ישנים יותר חזק; צריך יותר תקיעות בשופר

ראש השנה הוא יום תרועה, וכך אומר דוד המלך על סוד תקיעת השופר:  'אשרי העם יודעי תרועה באור פניך יהלכון'

ואנו תוקעים 30 תקיעות לפני מוסף (תקיעות דמיושב, שאפשר לשבת באותן תקיעות) ואז עוד 30 תקיעות בתפילת הלחש של מוסף ועוד 30 בחזרת הש"ץ ועוד עשרה קולות אחרי התפילה, שזה יחד 100 קולות.

המקור למנהג לתקוע בראש השנה מאה תקיעות מופיע  בתוס' במס' ראש השנה (לג: ) כתוב שם שתוקעים בראש השנה מאה תקיעות כנגד מאה פעיות דפעתא אמיה דסיסרא

וגם בדברי רבנו הערוך שהיה אחד מגדולי הראשונים ולדבריו עושים כן כנגד מאה בכיות שבכתה אימו של סיסרא.

סיסרא היה שר צבאו של יבין מלך כנען ששעבד את עם ישראל בימי השופטים אחרי עשרים שנות שעבוד נלחם בו ברק בן אבינועם על פי ציוויה של דבורה הנביאה.

בעזר ה' ניצחו את האויבים,  וסיסרא עצמו נהרג על ידי יעל אשת חבר הקיני כאשר הוא ברח מהקרב.

כאשר סיסרא התעכב משובו אימו דאגה לשלומו ולרוב צערה התחילה לבכות וכנגד מאה בכיות אלו אנו תוקעים מאה תקיעות

בתורה כתוב על ר"ה שהוא 'יום תרועה, יום תרועה יהיה לכם'. בתרגום כתוב 'יום יבבא'. וחקרו רבותינו מהי משמעות יום יבבא, והגיעו למסקנה שזה מחבר אותנו לאם סיסרא

התורה אומרת יום תרועה, והתרגום אומר יום יבבא והגמרא דנה מה זה יבבא הם גנוחי גנח או ילולי יליל.

זה וודאי שיבבה זה ביטוי של צער, השאלה איזה צער, יללה או גניחה, שברים (גניחה)  או יללה ( תרועה)

–לכן עושים הכל – גם שברים וגם תרועה, ועוד עושים גם תקיעה כי כתוב 'והעברת' קול שופר זה הקול חלק של התקיעה וזה נעשה לפני ואחרי השברים תרועה לכן אנו עושים תקיעה שברים תרועה תקיעה.

אומר הבני יששכר, מה שהגמרא כך מתארת את התהליך עד שמגיעים למסקנה איך בדיוק צריכים לתקוע, זה לא 'סתם' בגלל אי ידיעה ברורה, לא! אלא זה בגלל שזה מדויק, כי על פי תורת הנסתר אנו צריכים את כל סוגי התקיעות, נכון שבמציאות בגלל הספק נוצרו התקיעות הרבות, אבל באמת זו דרכה של ההשגחה כדי שיעשו את כל השיטות כי זה מתאים על פי תורת הסוד לכן המציאות הובילה לכך שבגלל המחלוקות היינו צריכים לתקוע בצורה הזו.

כתב האריז"ל (שער הכוונות ר"ה) שקולות השופר באו להחליש כח יצר של ע"ז שפיכות דמים גילוי עריות ולשון הרע =נשהם ארבעה אבות נזיקין.

בדורות הראשונים שמעלתם ודרגתם היתה גבוהה היה מספיק במנין מועט של קולות כדי להחליש כח היצר.

אבל בדורות האחרונים שכוחם נחלש ומעלתם מועטת יש צורך להוסיף ולהגביר מנין התקיעות כדי להשיג אותה תוצאה שהשיגו דורות ראשונים.

מה שבדורות ראשונים השיגו בתשעה קולות בקושי יכולים אנו להשיג ע"י מאה קולות

אז למדנו את המושד שנקרא יבבה – משמעות ה'יום תרועה' מאם סיסרא, ושאלו רבים מהמפרשים, למה דווקא למדנו מ'אם סיסרא'?

רבים שואלים מה העניין ללמוד מאם סיסרא את עניין התקיעה בשופר?

מה ענין קול השופר לאותו קול שהשמיעה אמו של סיסרא?

כתוב בנביא ישעיהו "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" ואז תהיה גם ישועה לעם ישראל וגם נקמה באומות העולם.

