ענישה פוגעת באמון של ההורים בילד?

ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצות השם אלוקיכם והקללה אם לא תשמעו אל מצות השם.

יש שינוי בפסוק בעניין הברכה והקללה, שבברכה כתוב 'אשר תשמעו', ובקללה 'אם לא תשמעו'.

כלומר בעניין הברכה כתוב –  אשר תשמעו, לא כתוב אם תשמעו, אלא 'ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה

את הברכה אשר תשמעו', ולגבי הקללה כתוב אם לא תשמעו.

השאלה, למה לגבי הברכה כתוב אשר תשמעו אז תהיה ברכה, ולגבי הקללה רק אם לא תשמעו?

הרי יש בחירה לאדם האם לבחור בטוב או ברע…למה בעניין זה לא מצינו את ה'ספק' אם תבחרו בטוב… אלא יש כאן מעין וודאות, ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה אשר תשמעו, כמו אומר בוודאות שתשמעו, למה זה? אומר הכלי יקר, שרצה לדבר באופן חיובי וטוב, כמו שהורים אומרים לילדים איך להתנהג אצל אורחים או אצל סבא וסבתא, ההורים אומרים להם איך להתנהג ההורים אומרים מהם כללי הנימוס, אח"כ הם אומרים, שהם סומכים עליהם שכך הם יתנהגו, הם לא אומרים מיד איך להתנהג ואם לא תתנהגו טוב אז מגיע עונש.

ברגע שאנו מעבירים מסר שאומר, אם לא תתנהג טוב תקבל עונש אנו מעבירים מסר סמוי לילד שאנחנו לא לגמרי סומכים עליו ולכן כבר מזהירים אותו על העונש!

ובכך אנו מערערים את האמון שלו בעצמו, בכך אנו פוגעים בו, באמון שלו בעצמו, אם אין לו אמון בעצמו, הוא גם לא יוכל להפיק את המירב מהכוחות שלו כדי לבטא את המשאבי,ם כוחות ומחויבות ויכולת להתנהג באופן ראוי.

אבל מצד שני יש לו בחירה ואולי הוא לא יעשה, לכן האיזון הוא כך: מצד אחד אומרים לו – אנחנו סומכים עליך!

אנו בטוחים שתצליח, ולכן ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה אשר תשמעו, רק אחרי שאנו מבטאים אמון, אז גם אפשר לאמר אמירה בסגנון של, אם תהיה נפילה או משבר או אי הצלחה, אז גם תהיה תוצאה שלילית…

אבל היסוד הוא 'אשר תשמעו' אנחנו סומכים עליך! אז ביסוד כן הקב"ה מאמין שעם ישראל יקיימו את המצוות.

ואם הקב"ה מאמין בנו, חובה עלינו להאמין בעצמנו.

ומכאן אל האור החיים הק' שהסביר מה שכתוב, 'את הברכה אשר תשמעו', שהשמיעה בתורה, היא הברכה היא תענוג נפלא שמחיה את הנפש כמו שכתוב 'שמעו ותחי נפשכם' דוד המלך, היה מלך גדול עצום ורם, המלך, כבודו גדול כ"כ שאפילו אם הוא רוצה למחול על כבודו, הוא לא יכול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול!

הוא לא יכול למחול על כבודו!  ובכל אופן דוד המלך מתעקש 'שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו' הוא מעביר מסר, כל המלכות שיש לו, זה עדיין לא מגיע לתענוג של לימוד התורה.

לכן אומר האור החיים הק':  'הברכה אשר תשמעו בקולי' אם אדם אוהב ללמוד, אם אדם מרגיש את החשק בלימוד, זו עצמה ברכה, זו 'הברכה' הגדולה ביותר, שהאדם שומע תורה, ועוד יותר הוא לא רק שומע אלא זה מה שמחיה אותו, 'שמעו ותחי נפשכם'!

גם אומר האור החיים הק' בתחילת פרשה ראה, הפסוק אומר 'ראה אנוכי נותן לפניכם' מה הכוונה ראה?

ומי זה אנוכי?

