המלחמה בעזה – מה זה אומר לגבי?

הכתיבה אודות המצב הנוכחי באה מתוך היסוס רב, מסיבות שונות. אולם כמה וכמה פנו אליו וביקשו שאכתוב משהו, ובשל כך עשיתי זאת, מתוך תפילה שדברים אלה תואמים  עם מה שקיבלתי מרבותי ועם הדרך המסורה לנו.  אני מתנצל מראש על אורכם של הדברים – לא ניתן היה למנוע זאת – אולם כדי להנעים את הדברים ולהקל על הקריאה חילקתי את המאמר בחלוקה פנימית[1].  בימים אלה ניתן להבחין בדרכים שונות של תגובה למצב הקשה בו אנו נתונים, והרי לפניכם המבט שלי עליהן.

מדוע אנו עוקבים אחר הנעשה?

נראה שישנן שתי סיבות מדוע בני אדם מתעניינים בחדשות בכלל, ובהתרחשויות כרגע בארץ בפרט. סיבה ראשונה היא הרצון לדעת על המאורעות המתרחשים בעולם, כדי להבין את השפעתם על חיי הפרט וסביבתו הקרובה. זוהי סיבה מובנת, אולם אין בה בכדי להצדיק הקדשת זמן מוגזם למען מעקב אחר כל הנעשה, וריצה אחר כל פיסת מידע חדש בזמן אמת. החזון איש זצ"ל היה אומר שצריך לקרוא רק את הכותרות בעיתון, כדי לקבל מושג על הקורה סביבנו, ואין צורך ביותר[2].   הסיבה השנייה בשלה אדם נוטה לעקוב אחר החדשות הינה סקרנות גרידא, המושכת אותו לדעת הכל. זו אינה נראית נטייה נכונה ומוצדקת ממספר סיבות; ראשית, פשוט אין בכך שום צורך ותועלת ולכן זהו בזבוז זמן לריק עבור גברים מדובר בביטול תורה ועבור נשים ישנן המון דרכים כיצד להשתמש בזמן זה לצרכים מועילים למען כלל ישראל בימים טרופים אלה.  שנית, שמתי לב לכך שישנה נטייה לדוש בכל הפרטים נוטפי הדם של החדשות ולשתף את האחרים בכל הזוועות והאימים המציפים את עולם התקשורת והמדיה (שרבים מהם אינם מהימנים ומדויקים כלל).  ההישג היחיד שלפעמים משיגים מכך הוא פחדים ואף חרדות  שאינן מיטיבות עם אף אחד.

כיצד, אם כן, ראוי להתייחס למאורעות הנפרשים למול עינינו? תגובתו של אברהם אבינו להרס וחורבן שהיה בימיו – הפיכת סדום ועמורה, היא תהיה לנו לתשובה.  אברהם אכן הסתכל על מהפכת סדום: ""[3] המילה "וישקף" מבטאת מבט שטמונה בו מחשבה עמוקה יותר[4]. ניתן לראות זאת בנטיית השורש למילה "השקפה" – שמבטאת את המחשבה היהודית. לומדים מכך שהסתכלותו של אברהם בהפיכת סדום הייתה התבוננות והתעמקות ממש. הרמב"ם כותב שהוא עיין ובדק האם ישנם עשרה צדיקים בעיר שבזכותם תוכל סדום להינצל.[5]  כך, גם בזמן הרס וחורבן מידת החסד הגואה שבאברהם אבינו צפה ועלתה.  מכך נוכל ללמוד שתי דרכים נכונות כיצד להתבונן במלחמה בימינו אנו.  אחת היא לעיין ולחשוב באופן משמעותי  על המאורעות הקורות אותנו, והשנית היא להשתדל לסייע ולהועיל לאחינו בכל מה שניתן. במאמר זה אתמקד בדרך הראשונה – ההתבננות, ואם יהיה צורך, בשבוע הבא בע"ה אשתדל לכתוב על הדרך השנייה – סיוע לזולת.

