למה אנשים מחפשים דרכים קצרות להצלחה בחיים?

אם רוצה האדם לחוות מוטיבציה תקווה חזון אווירה נעימה וטובה, חשוב שהאדם יידע לחזק את עצמו במילים חיוביות, בראש שלו יידע לאמר לעצמו, "אני אעשה", "אני יודע", "אני מסוגל". ככל שהאדם אומר לעצמו, 'אני שמן/ אני לא שווה/ אני לא מוצלח/ אין לי לעולם סיכוי להצליח' הוא מחליש את עצמו, הוא מחליש את המוטיבציה שלו.

אמנם נכון שלא בגלל המילה הנכונה, האדם יעשה קסמים, אבל 'כן' עם המילים החיוביות האדם משפר את המצב רוח שלו, את החיוניות שלו וכך הוא מגדיל סיכוי לתוצאה

אין 'אמירה' אחת שהוא אומר והוא מרגיש טוב

אבל כן יש אמירות שהוא אומר והוא משפר את התפקוד שלו.

נקודה נוספת חשוב שהאדם יהיה בחברה טובה תומכת ומעודדת, כי חברה רעה משפילה ומרעילה היא לא נעימה היא קשה אבל היא בעיקר מגבילה את האדם כי האדם מאמין למה שהחברה אומרת עליו.

אנו צריכים להתרחק מגזלני אנרגיה, ולהתקרב לאנשים שמחזקים ומעודדים את האנרגיה שלנו בתוכנו, או להיות קרובים לאנשים אם 'מצב רוח', יש סיכוי גבוה שנדבק מכוח הרצון שלהם.
חשוב להקפיד  להקיף את עצמנו באנשים שמעוררים בנו השראה ועוזרים לנו לעמוד מאחורי המחויבויות שלנו.

 

 

כך האדם מפתח את החוסן שלו, את העוצמה שלו את הביטחון שלו, את תחושת המסוגלות שלו.

נקודה נוספת להזדרז, זריזות, מעלת ומידת הזריזות, ככל שאנו מחזקים את מידת הזריזות אנו מגדילים יכולת לנצח את היצר הרע.

החלטנו החלטה טובה ערכית ונכונה, מיד לתרגם אותה הלכה למעשה, כי אם לא…כשעובר הזמן אז הספיקות נכנסים לחיים של האדם.

וכמו שמאריך המסילת ישרים בפרק הזריזות.

אמרו חז"ל זריזים מקדימים למצות.

וצריכים  פקחות גדולה והשקפה רבה להינצל ממוקשי היצר ולהימלט מן הרע שלא ישלוט בנו להתערב במעשינו.

צריכים פקחות גדולה והשקפה לאחוז במצוות ולזכות בהםן כך לא נאבד את המצוות.

כי כמו שמשתדל היצר הרע בתחבולותיו להפיל את האדם לחטאים, כך הוא משתדל למנוע מהאדם את עשיית המצות, לכן מי שרוצה לזכות לעבודת השם, צריך שיתגבר נגד טבע העפר והעצלות, יתגבר ויזדרז, שאם הוא מניח עצמו ביד הכבדות שלו, ודאי הוא שלא יצליח. וכמו שכתוב באבות (ה),  'הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים'.

וכך כתוב ביהושע (א, ז)  'חזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי'.

העצלן לא עושה רע אבל הוא מביא רעה על עצמו בחוסר העשייה שלו.

כך אמר שלמה המלך משלי (יח, ט  ( 'גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית'

למרות שהוא לא משחית בידיים, אבל העצלות שלו מביאה על האדם נזקים.

כמו שאמר שלמה המלך משלי (כד, ל(    עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה. וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר.

אומר המס"י, האדם העצלן, בהתחלה הוא עצלן, הבעיה היא לא העצלות בלבד, כי אם הוא עצלן הוא רק לא עושה… אלא שאם הוא לא עושה, יש לו רגשות אשמה וחרטה והוא מרגיש רע עם עצמו, והוא לא מפתח תכונת מסוגלות אז הוא מרגיש מתוסכל עם עצמו, והוא לא מאמין בעצמו  שהוא יכול טוב וערכי, אז מה יהיה הפתרון כדי להרגיש טוב?

היות והוא לא מאמין שהוא יכול להיות אידאלי הוא מזלזל בערכים, באידיאל והוא מוריד סטנדרטים והופך את הבינוניות לערך בפני עצמו.