אומר האור החיים הק' משמעות הדברים, משה רבנו אומר, אני 'עשיר' לי יש שפע לי יש מלוכה ואני אומר לכם, האדם שטעם את הכסף והכבוד, הדבר הגדול ביותר, זה קיום התומ"צ! זה התענוג והאושר הגדול ביותר.

לכן משה רבנו הוא זה שאומר, הכל הבל.

גם אומר המדרש, שלמה המלך אמר 'הבל הבלים הכל הבל'.

שלמה המלך, הוא כן יכול לאמר אמירה כזו, בגלל שהוא עשיר גדול, אם אדם אחר היה אומר את זה, לא היה לדבר שום משמעות, אבל שלמה המלך עליו כתוב 'ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים', הוא ראוי לאמר – הבל הבלים.

גם בדרשות הר"ן כתוב שהנביא הוא עשיר, למה? כי הנביא מקבל כח רוחני ומידע להעביר לעם, הוא מעביר מידע שמיימי לעם ישראל, מטרת הדיבורים שלו, להחזיר את עם ישראל בתשובה, והדברים, הדיבורים שהוא אומר, הם יישמעו, אם הוא יהיה אדם עשיר!

וכמו שכתוב בגמרא מסכת יומא, שרבי אלעזר בן חרסום, הוא מחייב את העשירים, העשירים שאמרו שאין להם פנאי לעבודת השם בגלל שהם היו עסוקים בעסקים שלהם, רבי אלעזר בן חרסום, הוא מחייב אותם, כי הוא כמוהם, והוא מכיר את העולם שלהם ובכל אופן הוא רבי אלעזר בן חרסום!

כמו שמעיד האור החיים הק' (בספרו ראשון לציון על משלי א כ) הוא כתב על 'חד בדרא' הרב משה אלשיך שהיה מתעסק בצרכי הגוף למצוא טרף לביתו, ובאותן שעות ידיו היו עסקניות אבל ראשו היה מונח ושקוע בתורה וזכה וזיכה את העולם בפירושו לתורה,

כמו שאמר הבעש"ט 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך' הכפים יעבדו, מהם ייתפרנס האדם אבל הראש שלו, יהיה מונח בתורה, הווה אומר הראש והלב, חשק וחמדת הלב יהיה בתורה הק'.

וקיים האלשיך הק' 'והערב נא' – שהיה מערבב בתוך העסקים שלו את דברי התורה, וזה בגלל שדברי התורה 'ערבים' עליו.

עוד גם מסופר על החיי אדם,  שהיה נוסע למרחקים למען הפרנסה שלו אבל אמר על עצמו 'אף חכמתי עמדה לי', היה הולך  לפרנס את בני ביתו ולמרות הנסיעות הרבות בכל אופן היה לומד, ועוד  בנסיעות היה מחדש בתורה וגם בשעת מו"מ היו עולים לו הרהורים בד"ת, הוא אומר על עצמו שהסוחרים יעידו שהוא היה מתעסק תדיר בלימוד התורה.

עוד יותר גם בזמן המסחר בשוק הוא היה עם גמרא ומשנה, ולמה כתב את זה על עצמו החיי אדם? הוא אומר שלא יאמרו הסוחרים שזה לא אפשרי, כן זה אפשרי, הוא הוכחה לכך.

וכך מצינו גם במסכת כריתות (טו) כתוב, אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע בשוק… למה כתוב שהשאלה ששאל רבי עקיבא הייתה בשוק? אומרים התוס' להודיע את השבח שלהם אע"פ שהיו טרודים בכל אופן היו עסוקים בד"ת!

וזה בבחינת 'והערב נא' עריבות ולערבב בין התורה לבין העסקים של האדם.

אז אומר האור החיים הק', מהי הברכה?

'הברכה אשר תשמעו לי'.

ועוד אומר הרמב"ם הקב"ה לא נותן שכר בעולם הזה ומה שכתוב אם יקיימו את המצוות, יעניק הקב"ה שפע, אין הכוונה שני בתים עם בריכה ועוד בית בחו"ל, וטלפונים שכל היום מקבלים שיחות של לקוחות, זה לא…

הברכה היא 'אשר תשמעו לי' שיש לאדם 'מתיקות' בתורה, ובדומה למה שאומר הרמב"ן בעל התניא ועוד, עונש כרת הכוונה היא שהנפש שלו נכרתה, כמו כרת, נכרתה משורשה ולכן האדם הזה מקיים מצוות ולא מתרגש… אין לו ברכה.