בשופר של ראש השנה מתקיים מה שנאמר משלם גמול לאויביו, כלומר השופר מבטל את אויבי ה' מהעולם, וכמה אנו צריכים לעניין זה כיום!

וכך כתוב בעניין שירת דבורה כתוב שם אודות 'אם סיסרא' שהיא הייתה בחלון ושם היא מחכה לבן שלה וגם כתוב ותיבב אם סיסרא בגלל שבנה בושש לבוא, ואז כתוב בשירת דבורה 'כן יאבדו כל אויביך ה', כלומר יש בשירת דבורה על היבבה של אם סיסרא, יש בכי על הבן, סיסרא ויש שירה על שאויב עם ישראל מת, ובשירה הוז אנו מתפללים כן יאבדו כל אויבי השם, ואם השופר הוא מעין 'השופר גדול' שלעתיד לבוא יתקע בשופר גדול, מה שמסמל את 'יאבדו אויבי השם' לכן יש קשר בין השופר שלנו לבין הבכי של אם סיסרא, כי הבכי שלה הוא הישועה שלנו, ואנו לא רוצים רק את ישועת העבר אלא מתפללים על ישועת העתיד, כן יאבדו כל אויבי השם.

סיסרא היה חזק מאד בן שלושים היה שר צבא יבין, יבין היה מלך כנען, וסיסרא כבש את העולם בכוחות ואפילו חיות השדה היו מפחדות ממנו (מהר"ל גבורות השם הקדמה ג) קול השופר הוא קול של 'משלם השם גמול לכל אויביו'

עוד יש מפרשים שאומרים מה עניין בכי אם סיסרא לבין תקיעת שופר, ששניהם זו יבבה?

מה הקשר בין השניים?  התשובה היא סיסרא היה בטוח בכח שלו, היה בטוח ביכולות שלו היה בטוח בעוצמה שלו, מצד דרכי הטבע, סיסרא הוא 'מסודר'! ובכל אופן הגדול והחזק 'נפל'…כך יש ללמוד ביום הדין שלא יהיה האדם 'קשוח ובטוח בעצמו'… ולכן שביום הדין יהיה 'כפוף ועניו' שלא ייסמוך שהוא ישיג מה שהוא רוצה.

עוד מהלך חשוב בעניין זה.

על הפסוק עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר אמרו חז"ל: בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין בדין הוא עולה ובשעה שישראל נוטלין את ותוקעין שופריהן לפני הקב"ה, עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים, עלה אלוקים(מידת הדין) בתרועה, השם (יוד קא ואו קא, מידת הרחמים) בקול שופר.

על ידי השופר הקב"ה מרחם על בנ"י, והופך הקב"ה את מידת הדין למידת הרחמים.

וזו המשמעות של  'אשרי העם יודעי תרועה'.

אומר השפת אמת רעיון נפלא, כתוב בגמרא במסכת ראש השנה, תקיעת שופר היא 'חכמה'.

ומה הכוונה? הגמרא שם מסבירה מדוע ולמה לא תוקעים בשופר ביום שבת.

באמת מעיקר הדין היינו כן אמורים לתקוע בשופר ביום שבת, ולמה? כי התורה אמרה שבשבת אסור לעשות מלאכות, מלאכות אסור לעשות, אבל השופר, תקיעת שופר היא לא מלאכה, אלא היה 'חכמה'.

התורה אומרת 'כל מלאכת עבודה לא תעשו', דווקא מלאכת עבודה לא לעשות, ושופר זו לא מלאכה, ותקיעת שופר היא מכונה 'חכמה' ולא מלאכה. הבעיה בתקיעת שופר בשבת, היא לא קשורה למלאכת התקיעה בשבת, אלא בעיה אחרת, הבעיה היא שלא כולם בקיאים בתקיעת שופר, ולכן אסרו חכמים לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת, שמא אדם יטול את השופר ויטלטל אותו ברשות הרבים כי הוא יירצה ללכת לחכם שילמד אותו את חכמת התקיעה. כלומר זה רק איסור מדרבנן, לא איסור מדאורייתא, איסור מדרבנן קרוי איסור שבות, ואין איסור 'שבות'  – כלומר איסור מדרבנן במקדש (פסחים סה, ביצה יא), אין שבות במקדש, במקדש אין איסור של 'גדר' וסייג, ולכן במקדש כן תוקעים בראש השנה שחל בשבת, יש מסבירים בגלל שבמקדש הכהנים זריזים וחכמים ולכן הם לא יתבלבלו וגם לא יטלטלו ברשות הרבים וגם הם חכמים ויודעים לתקוע בשופר ולכן אין חשש שיצאו לרשות הרבים לטלטל את השופר (רבינו יהונתן).