בסוף הוא מזלזל בערכים הוא לא מעריך את גדולי ישראל הוא לא מעריך את הת"ח, לא כי הם לא ראויים להערכה אלא בגלל שהוא עצלן וכך הוא פותר לעצמו את האי נעימות שיש לו בכך שהוא לא מצליח בחיים שלו.

האדם יודע מה טוב ומה נכון לו, אלא שהוא מוותר לתכונת עצלות להשתלט עליו, הוא נותן לכבידות לנצח את הרוחניות שלו.

הוא אומר נישן קצת נאכל קצת …והרבה קצת…עד שכל הקצת הופך להיות 'הרבה' וכל ההרבה הזה הוא על חשבון איכות חיים ערכיים ויעילים.

ובהתחלה הוא עוד יודע שהוא מדבר מתוך עצלות, אלא ככל שעובר הזמן הוא מאמין להבלים שהוא אומר…

וכך שלמה המלך צווח: חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם.

האיש העצל הוא חכם בעיניו יותר מהחכמים, הם מסבירים לו איך כדאי לפעול ולעשות, והוא ממשיך בעצלות שלו, והגרוע זה כאשר הוא 'בשבי' העצלות והוא כבר מאמין שהעצלות היא הדרך הנכונה של החיים.

וכותב הרמח"ל, והנה אדם הוא אדם ולא מלאך, על כן אי אפשר לו שיגיע לגבורתו של המלאך.

אך ודאי, שכל מה שיוכל להתקרב במדרגתו אל המלאך, ראוי שיתקרב.

ודוד המלך היה משבח על חלקו ואומר  תהלים (קיט, ס(  'חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך'.

ככל שנתרגל את הזריזות יהיה קל יותר להיות 'זריז'.

וכמובן שצריכים הרבה, הרבה להתפלל להקב"ה שיציל אותנו מהיצר הרע, שהרי האדם פעמים כ"כ נפל שהוא מאמין שהיצר הרע הוא הטוב, ושהטוב הוא הרע הופך את אור לחושך ואת המתוק למר, לכן צריכים להתפלל להקב"ה שייזכה אותנו שנוכל לשמור את המצוות,  לאהוב את המצוות, לאהוב את החכמים, להתקרב לחכמי ישראל האמתים.

לכן צריכים הרבה, הרבה ללמוד תורה, התורה הקדושה היא משנה את המח של האדם

התורה משפיעה על לב האדם, לא תמיד זה מצליח כי פעמים האדם ביסוד שלו הוא כ"כ שלילי שהוא לוקח את התורה למקום שמבטא את היצרים שלו, לא למקום שמנהל את היצרים שלו. ולכן העצה של 'תפילה' להתפלל להקב"ה 'השם הורני דרכך'.

וכמו שאומר הגר"א ראשונים נתגלה עוונם, נתגלה קיצם, אחרונים לא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם, האחרונים (בית שני) לא היו מודעים לעוון שלהם, הם היו יותר מידי בטוחים בדעה שלהם, ולכן לא נתגלה קיצם.

המודעות היא המוכנות לקחת אחריות וגם לאמר טעיתי.

ומכאן לנושא שינוי הרגלים ותשובה.

לאדם יש שאיפות להתקדם להשתפר להיות טוב יותר לשנות הרגלים וכך אומר הרמב"ם על הבעל תשובה, אומר הרמב"ם 'מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו, ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים ומשנה מעשיו כולם לטובה ולדרך ישרה'.

לא מצאנו בשו"ע שהבעל תשובה צריך לשנות שמו. אבל כן מופיע בגמרא  במס' ר"ה ששינוי השם קורע גזר דינו של אדם.

כתוב בגמרא שבת ( נו:)  כתוב שם על עוקבן בר נחמיה ריש גלותא, והיינו נתן דצוציתא אדם שהיה  שמו נתן, הוא היה חוטא בהרבה חטאים חמורים מאד.

וכששב בתשובה שינה שמו וקראו לו 'עוקבן בר נחמיה ריש גלותא'.

ועליו אומר רב ניסים גאון – שפעם  השקיף רבי עקיבא מהחלון, והבחין באיש רוכב על סוס, ועל ראשו "זיו גדול וזוהר ומזהיר כשמש".