הוא מקיים מצווה וזה לא משפיע עליו, לעומת זאת, אדם שהמצווה משפיעה עליו זו ברכה!

וזו הכוונה 'את הברכה אשר תשמעו' אם תשמעו, זו עצמה תהיה ברכה!  זו המתנה, ולגבי תנאי החיים של האדם, זה לא שכר, זה רק תנאי חיים, אם מקיים האדם מצוות ובשמחה אז הקב"ה מצליח דרכו הכוונה היא שהוא מקבל תנאי חיים כדי שהוא יוכל לקיים את המצוות בלי הגבלות בלי טרדות ובלי התעסקויות בכל מיני מסיחי דעת.

ועוד, הקב"ה מעניק לאדם שפע ומשאבים, למה? בגלל שהוא כ"כ ממוקד בקיום המצוות, שהשפע והמשאבים לא מובילים את האדם ל'וישמן ישורון ויבעט', לא! וההפך הוא הנכון, זה מוביל אותו להרגשה של 'קטונתי מכל החסדים' הוא רואה את השפע כברכת השם, ולכן בגישה הזו הוא ממשיך לקיים מצוות ותמיד ביותר ויותר הידור, אז הקב"ה מעניק שפע, ועוד גם אם האדם הזה ייפול אפילו מבחירה מבחינה רוחנית, אז הקב"ה נתן לו שפע בעבר בגלל המצוות, ולכן כעת יתקיים בו מה שאומרת הגמרא במסכת פסחים 'הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו' שגובה חובתו בטובתו, כלומר יש לו חוב כלפיי שמיא, יש לו חוב לדוגמא להיות חולה או לאבד מישהו יקר בחיים שלו, והקב"ה גובה את הטובה שיש לו במקום החובה שאמורה להגיע אליו.

מצד אחד הקב"ה נתן שפע לאדם כדי שימשיך להיות עובד השם

ומצד שני נתן הקב"ה שפע לאדם שאם יקלקל אז הקללה תבוא לידי ביטוי שיילקח ממנו השפע אבל הוא עצמו לא ייפגע וזו הכונה הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו שלוקח את הטובה שלו במקום נזק עתיד חמור יותר שעלול להגיע.

הקב"ה אב הרחמן, האדם קיים מצוות, אז יש לו שפע בעולם הזה, רק זה מה שיילקח אבל מה ששמור לעולם הבא, זה לא יילקח זה לא ייפגע.  ולפי כל זה אומר החת"ס: 'ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה', ראו תתבוננו תעמיקו הקב"ה נותן ברכה וקללה, היום בעולם הזה! זה לא שכר מצוות! לא! אלא זה רק תנאי חיים משופרים, למה? 'הברכה אשר תשמעון לעשות' והקללה, אם יפסיקו לקיים אז הקללה היא לקחת מהאדם חלק ממשאבי החיים רק בעולם הזה, 'היום' אבל בעולם הבא שום דבר לא  ייפגע.

וזה ברור שאין שכר למצוות בעולם הזה, כי אם היה שכר למצוות בעולם הזה, לא הייתה עוד מצווה, זו לא מצווה כי היינו כל בני האדם פועלים באופן ובצורה אוטמטית לפי הגירויים שאומרים תקיים מצווה ותהיה מתוגמל במיידי.

ולכן לעולם לא יהיה שכר במיידי, אם אפשר בקלות לתלות את השכר של המצווה במצווה, זה אומר שאין בחירה, אם אין בחירה אז אין משמעות לקיום העולם.

לא קל להתמודד עם היצה"ר, הוא מגיע והוא מבלבל והוא משתמש בכח הדמיונות, אבל כן יכול האדם להתחזק בכח השכל על כח הדמיון ולהתרכז בעיקר בערכים, גם אם התגמול יגיע עוד הרבה זמן, סוף הכבוד לבוא וכל המקיים תורה מעוני סופו לקיימה מעושר (משנה אבות).

