שכר המצוות ולימוד התורה מתחלקים לשנים:
א. השכר של כל מעשה מצוה וכל לימוד תורה, כפי שנאמר 'אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא".
ב. הקנין בנפש, לאחר שאדם יגע המעשי המועצה ובעמל התורה הרי שנפשו נעשית מזוככת יותר וטהורה יותר, כך למשל אומרים חז"ל כי יש צדיקים שלעתיד לבוא יראו את השכינה הקדושה ב'אספקלריה המאירה', ויש שאין רואים באספקלריה המהירה" (סוכה נ:) אלו שכן הרואים באספקלריה המאירה, זככו את גופם נפשם ונשמתם בקנין נפשי ועצמי, עד כדי חזיון בשכינת אל, משום שנפשם נקיה וברה כאשר זככו עצמם לכך, וקנו את קנין התורה והמצוות בנפשם!
עוד באתר:
בתלמוד ובהלכה מוזכר כי ההשתתפות בהלוויה יש בה כבוד והגנה לנפטר, באם מדובר בגדול תורה הרי שיש בהלווייתו גם מתן כבוד לתורה ולומדיה. במסכת תענית אף מפורט כי לראב"ד או לנשיא הדור יש לחלוק יותר כבוד בהשתתפות המונית בלווית מטותם מפני שכבוד התורה יותר מורגש ונוכח בהם.
בנוסף לכך הספרים הקדושים מבארים סיבה נוספת, כשם שעשו הוריש את הבכורה ליעקב אבינו למרות היותה קנין רוחני ולא גשמי, כך אפשר לרשת קניינים רוחניים מן הנפטר, כלומר כפי שיש ירושה גשמית, כך בפטירת הצדיקים קיימת לה ירושה רוחנית, הצדיק בשונה מאנשים אחרים לא חסך כסף נכסים וקניינים גשמיים, אלא מידות טובות, ערכים, וקניינים רוחניים. כל אלו ניתנים לכל מי שחם לבו בעת פטירת הצדיק על אובדן נפש זך ונקי.
כאשר גדול בתורה נפטר הרי שיש קנין של עמל התורה ששרוי בעולם ללא בעלות, מאותה עת שהצדיק נאסף לבית עולמו כל מי שרוצה ומוסר נפש על כך זוכה לקנות את כוח ההתמדה שהצדיק עמל עליו בחייו. מסיבה זו נהגו רבים בלוויות גדולי תורה ויראה לקבל על עצמם קבלות, הנהגות, ומדות טובות, לא רק לזכות ולעילוי נשמת הנפטר אלא גם לזכות ולקנות את אותם קניינים רוחניים שעמל עליהם הצדיק בחייו, ועתה עומדים להם בעינם.
כולנו אבלים בפטירת נפש צדיק זך ונקי שבנוסף לכך ידע את כל התורה ואף הטביע חותם בארון הספרים היהודי, אך דווקא עכשיו מוטל עלינו להשים לב כי כל צדיק לא נולד בדרגה כה נעלית כפי שנפטר אלא עמל עליה כל חייו, כך נחדיר בעצמנו את ההבנה כי גם אנו מסוגלים לעשות זאת וכי אנו יכולים להצליח בכך כפי שאותו צדיק עשה ומסר על כך נפש בחייו.
נדמה כי לכך התכוון רבי אלימלך מליז'נסק בספרו "נועם אלימלך" שכתב על תנועות הצדיקים:" ... בכל אבר או תנועה שאדם עושה בה מצוה או דבר קדושה, אז הנשמה שורה באבר ההוא, וכשהנשמה שורה באותו האבר אז האבר מתנועע מכוחה ומחמת זה נראית התנועה בחוץ, וזה משתנה באדם לפי מעשיו הם תנועותיו, ''ובשביל זה התנועות של הצדיקים מתוקים וטובים לרואיהן''.(קדושים ו.)
שנזכה לרשת וללכת בדרכיו ובמורשתו הרוחנית, עליהם עמל כל חייו.