וכששאל את תלמידיו, מי הוא זה הרוכב על הסוס ענו לו, זהו "נתן העבריין".

שאל אותם אם הם רואים דבר מה על ראשו וכאשר נענה בשלילה ביקש רבי עקיבא להביא את נתן אליו.

בשמוע רבי עקיבא את סיפורו על התשובה שהוא עשה, למרות שהוא היה קרוב לעבירות חמורות מאד… ביקש ר"ע ללמדו תורה, ואז אכן נפתח ליבו להבין את דברי התורה וכעבור תקופה ישב עם רבי עקיבא

בעל הערוך מוסיף שנתן היה לובש חלוק של שיער עיזים שהיו שורטים את בשרו כדי שיהיה לו כפרה.

הגמרא אומרת שאחד מבעלי התשובה הגדולים בהיסטוריה של עם ישראל היה עוקבן בר נחמיה שזה נתן צוציתא

הרמב"ם אומר על הבע"ת שהוא משנה את שמו כמו אומר: "אני איש אחר ולא זה האיש שעשה אותם המעשים"

עוד מצינו שהקב"ה אמר ליונה הנביא, עוד 40 יום נינוה נהפכת…

אבל הנבואה בפועל לא התקיימה, מדוע?

אז הפירוש הפשוט הוא שכל נבואה לרעה, המטרה שלה כדי שיחזרו בתשובה, ואם חוזרים בתשובה אז הנבואה לא חלה, שהרי אין מטרה 'סתם לייאש' אנשים המטרה היא לאמר את 'העתיד הרע' כדי שבני אדם ישנו את העתיד על ידי חזרה בתשובה, ועוד מהלך שהוא לא שונה מהנקודה הזו,  שאכן עשו בני נינוה  תשובה שלימה, והיא הפכה להיות 'עיר אחרת'.

וכך התקיימה, נינוה מתהפכת…אכן התהפכה מאנשים רעים לאנשים טובים.

ועוד כתוב על אלישע בן אבויה, שהוא יצא לתרבות רעה ואז הוא ניקרא 'אחר'.

כתב הבן איש חי (בדרשות בן איש חיל על אלול ושבת שובה) לבאר הבת קול שיצאה ואמרה 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר'.

אמרו בגמ' אפילו שאחר ידע שת"ח שסרח יש לו תשובה, הוא יכול לעשות תשובה,

אמנם נכון שד"ת נח לאבדם בקלות וקשה לקנות ד"ת… אבל בכל אופן אפשר גם לת"ח לחזור בתשובה.

אז אם ת"ח שסרח יש לו תקנה…  אמר רבי מאיר לאלישע, 'אף אתה חזור בך'.

אמר לו אלישע, כבר שמעתי מאחורי הפרגוד 'שובו בנים שושבים חוץ מאחר'

למרות שהוא יודע את מה שאמר ר"ע שגם ת"ח שסרח יש לו תשובה, בכל אופן הוא מתעקש שהוא שמע בת קול שאומרת שובו בנים שובבים, כולם, חוץ מ'אחר'

אומר הבן איש חי, הבת קול אמרה, שובו בנים שובבים, היא לא אמרה חוץ מאלישע בן אבויה, אלא חוץ מאחר!!!, מה הכוונה?

המשמעות היא שאלישע בן אבויה יכול לחזור בתשובה, אבל הוא צריך להיפרד מ'האחר' שבנפש שלו.

'אלישע בן אבויה', והוא ת"ח הוא יש לו תקנה אפילו שסרח!!! אמרה הבת קול, ל'אחר' אין תקנה, אמרה הבת קול, תעזוב את הזהות והדמות החדשה הרעה השלילית של 'אחר' ותחזור להיות אלישע בן אבויה, והוא אלישע בן אבויה לא רצה להיפרד מ'אחר' הוא רצה להישאר להיות 'אלישע בן אבויה' עם 'אחר'…

אמרה הבת קול, אם הוא ישוב בתשובה ויחזור לשמו היהודי אלישע בן אבויה…אז  בוודאי יש לו תקנה!!!

זו הבחירה של האדם, לבחור ב'אמת' רק אלישע בן אבויה, בלי 'אחר', רק אמת!

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה.

אומר ה'דברי יואל':

ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה,

יש ברכה ויש קללה, אין אמצע.

