הבעל האלים מבקש סליחה? אסור לך להאמין לו

הכעסים משפיעים על נפש וגוף האדם, בזמן הכעסים רמת הכולסטרול עולה, מערכת החיסון מתעייפת, אנשים שסובלים מכעסים הם גם סובלים מבעיות פיזיות, כאבי ראש ואפילו יותר סיכוי להגיע להתקפי לב השם ישמור.

בעיות של כעסים בשלום בית, עלולים להוביל את בני הזוג ליותר מתח יותר השמנה יותר בעיות גופניות פחות פעילות גופנית.

כעסים מובילים לאכילה רגשית, אכילה רגשית הכוונה היא אכילה שלא מגיעה למען הגוף לטובת הגוף אלא כדי להרגיע את הנפש המתוחה.

הכעס עלול לגרום לבעיות נפשיות לאדם שכועסים עליו, מלים ארסיות פוגעות מכאיבות והן מכרסמות בדימוי העצמי של כל אחד מהשומעים את המלים הקשות, מוות וחיים ביד הלשון, המוות הרגשי הוא מושפע הרבה מהלשון של האדם, האדם אומר מילה, הוא חושב שהוא 'סיים' את המילה, אבל זה לא נכון, המילה לא נמצאת באוויר אי אפשר עוד לשמוע אותה, אבל בראש, במחשבות של האדם השומע, למילים שם יש עוד תוקף והמשך קיום חיים.

הכעס מוביל את בני הזוג למילים קשות והתלות שיש לשני בני הזוג, אחד בשני, מוביל לכך שהם 'מאמינים ותלויים' אחד בשני, ולכן הם גם מתייחסים ברצינות רבה לכל המילים הנאמרות, ואם האשה שומעת שוב ושוב את הכעסים תסכולים אכזבות ועוד שיש לבעל ביחס לאשה, זה מייצר אצלה תדמית שלילית, שהיא באמת לא שווה ולא יעילה היא באמת מרגישה שאין לה ערך.

הבעל אומר לעצמו, 'טוב אני מדי פעם טועה' אבל זה לא נכון, המידי פעם טועה עלול להוביל למילים קשות ולבעיות שלא תמיד אפשר לתקן.

האדם חי באשליה שאם הוא יכול לקלקל הוא יכול לתקן, זה נכון בבין אדם למקום, בין האדם להקב"ה.

וגם זה בתנאי שלא יהיה האדם בבחינת 'אחטא ואשוב' שלא יאמר לעצמו, אני יעשה מה שאני רוצה, והרי בסוף תמיד אפשר לעשות תשובה…זו אשליה, זה לא אמיתי מי שאומר אחטא ואשוב הוא לא 'שב בתשובה' הוא משלה את עצמו שהוא ישוב בתשובה בעתיד, אבל בינתיים בגלל שהוא יודע שהוא תמיד יכול לעשות תשובה, הוא מרשה לעצמו לעשות עוד מעשים שלילים. הוא מנצל את כח התשובה לרעה.

אז בין אדם למקום, אם אתה מאמין שאתה יכול לקלקל תאמין שאתה יכול לתקן.

אבל בין אדם לחבירו, אם האדם קלקל, לא בטוח הוא יוכל לתקן, התיקון תלוי בבחירה של האדם הנפגע, הקב"ה מאפשר לאדם בחירה, ואם האדם הנפגע בחר להישאר באותו מקום, לא ממקום רע, אלא ממקום שהוא רוצה להישאר פגוע ומרוחק כדי לא להיפגע פעם נוספת כך הוא מגן על עצמו, המזיק, לא יוכל לתקן עוד.

מילת הקסם סליחה יום אחד מאבדת מהתוקף שלה

מילת הקסם סליחה יום אחד מאבדת מהעוצמה שלה.

 

עוד נקודה: הכעסים של ההורים פוגעים בילדים, ואם יש ילדים שגדלו במקום שהיו הורים קשים ובכל אופן הם לא נפגעו, זה יוצא מהכלל, יש גם הרבה אנשים מעשנים שהם לא חלו במחלות הקשות השם ישמור, אבל הרוב כן,

האדם חי באשליה שהוא 'על אנושי' הוא לא חלק מהרוב, בזה הוא טועה, ולכן הוא מרשה לעצמו, לעשן, לכן מרשה האדם לעצמו לדבר בטלפון בנסיעה באופן אסור, מרשה האדם לעצמו לקחת הלוואות ולהאמין שיהיה בסדר ויהיה לו כסף להחזיר מרשה האדם לעצמו לכעוס בבית ולאמר לעצמו 'יהיה בסדר' נסתדר…

מרשה האדם לאמר לעצמו שהוא ייכעס על אשתו או היא על בעלה ואח"כ הם יחזרו לשגרה והכל יישכח.

