב באי במשך מאות שנים. קהילות יהודיות רבות ברחבי האימפריה נחרבו או הצטמצמו באופן משמעותי. המרד גם השפיע על היחסים בין היהודים לשכניהם הלא-יהודים, והגביר את העוינות והחשדנות ההדדית. בטווח הארוך, כישלון המרד החליש את מעמדה של היהדות באימפריה הרומית, והאיץ תהליכים של התבוללות והמרת דת בקרב יהודים רבים. מרד התפוצות נותר צלקת עמוקה בזיכרון היהודי, ומהווה נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה של העם היהודי בעת העתיקה.