היות ובחר בנו הקב"ה מכל העמים, להיות לו לעם סגולה, יש לנו רק שתי ברירות, שתי אפשרויות, החיים והטוב, הרע והמוות.

כשמדובר מענין אמיתי ונוקב, אי אפשר להיות ממוצע, אין פרווה.

יש אמת או שקר, אמנם נכון – שבעבודת השם האדם לא יכול להיות קיצוני, האדם לא יכול להיות 'בקצה' לאדם יש את הדרגה שלו ואת הקצב  והסגנון שלו, אבל אמת יש אחת, דרגות יש הרבה דרגות, אין רק דרגה אחת, יש הרבה דרגות, אבל אמת, האמת היא אחת, יש מגמה ודרגות עד 'האמת'.

במידות של האדם זה שונה, האדם הוא צריך להיות באמצע, פעמים אדיש וקר פעמים מתלהב ושמח, פעמים מראה כעס פעמים זריזות ופעמים עצלות…

במידות 'האמת' היא 'באמצע', כי המידות צריכות להיות בשליטה לפי 'האמת' = הערכים של האדם.

עבודת המידות של האדם, במהות שלה היא 'עבודה של אמצע', עבודת המידות, עבודת האמצע, לעבוד עם המידות לפי העניין והצורך.

בעניין ה'אמת' ידוע החת"ס הכת"ס המהר"י אסאד ועוד, היו נגד אלה שאמרו, לא צריכים להיות קיצונים, נלך לאמצע… נתפשר… להתפשר על ערכים… לא!!

היהדות היא 'קיצונית', היא לא בעד פשרות על הערכים, נכון שבין בני אדם צריכים לעשות מידי פעם פשרות אבל באופן כללי, בעבודת השם, האמת היא 'האמת', יש דרגות ויש התנהלויות שצריכים בני אדם לעשות בינם לבין עצמם ולבין המשפחה שלהם, אבל זה לא אומר שהאמת היא לא אמת, זה אומר שהאדם עדיין לא בדרגה של האמת.

כך גם רואים  בג' ספרים שנפתחים בר"ה, או צדיקים או רשעים, כי הספר השלישי של הבינונים אינו עומד באמצע, אלא שממתינים להם עד יוה"כ שישובו בתשובה ויהיו בצד הצדיקים, ואם לאו להיפך, אבל לא ישארו באמצע לעולם.

וכמו שאמר האדמו"ר מקוצק, ביהדות יש קיצוניות רק סוסים הולכים באמצע הכביש, אנו בני אדם הולכים לקצה.

אנכי נותן לפניכם היום את הברכה ואת הקללה, 'את החיים ואת המות', ובחרת בחיים.

גם ההנהגה של הקב"ה עם ישראל היא באופן 'קיצוני'.

הנהגת הקב"ה עם ישראל או 'ונתתי מטר ארצכם, או ועצר את השמים', אין משהו באמצע כך כתב הספורנו.

ישראל כשהם עולים עולים עד לשמי השמים, וכשהם יורדים הם יורדים עד שאול תחתית. כשראה רבי יוחנן בן זכאי את מרתא בת ביתוס, בתו של נקדימון בן גוריון, כשהיא מלקטת בשנת רעבון מתוך גללי בהמה, אמר 'אשריכם ישראל, כשהם עולים עולים וכשהם יורדים יורדים'.

ישנה שאלה מפורסמת,  מה שייך לומר במצב נורא ההוא 'אשריכם ישראל?

אבל לדברי הספורנו זה מובן, כי ע"י הנהגת הקב"ה עמנו בדרך הקיצונית, זה שומר עלינו להיות קרוב אליו.

כך כתוב בשירת האזינו בשעה שישראל נענשים ח"ו, אומות העולם תמהים היתכן, מה חרי האף הגדול הזה.

מצד אחד הם תמהים כשאנו מקבלים הברכה השלימה, ומאידך 'על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת', גפרית ומלח שרפה כל ארצה….??!!

כי כך היא ההנהגה עם ישראל לבדם,

או 'וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם'

ופירש רש"י:  אֲטַיֵּל עִמָּכֶם בְּגַן עֵדֶן כְּאֶחָד מִכֶּם

ופירש הרמב"ן:    – שתהיה הנהגת הקב"ה עם כל עם ישראל הנהגה  מפורסמת כמו מלך מתהלך בקרב מחנהו שנותן להן מענה לכל הצרכים שלהם,  אז או שאטייל עמכם בג"ע  או גפרית ומלח.

