פרשת קדושים: נוחות ומחויבות, הילכו שניהם יחדו? \ הרב אריאל שחר

הנפש שלנו מחולקת לשלושה חלקים:

החלק ההורי המצפוני (סופר אגו) זה שמחייב אותנו להישמע אל המוסר והמחויבות בלבד ללא כל קשר לשאלה האם הדבר נוח לנו או משתלם לנו אלא מטיל עלינו את החובה ליפעול בצורה טכנית על פי המחויבות והאחריות המוטלת עלינו.

החלק השני הוא החלק הילדותי (אידי)  הגורם לנו להיות אנכיים מלאים באהבה עצמית בלבד, מבחינת החלק הילדותי כל השאלה האם לפעול ואיך לפעול הוא בתשובה לשאלה מה נוח לי ומה טוב לי ללא כל קשר לתוצאה של המעשים והדברים, בגלל שני החלקים הללו אנו מוצאים את עצמנו לא אחת בטלטלות ובספיקות בלי יכולת לקבל הכרע, כל צד מושך לכיוון אחר ואנו לא יודעים האם לבחור בנוחות ואנכיות האישית או במחויבות ואחריות החברתית או המשפחתית, 

עוד באתר:

לילה סוער באריאל

חדירת מחבלים? פלסטינים פרצו את המחסום ועוררו בהלה

פנחס בן זיו

צפו

עם טיל בליסטי חדש: איראן משגרת איום חריף

אבי יעקב

צפו

"וואו, איזה בום": תיעוד חדש מרגע פגיעת הטיל

פנחס בן זיו

הנזק תוקן

צפו: אחרי שחולל - בדמשק שיפצו את הקבר

שמעון כץ

החלק השלישי הוא החלק הבוגר (אגו) זה שמשלב בין חלקים ומוצא את השילוב והאיזון הנכון בין הנוחות לבין המחויבות והאחריות כך שהאדם יכול לפעול גם על פי הנוחות האישית וגם על פי הצו המצפוני ולדאוג לכך שהקשר בין השנים יהיה זה יחד עם זה ולא זה מול זה.

בציווי "קדושים תהיו" התורה מורה לאדם כי המצוות יהיו חלק ממנו ובכדי שפעולותיו לא תהיינה כמו מכונה טכנית או רובוט בו הוא עושה את אך ורק את תרי"ג מצוות התורה כמי שמקשיב להוראות בלבד, עליו לפעול לשלב בין קבלת סמכות התורה מחד גיסא לבחירה אישית ולחיבור עצמי מאידך.

"חייב או פטור" "מותר או אסור" קיים בשיח של חובה ויראה בלבד, לא בקשר של מערכת יחסים של אהבת ה' ויראת הרוממות כזאת שמחברת בין האדם לבוראו בו האדם מתקרב מצד עצמו אל הקב"ה.

מסיבה זו הרובד ההלכתי בו שומע האדם להוראות התורה הוא רובד אחד ביהדות נלווים ונוספים אליו חסידות, ופרישות ועוד, על ידיהם נכנס האדם  מתוך בחירה להקב"ה, התורה נותנת לאדם מנעד רחב של אפשרויות בחירה בין המותר והאסור בכדי שגם האדם יוכל להכנס לתוך קיום המצוות מצד כח הבחירה.

לעיתים אנשים שרוממות ההלכה בגרונם מאבדים את נשמת ועומק המצווה, המעשה היבש הוא אכן קיום ציווי התצורה, אך אלינו לפעול לא רק בחינה טכנית אלא גם לפעול בנפשנו את החיבור שלו לתורת ישראל ומי שציווה עליה.

מי שחונך או מחנך את ילדיו לקיום תורה ומצוות אך ורק כי זאת חובה המוטלת עליהם, "אתה חייב" או "אסור לך" הם ליבת השיח בין המורה או ההורה לילדיו, הרי שהחינוך הזה לוקה בחסר והוא לא יחזיק מעמד לאורך ימים, התורה מבקשת מאתנו לא רק את ממעשה המצווה אלא גם שנקדש את חיינו בהוספה על מצוותיה, ויתירה מכך  שקיום התורה והמצוות יהיו ליבת חיינו ונקודת החיות שסביבה וממנה נושפע ונחיה.