עוד אומר הערבי נחל (מתלמידי המגיד ממעזריטש) פעמים רבות האדם מתבלבל בינו לבין עצמו, מי מדבר מתוכו…?

האדם מלא בדיאלוגים פנימיים, הוא מדבר בראש שלו עם עצמו הרבה מאד, הוא אומר לעצמו כן כדאי או לא כדאי לעשות מעשה אני ארוויח או יפסיד האדם עסוק בהרבה מחשבות, עשרות אלפי מחשבות כל יום.

והאדם בהרבה מקרים מתלבט מהו יצר טוב ומהו יצר רע, מי מדבר מתוכו?

הרי היצר הרע הוא לא מדבר באופן כזה שנראה שזה היצר הרע, היצר הרע לא רוצה להראות סימנים והוכחות שמדבר היצר הרע, אז בכל אופן איך נזהה אותו? אומר הערבי נחל, היצר הרע כשהוא מדבר הוא לא מדבר פעם אחת, אלא הוא אובססיבי

כלומר האדם החליט לעשות מעשה חיוב ערכי, לדוגמא לקום לתפילה, 'זהו הייתה החלטה' נפלאה!

אחרי ההגיון הבריא והטוב מגיעים כעת כל מיני התלבטויות, אומר האדם לעצמו, מי אמר ואולי, ואולי כדאי לוותר ואולי לא צריכים לקום ואולי ממחר נתחיל להיות אדם ערכי…כלומר האדם יודע מהו הדבר הנכון היעיל הערכי, אלא שההיגיון הזה הוא 'חלש' אמנם הוא עוצמתי בחכמה שלו, הוא עוצמתי בידיעה שלו, הוא עוצמתי בהגיון אבל הוא 'חלש'  בכח שלו.

ואז מגיע היצר הרע, שהוא אומר 'סתם' דברים, הוא 'סתם' מבלבל את האדם, והוא מתחיל לאמר כל מיני תירוצים והסברים מדוע צריכים לעכב את הבחירה בטוב.

כמו האדם שבוחר לעשות דיאטה, הוא יודע מהם הרגלי אכילה בריאים, הוא יודע מהו הדבר הנכון והטוב, הוא יודע מה כדאי וטוב לעשות, הוא יודע מה היעיל וערכי, הוא יודע מה יעזור לגוף שלו, הוא יודע מהו התפריט הנכון.

אחרי שהחליט האדם, 'אז'…מגיע היצה"ר והוא מתחיל לאמר, ממחר מתחילים, וממחר נהיה טובים או ממחר נהיה ערכיים ממחר נעשה שינוי, או שפתאום הוא נזכר להיות פילוסוף שאומר כדאי לאכול טוב ולהיות רגוע ושמח במקום לחיות עם לחצים בגלל הצורך באכילה בריאה, פתאום האדם הזה דואג לנפש שלו, או שהוא אומר לעצמו, משפטים בסגנון של עדיף למות מוקדם ואוכל טעים מאשר מבוגר בלי אוכל טעים…וכל מיני אמירות…שהן נראות 'חכמות'…עד…שהאדם אכל את העוגה את המאכל הלא בריא… אחרי שהוא אכל והבטן שלו מלאה, אחרי שהוא מרגיש כבד אחרי שהוא מרגיש לא נעים ולא נח עם עצמו, אז הוא שוב מתחיל לאמר לעצמו, שהוא חייב דיאטה הוא חייב שינוי הוא חייב מהפכה הוא לא מוכן להמשיך כך אפילו יום אחד, וכך הוא 'מתחייב לעצמו', הוא מחוייב… מחוייב עד…שהוא יהיה שוב פעם רעב. ולכן האמת היא ההגיון הבריא שהאדם יודע אותו, רק אח"כ, רק אז מגיע היצה"ר

כך אפשר לאמר שהקב"ה מקדים 'רפואה למכה' כל מכה, זה היצה"ר לפני כן הקב"ה הקדים רפואה, זה היצר הטוב זו החשיבה הנכונה, היצר הרע, אין לו מהלך של 'ערך בפני עצמו', יש לו רק מטרה להרוס את הגישה של השכל הבריא היעיל והנכון של היצר הטוב.