אצל עם ישראל אין הנהגה של 'אמצע' או הכי טוב ואז עם ישראל יודעים שהם במצב טוב, או שהם במצב רע, והם יודעים שהם במצב רע מאד מבחינה רוחנית.

והכל לטובתנו, בגלל שהקב"ה חפץ להעלותנו למעלה מכל המעלות ולכן הוא לא עוזב אותנו לשאננות, אלא מראה לנו סימנים לכל אורך הדרך.

וכך אמר לנו משה רבינו בפרשת עקב, שארץ ישראל איננה כארץ מצרים שמסתדרים לפי דרכי הטבע כי יש את הנילוס…לא! אלא אם שמוע תשמע, ונתתי מטר ארצכם, ואם לא, ועצר את השמים ולא יהיה מטר.

כי הארץ הקדושה מתנהגת בהנהגה קיצונית לכאן או לכאן, הן מצד הקב"ה או הברכה או הפוך.

וכך הם גם עם ישראל.

רבי יוחנן בן זכאי אומר 'אשריכם' כשראה את הקיצוניות בהנהגת ה' עם ישראל.

כ"כ מהרש"א (כתובות סו), על אותה מעשה שראה רבי יוחנן בן זכאי ריבה אחת שמלקטת מגללי בהמה, אמר אשריכם על שני הצדדים כי באמת שני ההפכים הם למעלת ישראל כי כל אומה ואומה יש לה שר ומזל בשמים משא"כ ישראל שאין להם שום מזל אלא  הם 'חלק ה' יעקב חבל נחלתו'

ולכן אם הם עושים רצונו הם למעלה מכל האומות ושריהם כמ"ש הבט נא השמימה וספור הכוכבים תראה ותראה שאתה אברהם אבינו – אתה מעליהם!

הוציא הקב"ה את אברהם החוצה למעלה מכל צבא השמים ואז 'אין מזל לישראל'.

אבל אם הקב"ה מסלק שכינתו מהם אז הם שפלים מכל האומות שיש להם שר ומזל ולישראל אין שר ומזל.

הווה אומר שיש שני הוכחות על השינוי של ההנהגה עם בני ישראל, הן מצד הטוב, כשעולים עולים עד למעלה, והן לצד השני.

וגם עם ישראל, הם יכולים לבחור בהקב"ה בזמן 'טוב ונעים' וגם בזמנים קשים, וכמו שאמר האדמו"ר מקלויזנבורג באושוויץ אז הוא אומר 'אתה בחרתנו', שהוא בוחר להיות כמו יהודי ואפילו למות כמו יהודי, וכמו שאמר ויקטור פרנקל, האדם הוא זה שיצר את תאי הגזים, והאדם הוא זה שבחר להיכנס אל תאי הגזים באמירת שמע ישראל מכל הלב!

 

וזו המשמעות מה  שהיה רבי עקיבא צוחק כשראה שועל יוצא מבית קדש הקדשים, כי היה לנו בית המקדש מפואר, מי שלא ראה אותו, לא ראה בנין נאה מימיו (גמרא ב"ב), ואח"כ לא נשאר שם בנין ממוצע או שטח ריק, אלא שועל יוצא משם!! המקום נחרש…

וכך יש את מקום הברכה  הר גריזים הר מבורך

ויש את ההר השכן, הר עיבל הר מקולל ויבש אומר  הרש"ר הירש נצטוינו לבא לפני הר גרזים והר עיבל, למעמד הברכות והקללות, כי הר עיבל נראה כמו מדבר שממה אין שם צמחיה.

ולעומתו הר גרזים, הר מבורך ירוק ורענן, מלא שפע וברכה. שני הרים שהם סמוכים זה לזה, הרי  כשיש גשמי ברכה בגריזים יש גשמי ברכה גם בעיבל.

לשניהם גשם, אחד מבורך ואחד מקולל, השורש הוא לא הגשם אלא ההחלטה של הקב"ה, הברכה או הקללה.

לכן לפני הכניסה לארץ ישראל אומר משה רבנו, ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה, צריך לדעת לא בבת אחת מגיעים לאמת, אבל כן לבחור במגמה! נבחר במגמה נגיע לתוצאה, לברכה לחיים.