בשקט בשקט, בזמן המלחמה, העבירה הכנסת את חוק "הפרות תעבורה מנהליות" – רפורמה מאד משמעותית בתחום התעבורה שצפויה להיכנס לתוקף בעוד כשנה וחצי. החוק החדש שעבר ברוב של 10 חברי כנסת בלבד, יעביר רבות מעבירות התנועה לבית דין מנהלי, שיכריע בהליכים באמצעות ראיות בכתב וללא צורך לזמן נהגים לבית המשפט.
על פי החוק החדש, ההתדיינויות בכתב ייערכו מול דיין (המוגדר בחוק כ'חבר בין הדין לתעבורה'), וכאשר מחלוקות יצריכו דיון, הוא ייערך בצורה מקוונת, ולא בין כותלי בית המשפט. רק עבירות תעבורה קשות, המשתייכות גם היום לרף החומרה העליון, כמו גרימת תאונות עם נפגעים או נהיגה בשכרות יידונו בפני בית המשפט לתעבורה.
הרפורמה לא צמחה בחלל ריק. למעשה, האכיפה המוגברת על נהגי ישראל, והאפשרות להיאבק ברוע הגזירה רק באמצעות בית משפט, יצרו עומס אדיר על בתי הדין לתעבורה. בכל יום מתנהלים בבתי הדין מאות תיקים, רובם על עבירות קנס. כך, בשנת 2018 ניתנו בישראל כ–1.2 מיליון דו"חות תעבורה, רובם המוחלט דו"חות ברירת משפט, ונפתחו כ–140,000 הליכים פליליים בבתי המשפט לתעבורה.
עוד באתר:
מטרת החוק החדש היא למעשה שיפור היעילות והפחתה משמעותית בעומס על בית המשפט.
איך יעבוד ההליך בבית הדין המנהלי לתעבורה?
כאמור, בית הדין לא יטפל בכל עבירות התעבורה, אלא רק בעבירות קנס ( שנקראו עד היום ברירת משפט) שייחשבו מעתה ל"הפרות", שהקנסות בגינן נעים בין 100 ל-1,500 שקלים.
מדובר, ראשית, בעבירות טכניות כמו פקיעת רישיון נהיגה ורכב, חניות במקום אסור, ועבירות הולכי רגל, אך בית הדין החדש ידון גם בהפרות חמורות יותר, כגון: אי ציות לתמרורים, אי עצירה בתמרור עצור, חציית צומת ברמזור אדום או צהוב, אי ציות לחיצי נתיבים, ליקויים (לא חמורים) ברכב, עקיפות בצומת, אי שימוש בחגורת בטיחות וכו'.
מאחר וההגדרה משתנה ומדובר ב"הפרה מנהלית", שלכאורה לא מהווה עבירה (הנהג לא ייקרא "עבריין" אלא "מפר") – תעמוד לו האפשרות לערער על הדו"ח, אך היא תהיה מוגבלת יותר, ותוכרע בערר בבית הדין, ולאחר מכן בערכאת ערעור סופית מול בית משפט השלום.
הערר יוגש לבית הדין, כאשר הפנייה תיעשה באמצעות מערכת מקוונת, ובית הדין יתייחס לראיות ולטענות בכתב בלבד.
המשמעות היא שלא יהיה דיון פרונטאלי מול הדיין, למעט במקרים חריגים ואז יהיה על הדיין לנמק את הסיבה מדוע הדיון מתקיים בנוכחות שני הצדדים.
באילו נהגים יפגע המצב המשפטי החדש?
באמצעות החוק החדש מעבירה מדינת ישראל את האכיפה והענישה על האזרח למערכת אוטומטית כמעט לחלוטין. מצלמות ורחפנים יתעדו אתכם, תקבלו הודעות אוטומטיות בדואר, ותוכלו לערער על ההחלטה רק בכתב.
מדי שנה כמעט מוכבדת הענישה על עבירות תנועה, מספר העבירות המחייבות קנס גדל, והקנסות מתייקרים. מגמה זו משרתת את הקופה הציבורית, ולמעשה, האכיפה על עבירות תנועה הפכה למקור מיסוי חדש על האזרח.