יש לאדם את החשיבה הבריאה הערך האמתי, מהו הדבר הנכון לעשות, רק אח"כ ישנה עוד חשיבה, איך לשנות מהחשיבה הנכונה. אמנם אם האדם יהיה 'עקשן' להיות רק 'רוחני' גם זה לא תמיד נכון, וכמו שמפרש האור החיים הק' בעניין נדב ואביהוא, שהם רצו רק רוחניות ולא מצאו את המיזוג והדרגות המתאימות של האדם, איך להתנהל בצורה נכונה כמו שהאדם אם הוא רוצה לרדת במשקל, הוא לא יפסיק לאכול לגמרי, אלא הוא מוצא את הדרך איך לאכול גם מאכלים ערבים לחיך אבל בצורה שהיא מתאימה לערכי הבריאות ולא לערכי התאוות… כמו אדם שיש לו אובססיה, לדוגמא הוא יודע מהו הדבר הנכון, אם הוא סובל ממחשבות טורדניות שהוא לא זוכר אם הוא כן או לא סגר את הדלת של הבית, הוא סגר פעם אחת, הוא יודע שהוא סגר את הדלת, אבל אז אחרי 3 דקות הוא מתחיל עם שאלה פשוטה האם הוא 'באמת' סגר, ואז הוא מיד אומר לעצמו, 'כן סגרתי', אבל אז שוב הוא שואל את עצמו, האם הוא סגר, והוא מתבלבל לא זוכר לא יודע ,שוב ושוב שואל את עצמו, סגרתי או לא… הוא לא זוכר, האם למה הוא לא זוכר, לא בגלל שהוא באמת זוכר שהוא לא סגר, לא! אלא כי הוא לא מפסיק לחשוב על הדבר הזה, הוא לא מפסיק לחשוב האם הוא כן או לא סגר את הדלת, בגלל שהוא מטיל ספק – לכן הוא מרגיש ספק!!

הספק לא מגיע כי 'יש ספק'…לא! אלא הספק נוצר בגלל שהוא 'מטיל ספק'!! בגלל שהוא מטיל ספק לכן הגיע הספק.  אין ספק אמתי, הייתה 'אמת' שהוא סגר את הדלת, זה כמו הדעה של היצה"ט אחרי שהאדם יודע שהוא סגר את הדלת, אז אח"כ מגיע היצה"ר אז הוא מטיל ספק, אין ספק באמת, הוא רק 'מטיל' ספק בגלל ובגלל זה מגיע הספק!

היצר הטוב זו האמת הברורה הפשוטה שיש לאדם, אח"כ היצר הרע מגיע להטיל ספיקות.

היצר הרע הוא גדול בלהטיל ספיקות,  (עמלק בגימטריא ספק) הוא אומן בהטלת הספיקות, הוא מטיל ספיקות, ואומר לאדם, האמת היא 'לא כ"כ אמתית'.

עצה שנייה אומר הערבי נחל איך אפשר להתמודד עם היצה"ר.

האדם יש לו הגיון, וגם רגשות, ההגיון אומר מהו הדבר הנכון לעשות או לאמר, והרגשות, הם 'הנגיעה' של האדם, הם 'השוחד' יעוור עיני חכמים, והשוחד משנה את ההיגיון של האדם. האדם 'יודע' מהי האמת, אבל תוך זמן קצר, פעמים כמה שניות, נכנס עולם הרגשות והאינטרסים של האדם, והאדם 'משנה' את ההיגיון שלו, כפי ההרגשה והאינטרסים שלו, אז לא בצורה קיצונית אלא בצורה עדינה ופעמים בצורה שנראית אפילו אנטילגנטית וחכמה. אומר הנביא ירמיהו (יז ט) 'עקוב הלב מכל' השכל והלב הם מורכבים והם עובדים יחד עם הרבה מורכבות האדם רוצה את ההגיון וגם את הרווחים את היעיל וגם את התאווה, את העתיד וגם את ההווה והאדם מלא בתסביכים קונפליקטים והתמודדויות

האדם רוצה את טובת הילדים אבל אין לו סבלנות לעצמאות שלהם, האדם רוצה לשדרג ולשפר את ההתנהגות של הילדים שלו, אבל הוא לא מצליח לדחות את הצורך להעביר עליהם ביקורת.