התבוננות

אם נתבונן ונעיין במאורעות השבועות האחרונים, נראה שיש בהם ניגוד מוחלט.  מצד אחד, רבים שחים אודות הניסים הגלויים שזכינו לראות, ברמה הכללית ביותר זוהי העובדה שמעל 1000 רקטות נורו לעבר ארץ ישראל ו(נכון לעת כתיבת שורות אלה) אף אחד לא נהרג כתוצאה מירי רקטה (אדם אחד, לצערנו הרב, נהרג מאש שפרצה ליד עזה). הרב משה שטרנבוך שליט"א הדגיש את חשיבות ההכרה בניסים וההודיה עליהם – לפני שהוא אומר את התהילים – ראשית הוא אומר "מזמור לתודה".  אכן, בקלות ניתן לראות ניסים אלה כאילו תמיד הם אמורים לקרות. העבר היהודי רווי בכגון אלה – החל מהניצחון הניסי במלחמת השחרור מול מספר חזיתות ערביות, המשך ב- 39 הסקאדים שלא הצליחו להרוג יותר מאדם אחד במלחמת המפרץ, כאשר טיל אחד כזה שנפל בערב הסעודית הרג 25 בני אדם. המצב הזה כל כך גלוי עד שאפילו דוד בן גוריון, שקשה מאד להגדיר אותו כמאמין, כתב בעברעל כך " ישראלי שאינו מאמין בניסים – הוא מנותק מהמציאות!"[6]

מהעבר השני, הרחוק לחלוטין מקודמו, ימים אלה הם ימי כאב וצער לכל העם היהודי. חיילים רבים נהרגו בהגנתם על העם כולו,  ומאות אנשים נכנסו למצבי חרדה וטראומה, שאף אחד לעולם לא יתנסה בהם.  כיצד אנו מתייחסים לניגוד מוחלט כזה, כאשר מצד אחד רואים ניסים גלויים שכאלה, ומהצד השני – "עת צרה היא ליעקב". נראה לי שישנן שתי אפשרויות לגשת לשאלה זו.

הקב"ה מראה את כוחו גם בזמנים קשים

יוסף הצדיק נזרק לבור על ידי אחיו שתכננו להורגו. לאחר מכן הוא נמכר לסוחרים שלקחו אותו למצרים. התורה מציינת פרטים שלכאורה נראים כלא משמעותיים בעניין עגלותיהם – שהכילו עשבי בשמים. חז"ל אומרים שבאופן רגיל סוחרים אלה היו מובילים סחורה בעלת ריח רע, אבל היה זה חסד מיוחד מאת הקב"ה שדאג עבור יוסף שיושם בעגלה שבה ריח נעים וערב. הרב חיים שמואלביץ זצ"ל שואל על כך; ברגעים כל כך נואשים וקשים בחייו של יוסף, כאשר הוא נבגד על ידי כל אחיו, ובדרכו למצריים לבדו –  מה משמעות יש לריח שהוא מריח מהסחורה בעגלה – הרי זוהי נחמה כל כך מזערית, כמעט בלתי מורגשת ביחס לצרה הקשה בה היה נתון יוסף! הוא משיב, שבכך הקב"ה שלח מסר ליוסף, שגם ברגעים הקשים ביותר, במקום החשוך ביותר כאשר נראה לו שהוא ממש לבדו, אל לו לשכוח שה' עימו בכל צעד וצעד שלו.  אנו לומדים מכך שבכל הצרות והקשיים שאנו חווים, כאומה או כיחידים, עד כמה שנראה שהקב"ה כביכול נסתר, הוא נמצא! משגיח ומכוון כל צעד ושעל.  כך גם לעניין המלחמה כיום – אנשים סובלים סבל שאין לתארו אבל בו בזמן הקב"ה שולח לנו את "צמחי הבשמים" שלנו, (שהם, בפני עצמם, ודאי הרבה יותר מזה) בדמותם של מאות ניסים פרטיים שקורים כל הזמן.