כאשר המערכת מתייעלת, והופכת לרובוטית ואוטומטית כמעט, הדבר מזמין ממש את הכבדת הסנקציות על הנהגים. בתי המשפט הרי לא יתפוצצו אם תהיה עליה של 20% בנהגים שיתפסו בעבירות קלות, אם עניינם יידון כניירת מול דיינים שאינם שופטים. הציבור לא מודע לתהליך המסוכן הזה, ולכן איש לא מתנגד לו בכל תוקף.
וכך, המדינה מייעלת את הרשעת הנהגים העבריינים, אך מצד שני, לא מעלה את הדרישות מגופי האכיפה. למעשה, ברבות מהעבירות, קיימת עדיין תלות בהצהרת השוטר שרשם את הדוח, שלו מייחסת המערכת אמינות רבה. כאשר המערכת מתבססת על חומר כתוב בלבד, מבלי להתרשם מהצדדים, ומבלי לאפשר לנהג לומר את דברו, או לזמן את השוטר כדי להפריך את גרסתו – הכוח של גרסת השוטר גובר בצורה בלתי מידתית.
לא חסרות דוגמאות לשוטרים ש"הדביקו" עבירות שלא היו לנהגים תמימים. מח"ש פתחה לא מזמן בחקירה נגד שוטרת שנהגה לבדות מליבה עבירות ולכתוב בגינןדוחות, שלא היה להן שום בסיס במציאות. לא חסרים גם שוטרים שלא טורחים כלל לעמוד בנהלי האכיפה המחייבים במילוי דו"ח.
למעשה, ברבות מעבירות התעבורה כיום, אם יתקיים עליהן דיון ענייני בבית הדין – צפוי הנהג לתיקון כתב האישום ולהמתקת עונשו הצפוי.
חשוב לזכור כי מאות אלפי ישראלים תלויים ברישיון הנהיגה שלהם לפרנסתם. מיליוני ישראלים נעים בכל יום בכבישים למקום העבודה, אחרים משמשים כנהגים, או חייבים להתייצב לפגישות עבודה במספר רב של מיקומים גיאוגרפיים. כל מי שרישיון הנהיגה מהווה בסיס לפרנסתו, אינו מודאג בהכרח מהקנסות הכספיים. לכל קנס מצטרפות נקודות, וכאשר נהג צובר רבות מהן, הוא עלול לאבד את רישיונו. שלילת רישיון הנהיגה, ואפילו באופן זמני, עלולה לגדוע את מטה פרנסתם של מאות אלפי עובדים במשק.
ועוד לא נגעתי בנושא הנגישות, שהוא קריטי ממש. ידוע שהגברת השימוש בטכנולוגיה מדיר ציבורים שלמים מגישה לשירותים חיוניים. ניתן לומר שרוב ציבור הפנסיונרים בישראל מתקשה מאד בהתנהלותו הטכנולוגית. הדבר בא לידי ביטוי כואב בהתנהלות של ציבור זה מול הבנקים, שם הטכנולוגיה הפכה אותם לציבור מוחלש ומודר.
צריך לזכור שגישה לערכאות היא הבסיס למדינת חוק דמוקרטית, והרפורמה החדשה דורסת ברגל גסה ציבורים מאד גדולים המאותגרים טכנולוגית.
ככלל, אנשים שהם פחות טכנולוגיים לא ידעו להגיב בזמן לדוחות, וגם כאשר ייעשה להם עוול משווע, רבים מהם יוותרו מראש על "חוויית" הערר, בוודאי כשיבינו שבית הדין ישמע אותם רק באופן מקוון.
לכן, על המחוקק הישראלי לספק פתרון מאזן לרפורמה החדשה. חייבת להיות מונהגת חובת תיעוד של עבירות באמצעים טכנולוגיים ( מאושרים על ידי המדינה ) שעל דיוקם אין עוררין . אסור במקרה כזה להסתמך על מילתו של שוטר, או על דוח שמילא, ללא תיעוד מצולם. כמו כן, כנסת ישראל חייבת להנהיג מגבלה שנתית, בדומה לתחום הארנונה, למידת העמקת האכיפה המנהלית נגד נהגים עבריינים בישראל. הגיע הזמן שנהגי ישראל יפסיקו להיות הכספומט הנדיב של אוצר המדינה.
הכותבת היא עורכת דין לתעבורה, שוטרת , חוקרת ותובעת לשעבר באגף התנועה.
