כמעט כל מתבגר העומד בפתח חודש אלול, מבטיח לעצמו שבשנה זו הוא יהיה טוב מוחלט וכי הוא ינצל את הזמן עד תום. כך קורה שחלומות גרנדיוזיות ושאיפות דמיונות רצים במוחו, ולאחר זמן מועט מתנפצים אל מזח המציאות והקרקע היציבה. האם צריך לשאוף יותר מהיכולת שלנו, ובכלל מה היכולת שלנו, הרי אין דבר העומד בפני הרצון, כיצד נדע לשאוף שאיפה מציאותית ולממשה?
האדם מנוהל על ידי המוח והאופי, המוח בעל מחשבה דינמית, כח המחשבה יכול להוביל למקומות ומחוזות חדשים, לעומת זאת האופי על מרכיביו איננו בר שינוי, הרגש נשאר במקומו ומי שנולד כבעל נטיה לקור רוח, או להתלהבות והתרגשות מהירה, יישאר בדרך כלל ככזה.
על פי תורת החסידות המח והאופי הם התגלמות וביטוי לעשרת הספירות: הקב"ה ברא את העולם בעשר ספירות, שבע מהם נבראו בתוך מערכת הטבע ושלוש מהן, 'חכמה בינה ודעת' נבראו מחוץ למערכת הטבע, ויש בכוחם להשפיע לתוך מערכת הטבע. כלומר השכל בלתי מוגבל, יכול האדם לתכנן ולדמיין גם דברים בלתי מצויים בעליל, והעבודה של הנפש היהודית היא שהאור הבלתי מוגבל השכלי, ישפיע לתוך הטבע המוגבל ולעלות אותו.
עוד באתר:
זהו סוד "הצמצום'' עליו מדברת תורת הקבלה: השילוב של שלושת הספירות שהן לא מוגבלות, משפיעות ויוצרות שפע חדש על פי נס ומחוץ לגדר הטבע יחד עם שבע הספירות של הטבע. כלומר להשפיע את האור הרוחני והשכלי לתוך הגשמי.
לכן, היהדות איננה דורשת מהאדם לשנות את הטבע העצמי שלו ולא להילחם עם המידות בהם נברא. אלא לכרוך לשלב וליצור עירוי במערכת הנפש. כפי שהגמרא אומרת על מי שנולד במזל מאדים 'יעסוק בשחיטה וברית מילה' לא דורשים ממנו לשנות ולהיות אדם רך כקנה בכל הליכותיו, אלא לנווט לשיים ולווסת את הכוחות שיש לו למקומות הנכונים.
היהדות כן דורשת מהאדם לעקור את הרצון השלילי שלוקח את הטבעיים והאנרגיות למקומות לא נכונים, וכן, להשתמש בכוחות ובמידות בהם ניחן ולהעלותם מעלה מעלה גבוה מעל גבוה אבל את הכוחות שיש לו, לא כוחות אחרים. השאיפה השכלית כרוכה ומשתלבת עם המידות והתכונות בהם ניחן כל אדם.
בפרשתנו מופיע הציווי בפסוק אחד: "כי האדם עץ השדה" העץ איננו זז ונייד ממקום למקום, הוא נטוע עמוק מאד באדמה, המידות של האדם נשארים אותם מידות ותכונות, השינוי הוא בגובה ובענפי האילן שמתפזרים לכל עבר, בגודל ובאיכות הפירות שהענפים נותנים. בימי התפילה והתשובה אנחנו מתפללים ומבקשים שאילן חיינו יעמיק את שורשיו ויגביה את קומתו.