יש אומרים שזו לא הסיבה, כי כל מה שאמרו 'אין שבות במקדש' כלומר אין איסורים דרבנן במקדש, זה רק כאשר העניין שרוצים לעשות הוא קשור לעבודות המקדש, ואז אומרים שעושים את העבודה במקדש בכל אופן כי 'אין שבות במקדש' והרי שופר הוא לא קשור לעבודת המקדש, אז למה במקדש כן תוקעים בשופר? התשובה היא בגלל שלא רצו לבטל את תקיעת שופר לגמרי ולכן אמרו שיש מקום אחד ששם כן אפשר לקיים מצוות שופר, וזה במקדש (טורי אבן).

בכל אופן ראינו שהגמרא מכנה את תקיעת השופר כ'חכמה'.  ונמשיך, אם תקיעת השופר קרויה חכמה, ואנו אומרים שהשופר מעורר את מידת הרחמים, והקב"ה עובר ממידת הדין למידת הרחמים, בגלל ובעבור הזכות של 'תקיעת שופר' אצל עם ישראל. ותקיעת שופר קרויה חכמה… ועל החכמה נאמר 'החמה תחיה בעליה' (קהלת ז יב) כתוב בפסוק 'בצל החכמה בצל הכסף, ויתרון דעת, חכמה תחיה בעליה' מה הכוונה? בצל החכמה בצל הכסף, החכמים זוכים לעשירות. החכמה גורמת לעושר שיבוא, כמובן שהחכמה היא לא סיבה ישירה, אלא אחרי שהקב"ה קבע שהאדם ייזכה לכסף אז הוא נתן לו בדרכי הטבע את 'החכמה' שיוכל דרכה להשיג את העצות ההכוונות והאסטרטגיות איך לזכות לכסף.

ועוד כתוב על החכמה אומר המהר"ל מעיקר הדין, החכם, בחכמת התורה, הוא המושלם, המהלך הנכון שהיה אמור להיות בעולם הוא, ש'החכם' יהיה שלם 'בהכל'. אם החכם בחכמת התורה הוא היה צריך גם להיות 'שלם' גם בגשמיות, בכל המעלות, כך היה אמור להיות ללא חטא עץ הדעת, ללא החטאים של האדם, ובכל אופן לא כל הת"ח הם גם בצל הכסף, אחד ההסברים הוא בשביל לזכות את שבט זבולון, וזה עוד הסבר ל'בצל החכמה בצל הכסף' אם האדם הוא זוכה ל'בצל' הכסף והוא רוצה להיות 'בצל' החכמה, לרוב הוא לא יכול גם וגם, כי הרוצה להעשיר אומרת הגמרא (נידה)   'ירבה בסחורה' אבל מי שרוצה להצליח בתורה לא יכול להיות 'עסוק' יותר מידי 'בעסקים' כי נאמר על התורה 'לא מעבר לים היא' התורה לא תמצא אצל מי שהוא 'מעבר' לים…אז איך יוכל הזבולון  שעוסק בפרנסה ופעמים בעשירות, איך הוא יוכל להיות 'בצל החכמה בצל הכסף'? הזכות שנתן הקב"ה שלא כל הת"ח הם מסודרים כלכלית והזבולונים יכולים להתחבר יחד ולהחיות את התורה באמצעות פרנסת העמלים בתורה, זה פירוש בצל החכמה בצל הכסף.

אומר הפסוק עוד, יש עוד יתרון לחכמה, לא רק בעניין הכסף, אלא גם בעניין התורה, ויתרון נוסף יש לחכמים, לא רק יתרון הפרנסה, בצל החכמה בצל הכסף אלא גם החכמה תחיה בעליה, זה יתרון נוסף, זה יותר מאשר הרווח של הכסף. החכם יש לו 'חיים' הוא יודע לנהל את החיים שלו, ליצר איזון נכון בעולם הערכים שלו.

