אוהבים את ישראל למרות מנהיגיה

אחת הבעיות שיש לכל כותב טורים זה שלפעמים אין על מה לכתוב, לפעמים אפילו לא מצליחים למצוא נושא מעניין כלשהו גם לאחר שמאמצים את כל האונות במוח, אבל הפעם הבעיה הפוכה לחלוטין. בפעם הזו הבעיה היתה איזה נושא או שניים לבחור מתוך שלל הנושאים שמספקת לך המציאות הישראלית בשעה הקשה הזו.

כאחד שנמצא המון במשכן הכנסת אני זוכר את כל אותם דיוני התקציב הראשונים של הממשלה הנוכחית ואת העליהום המאורגן שנעשה כלפי אוכלוסיית הצעירים בישראל ועל כך שהם מעדיפים לעזוב את ישראל ולהגר למדינות אחרות בעולם כגון ארה"ב וגרמניה. היורדים, כך כינו אותם חברי כנסת ושרים וכך הם כונו גם על ידי חלקים בתקשורת שהעדיפו להתעסק בתופעה ולא בסיבות שהביאו את אותם צעירים ומשפחות לקבל החלטה שכזו ולעקור מהסביבה הטבעית שלהם למקום בו העתיד שלהם ממש לא ברור. טענו כלפיהם שהם מיעוט שאין לו קשר לאהבת ארץ ישראל ואף האשימו אותם בחוסר אכפתיות לנעשה כאן בארץ.

אף אחד לא התייחס לעובדה שבעוד ובאותם מדינות השכר החודשי הממוצע, הגבוה ביחס לשכר הממוצע במשק הישראלי יכול להספיק לחיים נורמליים כאן בישראל משפחות רבות עדיין צריכות את עזרת המשפחה כדי להישאר עם הראש מעל למים. נקודה נוספת שמשום מה "נשכחה" בדרך זו שאלת הדיור. כן, דירת מגורים טובה בארה"ב או בגרמניה עולה הרבה פחות מאחותה הישראלית כך שישנם לא מעט סיבות – בחסות הממשלה – לירידה מהארץ. אבל כעת, בזמן מלחמה אנחנו נתקלים בכל אותם יורדים ודומיהם שעזבו הכל, עזבו בית, משפחה, עסק חדש שהקימו, רק כדי לבוא ולהיות כאן באזורי הלחימה המסוכנים. פתאום התברר שלא הארץ היא הבעייתית אלא המדינה. המדינה והמדיניות הלא מתחשבת של כל אותם היושבים על השיבר של המדינה ופשוט החליטו לעשות שם כבתוך שלהם בלי להבין אפילו מעט את ההשלכות שיש לכל החלטה ולכל הרמת אצבע בעד או נגד בכל חוק שיהיה.

עוד באתר:

אסון באינדונזיה

המטוס התרסק על צלע ההר, איש מהנוסעים לא שרד

שמעון כץ

המלחינים 4

מנהל מקהלת הילדים הודה: "הגעתי להתפרסם"

המלחינים

ערב שבת 'שירה'

השידור המלא: ירון בר מנגן לכם את סוף השבוע

קול חי מיוזיק

ההצהרה המלאה

גל הירש לנתניהו: "ראיתי אותך כשליבך נשבר"

קובי אליה

שרי הממשלה בסיבובי המימונה שלהם בבתי החולים ובבתי המשפחות מכריזים אל מול כל מיקרופון וכל מצלמה על החוסן, על המסירות ועל המחויבות האישית של כל אחד מאותם אלפים שבא בעיניים פקוחות למקום סכנה, למקום בו המפגש פנים מול פנים עם המוות זה דברים שבכל רגע והכל רק בגלל האהבה האמיתית שלהם לעמם ולארצם גם כאשר המנהיגים הפוליטיים עושים הכל כדי לייאש ולהמאיס עליהם את החיים בארץ ישראל.

עכשיו מה שנשאר זה שאותם פוליטיקאים יגלו גם הם אחריות, מסירות ומחויבות אישית וידאגו לכל אותם מוסרי נפש ונפגעי המבצע ויעשו הכל כדי למנוע מהם מלהתחרט על הצעד שעשו כשהלבישו על עצמם את המדים בסבב הלחימה הנוכחי.

===

אחת הזירות הבעייתיות של ישראל בכל זמן נתון היא הזירה התקשורתית הבינלאומית. בזירה הזו לא רק שישראל לא השקיעה בזירה הזו אלא לפעמים זלזלה בו ועל הדרך יצרה לעצמה בעיה רצינית יותר בדעת הקהל הבינלאומית. לא מדובר בהזנחה בגלל חוסר באנשי הסברה או בדוברים מוכשרים שהיו יכולים להוות את חוד החנית של ההסברה הישראלית, מדובר בהזנחה מתמשכת בגלל תרבות הסמוך ותרבות יהיה בסדר שנבעו מהשחצנות הישראלית המוכרת לכולנו. הפעם נראה שנפל דבר בישראל ובנוסף למאמץ המלחמתי ולמאמץ המדיני ישראל עובדת קשה בזירה התקשורתית הכלל עולמית.

זה שהתקשורת העולמית נגדנו, זו עובדה, אבל כשיושב באולפן אחד שלא נבהל מהאשמות שווא ושלא ממצמץ בגלל טענה שקרית הכל נהיה אחרת וכאן נכנסת למשוואה עבודתו האינטנסיבית של שר הכלכלה נפתלי בנט.

האיש פשוט רץ ממקום למקום ומבהיר בצורה נחרצת ובלתי מתנצלת את תפיסת עולמה הביטחונית של ישראל ואת האמת הפשוטה אותה מנסים להסתיר הפלסטינים בסיוע רשתות התקשורת הזרות והכל בלי לגמגם ובלי למצמץ, מה שמוציא פעם אחר פעם את המראיינים השונים והמוטים משיווי משקלם כשעל הדרך הוא מראה להם ולמיליוני הצופים שלהם בעולם מי הם באמת הפלסטינים ועם איזה ברברים שפלים וחיות אדם ישראל צריכה להתמודד.

גילוי נאות: בעבר לא הצבעתי עבור נפתלי בנט ומן הסתם גם בעתיד לא אצביע עבורו – אלא אם גדולי ישראל יורו אחרת – אבל זו האמת והיא צריכה להיאמר.