הגמרא אומרת במסכת ברכות שיש ארבעה אנשים שצריכים לברך ברכת הגומל: חבוש בבית האסורים – אסיר שהשתחרר, חולה ונתרפא – עוד מעט נסביר באיזה חולה מדובר, היה בים – מי שנכנס לאחד החופים, כפי שנסביר תכף, והולכי מדבריות – מי שהלך מעיר לעיר, או ממדבר למדבר.
הרי"ף פסק שברכת הגומל אינה נאמרת ביחיד אלא במעמד מניין מתפללים וכן כתב הרמב״ם.
נשים חייבות אף הן בברכת הגומל, אז אכן אותן נשים צריכות לדעת שהן יבואו לבית הכנסת ויברכו ברכת הגומל. או שמה שכיום נוהגים בהרבה מקומות, שמברך אחד בכל רם, בשבת קודש, וכל הנשים שצריכות לצאת ידי חובה, הן באות לעזרת נשים והן שומעות את ברכתו, ויוצאות ידי חובה. אבל אין הבדל בין האיש לאשה בעניין חיוב ברכת הגומל.
עוד באתר:
אז אדם שהיה בים מתחייב בברכת הגומל. מה זה היה בים? דווקא שהוא הפליג בספינה בתוך לב ים, או אפילו רק נכנס קצת לכנרת, או לחוף אשדוד? בוודאי שאנחנו מדברים רק על חופים מופרדים, למען הסר ספק. אז מרן הרב עובדיה פסק שאפילו אדם נכנס לים, אפילו לא בעמוקים, עצם זה שהוא היה בים, הוא צריך לבאר ברכת הגומל, כמו שפסק הגאון הגדול רבי שלמה זלמן אוירבך.
האזינו לדברי הרב ישראל לורי ב'פינת ההלכה':