מדוע נותן הקב"ה למצב כזה לקרות?

ועדיין אנו עומדים מול העובדות הברורות, שהקב"ה נתן הסכמה לכך שתפרוץ מלחמה כה נוראה בגבולנו.  מה אנו יכולים ללמוד מכך? אחד הסיפורים האהובים יותר על ר' נוח ויינברג זצ"ל יכול להשיב על שאלה זו.  פעם אחת הוא פגש בצעיר חילוני במשרדו, וניסה לדבר על ליבו ולהסביר לו את הזכות בתורה ובמצוות.  אותו אדם אמר לו שהוא לא צריך לעשות שום שינוי בחיים כיוון שכבר יש לו קשר טוב ורצוי עם הקב"ה. כיצד הוא יודע?  פעם אחת, הוא נסע באופנוע ופתאום הוא איבד את השליטה והאופנוע עף על צוק, והוא נפל כמה מטרים מעל האדמה. למרבה הנס הוא קם ללא פגע. "הרואה אתה, רבי, הקב"ה ואני – יש לנו קשר טוב!" אמר. בשמעו זאת, ענה ר' נוח ואמר  "אבל מי הוא זה שגרם לך ליפול מהצוק קודם לכן?!"  כך לימד הרב ויינברג את אותו אדם שהכל מאת ה',  ולכן אמנם הקב"ה הוא זה שהציל אותו, אבל הוא גם זה שהכניס אותו למצב מסוכן זה מתוך כוונה וסיבה  – לעורר אותו למשהו מסוים. כך גם הגדולים שלנו לימדונו שבכל זמן שיהודים נמצאים בצרה, ועם זאת עם ישראל שורד וקיים,  הקב"ה מעורר אותו לשנות את דרכנו.

מה ניתן לעשות ולשנות?

השאלה הגדולה היא איזה חלק מתוך המעשים או המידות שלנו עלינו לקחת ולשנות?  יש מי שחושב שהוא יודע אל נכון את הסיבה המדויקת מדוע היה לנו כך –  הוא מצביעים על חטא מסוים זה או אחר ותולה בו את הצריך תיקון.  אומר הרב יצחק ברקוביץ, שהם בדרך כלל תולים זאת במצווה מסוימת שאם באופן מיוחד מעורבים בה או מעוניינים בה.  גישה אחרת שהיא בהחלט ראויה לכל שבח היא אמירת שיעורים בנושאים כללים כגון – על כך שכל אדם צריך לעשות תשובה, או שעלינו להיות מאוחדים יותר.  אמנם אלה הם מסרים חיובים בהחלט, אולם אני באופן אישי רואה בהם נושאים גדולים ומעורפלים מידי כדי לכוון אותי לדעת על מה להתמקד בעצמי – כולנו יודעים שאדם לא יכול לעשות תשובה בפעם אחת על כל חטאיו.