עוד אומרים המפרשים החכמה תחיה בעליה, 'בתחה"מ' לומדי תורה ותומכי לומדי תורה יקומו בתחיית המתים, בזכות אותו טל תחיה, וככל שהאדם לומד יותר תורה, יש לו יותר זכות בעניין תחה"מ, כך אמרו חז"ל בגמ' כתובות על הפסוק (ישעיהו כו יט) 'כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל' – כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו

וגם מביא בדרשות רבינו יוסף מסלוצק (קהלת) רעיון נפלא על הפסוק 'מתוקה שנת העובד וכו' והשובע לעשיר איננו מניח לו לישון. והוא מפרש על בסיס הפסוק 'בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה והחכמה תחיה בעליה', אומרת הגמ' ביבמות צה, מה שאמר דוד המלך 'אגורה באוהליך עולמים' מה הכוונה? האם אפשר לגור בשני עולמות? אלא הכוונה היא גם אחרי שנפטר האדם אם ממשיכים לאמר דברים בשם הנפטר, הוא ממשיך 'לחיות' גם בעולם הבא. ועוד נתון, על הנפטרים כתוב שהם קרויים 'ישנים, ישני עפר'. אם כך, מתוקה שנת העובד, מי שמקיים מצוות, בעולם הבא, הוא ישן. הוא קיים מצוות הוא מקבל שכר בעולם הבא, וזהו, הוא נקרא מקבל שכר 'ועומד' בדרגה הרוחנית שלו בעוה"ב, אבל מי שהוא בעולם הבא 'מהלך' הוא תמיד מתעלה עוד ועוד, זה מי שאומרים בעולם הבא דברי תורה משמו גם בעולם הזה, הוא נפטר, אבל הוא היה 'עשיר' בתורה ואומרים בשמו דברים גם אחרי שהוא נפטר, אז הוא 'ממשיך' ללכת להתעלות, 'בחוקותי תלכו' ולכן השובע הרוחני לעשיר בדעת, אין עשיר אלא בדעת, השובע לעשיר לא מניח לו לישון בעולם הבא, כי הוא תמיד מתעלה עוד ועוד…

וגם כתוב 'ימותו ולא בחכמה' (איוב), אז החכמה תחיה בעליה ואם אין חכמה אז ימותו, ימותו ולא בחכמה

אז השופר נקרא חכמה, והאדם החי נקרא חכמה, החכמה תחיה בעליה, והשופר גם מעורר את העם לתשובה, שופר = שפרו מעשיכם, עורו ישנים משינתכם (רמב"ם).

השופר מעורר חרדה, בהלה, כמו שכתוב בעמוס: 'אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו' כתוב בקהלת, 'והאלוקים עשה שיראו מלפניו' (קהלת ג – יד) אומר הבעש"ט, הקב"ה יצר את מידת הדין בעולם, לא כדי להעניש, אלא כדי שתהיה ירא"ש. והאלוקים, האלוקים, זו מידת הדין, והאלוקים עשה שיראו מלפניו, למה הוא עשה את מידת הדין? לא כדי להעניש אלא כדי שיראו מלפניו, כך כתוב בתהלים 'שרים רדפוני חינם ומדברך פחד לבי', מופיע ב'דברי שמואל' שהאדם מפחד מכל מיני שרים, אך הפחד האמתי צריך להיות מכוון כלפיי הקב"ה, שרים רדפוני חינם, למה כי מדברך פחד לבי, כל מה שהקב"ה מייצר שרים שמעוררים פחדים אצל בני אדם זה כדי שהאדם יכוון את הפחדים שלו כלפיי הקב"ה, מצד אחד כתוב 'אשרי אדם מפחד תמיד' ומצד שני כתוב 'אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא', אז כן או לא לפחד? התשובה היא, לא לפחד מהצרות לפחד מיוצר הצרות, אשרי אדם מפחד תמיד מהקב"ה אבל לא מהשרים, השרים שרודפים את האדם מטרתם לעורר את האדם למקד את הפחד מהקב"ה ולא מהשרים, אם חווה האדם פחדים מכל מיני גורמים מסובכים בחיים של האדם, יש כאן איתות משמים שצריכים להחזיר את הפחד כלפיי הקב"ה. ולכן אומר דוד המלך, 'שרים רדפוני חינם', אין צורך שהם יירדפו אחרי, למה? בגלל ש'מדברך פחד ליבי'. ממך אני מפחד.

