"תהיו גדי ליכטים": החיוך שהציל את שנות הישיבה

לא רק א' באלול חל השבוע, כידוע, אלא גם א' בספטמבר. יחדשהו הקדוש ברוך הוא עלינו ועל כל תלמידי ישראל, בכל מקום שהם, לטובה ולברכה. בעיקר על כל אלה שמתחילים השבוע מסגרות לימוד חדשות: ישיבה חדשה, בית ספר חדש, גן חדש, בית אבות חדש. כל התחלה, בכל גיל, דורשת תקופת הסתגלות. חשוב לזכור את זה. עצם הידיעה הזאת בכוחה להקל על הקשיים של ההתחלה. לדעת שזה רק עניין של זמן. בסוף בעזרת ה' יהיה טוב, גם באמצע.

ויש עוד משהו שיכול להקל, כבר עכשיו, על קשיי הקליטה של החדשים במסגרות השונות: לחייך אליהם. זה נשמע אולי פשוט, פשטני אפילו. אתם יודעים מה? אתם צודקים. אז למה לא כולם עושים את זה – את הדבר הבסיסי ביותר, האלמנטרי ביותר, וגם האפקטיבי ביותר – להאיר פנים?

בכל שנה, ביום הראשון ללימודים, אני מספר לילדים שלי על גדי ליכט. זה כבר הפך לקאלט משפחתי: נו, אבא, התיק מוכן, ההסעה עוד מעט מגיעה, מה עם הסיפור על החיוך של גדי ליכט?

עוד באתר:

תקרית חריגה

עובד ב'תנ"כי' ננשך בצווארו ע"י נמר; מצבו אנוש

פנחס בן זיו

סרטוני הזוועה

רה"מ מגיב לתיעודים: "חמאס רוצה לשבור אותנו"

שלמה ריזל

גלריית ענק

בכותל, מירון ומאה שערים: יושבים על הרצפה ומקוננים

נתי קאליש

מרגש

"ביום שה' לקח לי את הילד, עזבתי הכל"

גיל ישראלוב

גדי היה הבחור שחייך אליי ביום הראשון בישיבה בירושלים, לפני שלושים שנה. החיוך הזה הציל אותי. הייתי אבוד, לא מצאתי את החדר שלי ולא את המיטה שלי, ובטח לא את המקום בבית המדרש. הייתה שם הרבה בדידות והרגשה שככה יהיה פה כל השנה, ואפילו דמעות (בסתר, בשירותים). אבל בחור אחד האיר לי פנים, וברגע אחד הוציא אותי מאפלה לאור גדול. בעצם, לאור קטן. אבל לא הייתי צריך הרבה יותר מזה.

יש המון מדריכים ועצות ליום הראשון ללימודים, בטח בשנה מאתגרת כזאת. אני מוסיף רק עצה אחת קטנה משלי: תהיו גדי ליכטים!