אם כך, איזה נושא ספציפי עלינו לקחת ולעבוד עליו?  הנקודה הראשונה היא להיות מודעים לכך שהעיקר הוא לעשות שינוי כלשהו, ולא כל כך חשוב באיזה נושא בדיוק. הקב"ה תמיד רוצה שנתקרב אליו על ידי עבודת ה', ועוד יותר בזמן של ייסורים.  לפי זה, כדאי מאד שאדם יתבונן בחייו, באתגרים ובמצבים בו הוא נתון ויחליט לעצמו על מה הוא צריך לעבוד ומה עליו לתקן ואז לקחת קבלה קטנה בתוך נושא זה[7].  כפי שאמרנו, בכל זאת ישנם נושאים ספציפיים שניתן ללמוד מהגורמים השונים שמרכיבים את הצרה בה אנו נתונים, כגון התקופה בשנה, והאופי המסוים של האיום והסכנה.  כמובן רק נביא יכול לדעת במדויק מה הסיבה שעומדת מאחורי הנהגת ה', אולם ללא נבואה אנו נאחזים בדברי הגדולים, שהם, בחכמת תורתם העליונה ובטהרתם יכולים ללמדנו באילו שטחים עלינו להתמקד ולהתחזק. ובאמת חז"ל אומרים לנו "חכם עדיף מנביא". אחד ההיבטים של עניין זה הוא שהנביא היה אומר לעם מדוע דברים שנראים לכאורה כלא טובים קורים ומתרחשים, אולם החכם יכול לעשות גם יותר, כיוון שעל ידי "דעת התורה" שבו הוא יכול ללמוד את המסר שרוצה הקב"ה להעביר ולמסור לנו בהנהגתו.

שיעורו של ה"חתם סופר"

בדרך זו, יכולים אנו לפנות למילותיו של אחד הגדולים בדורות האחרונים, ה"חתם סופר" זצ"ל. בשנת 1809, עירו, פרשבורג, מצאה את עצמה לפתע תחת הפגזות קשות של הצבא הצרפתי ללא סיבה נראית לעין.  כתוצאה מכך היו חילופי אש קשים אד, ולמרבה הנס אף  אחד לא נפגע, ורק נזק נגרם לרכוש. ה"חתם סופר" דיבר על הנס העצם ובד בבד גם אמר לעם את הלימוד אותו הוא חשב שיש ללמוד ממצב קשה זה[8].  דבריו תואמים כאן באופן מיוחד כיוון שהם נאמרו בתאריך ח' בתמוז – אותו תאריך בו החלה המלחמה כאן. הוא מצטט את דברי חז"ל שמכנים 3 סוגי עבירות כ"חיצים" והוא לומד מכך שאלה הם החטאים שאליהם מכוונות התקפות החיצים הבלתי פוסקות אליהם.  כיוון שגם אנו נתונים להתקפות "חיצים" יומיומיות הרי שמילותיו מתאימות היטב וניתנות למימוש גם בימינו אנו ובמצבנו.

לשון הרע

אחד החטאים שמכונה בשם "חיצים" הוא חטא לשון הרע, על פי הפסוק בנביא[9] המשווה מילות לשון הרע לחיצים הנזרקים מפי הדובר וגורמים נזק בכל מקום עליו הם נופלים. בהתאם לכך, אומר החתם סופר, נדרש הציבור להתחזק בשטח זה של שמירת הלשון. כאז כן היום, התקפות ה"חיצים" היו באותה תקופה בשנה, תקופת ימי בין המצרים בהם אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, ובהם התחזקות בנושא זה היא עוד יותר מתבקשת. כפי שכולנו יודעים, בית המקדש השני נחרב בעוון שנאת חינם, וה"חפץ חיים" כותב שאחד הגורמים המרכזיים של שנאת חינם הוא דיבור לשון הרע. אם כך ברור שמונח כאן מפתח חשוב שיש להתעורר בו בימים אלה –  אך אין להסתפק אך ורק בקבלה כללית – להשתדל לדבר פחות לשון הרע. הדרך היחידה להתקדם בשטח מלא נסיונות זה היא לימוד קבוע של ההלכות וההשקפות הנוגעות לעניין זה המובאות בספרי ה"חפץ חיים".  גם לימוד יומי בן חמש דקות יכול להביא בכנפיו התקדמות עצומה בעניין כה קשה אך כה הכרחי בעבודת ה'.

יש עוד הרבה מה לכתוב, ונקווה שמלחמה זו תיגמר במהרה, ובאופן בו יתאפשר לנו ולכל אחינו בית ישראל בכל מקום שהם לשבת בנחת בארצם, כך שלא יהיה צורך בכתיבת מאמר נוסף בשבוע הבא.