אז אם 'אשרי אדם מפחד תמיד מהקב"ה' אז 'אל תירא מפחד פתאום'. אין לך לפחד מפחדים אחרים.

גם ישמעאל  הוא מעורר פחד, אבל מטרת הפחד היא כדי לפחד מהקב"ה.

וזה הפחד הכי טוב שיש זה הפחד הבריא זה הפחד שמרומם את האדם

אנשים שואלים איך אפשר להתרומם מכל הפחדים, התשובה היא לרומם את הפחדים לשורש כל מידת הדין בעולם, להקב"ה. יש מושג שנקרא בקבלה שבירת הכלים, המשמעות של העניין הזה בעבודת השם והמידות, היא יש רגשות שהיו אמורים להיות מופנים כלפיי הקב"ה, האדם היה צריך לקיים 'שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה'.

הוא היה אמור להתבונן בשמים ולהתעורר בירא"ש, ואם לא עושה כך האדם,  אז הקב"ה מעורר באדם פחדים,  כמו שאמרו חז"ל לא נבראו רעמים וברקים אלא לעורר את לב האדם לירא"ש.

הברקים ורעמים נבראו לפשט את העקמומיות שבלב(ברכות נז) כלומר ליישר את לב האדם וכך לקיים   ולישרי לב   שמחה! כי אין שמחה כהתרת הספיקות, ואם יש ספיקות הלב עקום ואם אין ספיקות   זה כי הלב ישר ומתקיים באדם ולישרי לב שמחה וכתוב בקהלת (ג יד) והאלוקים עשה שיראו מלפניו, אומרים המפרשים,  שהקב"ה מייצר מאורעות שמזכירים לאדם את העיקר הגדול של ירא"ש

התפלל הקב"ה על ישמעאל, לו ישמעאל יחיה לפניך = ביראתך ,הפירוש הפשוט, שהוא יהיה עם ירא"ש.

הפירוש הנוסף, שהוא מעורר אצלנו ירא"ש, כל עוד ישמעאל חי, הוא מעורר אצלנו ירא"ש, לו יחיה ישמעאל, כדי לעורר יראתך אצל עם ישראל.

השופר מעורר פחד, אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, אנשים לא רוצים להרגיש פחד, מפחדים מהפחד, אבל מי שמפחד מהפחד מקבל הרבה מידי סיבות לפחד, לא צריכים לפתח אדישות כלפיי הפחד, אלא לקבל את המסר של הפחד, האדם מפחד מהקב"ה ואז הוא נעשה אחראי למעשיו, וזה נפלא, הפחד הוא רגש נפלא, בהרבה מקרים התרבות מייצרת מערכת ערכים רגשית שקובעת איזה רגשות נעים וטוב להרגיש ואיזה רגש אסור להרגיש, פחד הוא רגש נפלא, לא צריכים לפחד מהפחד, הוא נצרך, את הפחד ברא הקב"ה שייראו מלפניו.

השופר היא חכמה, כך אומרת הגמרא, והחכם הוא הרואה את הנולד, והרואה את הנולד הוא מודע לסיבת הסיבות זה הקב"ה שעשה עושה ויעשה לכל המעשים. ולכן האדם מתעורר בפחד ביחס להקב"ה ולא ביחס לשאר כוחות שנראים שיש בעולם.

והדברים מפורשים בפסיקתא רבתי (סימן מ) אמרו רבותינו: "התקנתי לכם שתהיו תוקעים בשופר בראש השנה כדי שתהיו חרדים מתקיעת השופר וכך להתקין עצמיכם לתשובה". וממשיכים שם רבותינו אם יהיו מפחדים מהקב"ה לא יפחדו משאר כוחות שיש בעולם.

ולכן אם סיסרא בוכה 100 בכיות, וכנגד זה 100 תקיעות,

מאה תקיעות לבטל את הס"מ – בגימטריא 100.

וכל תקיעה היא טרמוטין שביחד זה 900…100 כפול 9. זה משך זמן כל התקיעות גם יחד, וכמה כח וכל רכב היו לסיסרא? תשע מאות רכב ברזל! סיסרא מעורר פחד עם ה 900 כלי רכב שלו…לכן אנו נעשה 100 תקיעות בזמן של 900 טרמוטין וכך נבטל את הפחד מסיסרא שבכל דור ונקיים 'והאלוקים עשה שייראו מלפניו'.