הוא מלא בתיסבוכים של רצונות סותרים, רצון לטובת ההווה ורצון לטובת העתיד…מה עושים…הוא מבולבל… מבולבל מאד. אומר הערבי נחל יתבונן האדם איך הוא היה שופט אנשים אחרים, האדם את עצמו הוא לא רואה בצורה נכונה, כי הוא 'סולח' לעצמו הרבה מידי, אבל לאחרים, הוא יותר שיפוטי פחות סולח ,למה? כי הוא לא רואה את האחרים עם היצרים אלא הוא רואה אותם כפי שהם בלי יצרים, ולכן הוא מביע ביקורת, הוא רק אומר, 'איך פלוני לא פעל בצורה הגיונית', 'איך אלמוני כ"כ מנצל את האחרים', איך ההוא עצלן כ"כ' למה הוא רואה את האחרים בזווית ראייה שלילית…?

כי הוא רואה את האחרים ללא היצרים שלהם, ללא המגבלות שלהם, לכן הוא דן ושופט אותם לרעה.

הוא מצפה מאחרים שייפעלו באופן הגיוני, למה הוא 'מצפה' מאחרים, בגלל שהוא רואה אותם ללא סלחנות

כפי שהוא שופט ודן את האחרים, כך שידון את עצמו, וכמו שאמר הבעש"ט דנים את האדם מדעתו ושלא מדעתו (משנה אבות) האדם דן את האחרים, הוא לא יודע שכפי שהוא דן ולא סולח לאחרים, כפי שהוא שופט אותם לרעה כך שופטים אותו בשמים לרעה.

למה קשה להיות עצמאי בעסקים? כי האדם מוותר לעצמו, אם יש לו מעביד מעליו, הוא פועל בצורה יעילה, מדוע? כי יש לו משהו מעליו שאומר לו, מתי לעשות כמה לעשות איך לעשות איך לפעול, יש לו מי שמדריך אותו, זה בהיבט מסויים יותר קל, כי יש לו משמעת, לא משמעת עצמית אלא משמעת חיצונית.

כל הצלחה היא תוצאה של 'משמעת' ומשמעת היא ביטוי ליכולת של האדם לעשות את האמת את הנכון את הנצרך את היעיל אפילו שהרגשות 'הנגיעות' אומרות אחרת… אדם הוא לא צדיק מלידה הוא לא מושלם מלידה הוא לא עם משמעת עצמית מלידה, זה לא עניין של 'גנטיקה' אלא בחירה, 'ובחרת בחיים'.

משמעת עצמית גבוהה, התמדה, מיקוד ויכולת להתמודד עם כישלונות. והמשמעת עצמית היא כמו שריר ככל שמפעילים אותו הוא פועל יותר טוב.

משמעת עצמית מפתחים על ידי תרגול.

אז אנשים אומרים אם הייתה משמעת עצמית הייתי מתרגל משמעת עצמית, אבל האמת היא משמעת עצמית בשביל דברים קשים אין לנו, אבל בשביל דברים קלים, כן יש, אז נעשה קצת יותר קשה מקל…

כלומר ניקח משימה ל3 דקות ביום או 10 דקות ביום

ואתה נתחיל.

כל שבוע נוסיף רק דקה. ככל שאדם מתקדם הוא רוכש

ככל בטחון בתחושת המסוגלות שלו.

גם פעילות גופנית וגם שינה טובה הם עוזרים לאדם לחזק את שרירי המשמעת עצמית שלו.

עוד נקודה, מאגר כוח הרצון הולך ומדלדל

ככל שמתעסקים בדברים לא חשובים מאבדים את כח הרצון לדברים חשובים, צריכים לדעת לאמר 'לא' למה שלא חשוב ולא 'כן' למה שכן חשוב, אם לא נעשה כך, פשוט נאבד את כח הרצון שלנו. לכן אנו חייבים לשמור על מלאי כוח הרצון ע"י התמקדות בהחלטות חשובות בלבד.  יש להקפיד לא לבזבז את מלאי כוח הרצון שלכם על דברים לא חשובים,