ילדים רבים שסובלים מבעיות רגשיות זה בגלל בעיות בשלום בית של ההורים, ההורים היו מתווכחים בצורה קשה מול הילדים, הילדים הולכים לשון בלילה תחת השמיכה עם דמעות על הכרית, כי הם בוכים, הם עצובים הם מפחדים מה יהיה בבית, איך ייראה העתיד שלהם.

הכעס מוביל את האדם לטיפשות, הכעס – הפוך מ'איזהו חכם הרואה את הנולד' האדם שוכח את העתיד ואת היכולות שלו להתפתח ולהתקדם, האדם מאבד את העיקר, את העתיד שהוא יכול לייצר או להרוס, הוא פשוט מרוכז בהווה ,ההווה התסכול הכאב הוא 'כל עולמו'.

כשאדם כועס הוא צובע את כל ההווה ב'שלילי' הוא כועס על אשתו, הוא שוכח את כל הטוב שהיה, את כל הטוב שיכול להיות והוא עסוק רק בשכנוע פנימי חזק כמה הוא סובל וכמה האחר מרוויח כמה הוא מנוצל וכמה האחר מנצל, הוא נכנס למחשבות ולהרגשות שהוא 'הקורבן' והוא לא מוכן להיות 'הקורבן' …והוא לא תמיד מודע ויודע, שהוא בעצם לא קורבן של המציאות אלא הוא קורבן של 'הדעה' שלו.

הוא 'בדעה' שלו קורבן, הוא לא באמת קורבן, הוא לא באמת 'סובל' הוא לא כ"כ סובל הוא לא כ"כ חסר אונים הוא רק מתעסק בחוסר אונים הוא מתעסק בחוסר יכולת, אם היה יעיל יותר, הוא לא היה מתעסק ב'כמה אני קורבן', אלא היה מתעסק במה אני יכול לעשות איך אני יכול לעשות איך אפשר לפתח ולטפח מיומנויות של תקשורת מיומנויות של שיח ופתרון בעיות, על זה הוא היה אמור לשים דגש.

אבל האדם כ"כ הרבה שנים היה בגישה לא יעילה לא טובה, שהוא כבר לא מבין מה רוצים ממנו, הוא מתעקש לאמר שהוא כל הזמן ניסה לפתור והצד השני, אשתו , היא לא רצתה לפתור, הוא מלא בהאשמות על העבר…

הכעס משכיח מהאדם את היכולת לפתור בעיות הכעס ממקד את האדם ב'מה חסר כמה חסר וכמה הוא סובל', כך הוא מנגנון ההרס העצמי של האדם, האדם הורס את עצמו.

ההאשמות שמאשים האדם את האחר הופכים להיות 'נבואה שמגשימה את עצמה'.

האדם צועק מתעצבן חושב על אשתו כמה היא לא טובה בתחום זה או בתחום אחר והוא מחפש עובדות והוכחות לכעס שהוא מרגיש, וכך הכעס – הרגש משתלט על המודעות של האדם, והמודעות של האדם כולה עסוקה ב 'כמה רעה' היא האשה… הוא מאבד את יכולת החשיבה העניינית,  הוא הופך להיות משוחד, הכעס משחד את מח האדם לחפש רק 'כמה רע' יש אצל האחר.

אולי יש סיבות לכך שהבעל סובל אולי באמת הוא צריך לדבר על הבעיות למה הוא סובל, הוא צריך לפתור את הבעיות מדוע הוא סובל, אולי באמת קשה, אבל הכעס זה לא הכלי והגישה שבאמצעותו פותרים בעיות, נכון יש כעס, אבל הכעס הוא רק סמל 'כמה קשה לאדם' ולא שמשתמשים בכעס כדי להשיג מה שרוצים, זה לא.

הכעס זו  לא הגישה לפתור את הבעיות.

אפשר שצריכים לעשות שינוי, אפשר שצריכים לייצר תיאום ציפיות, זה לא שאין סיבה לאדם לכעוס… כן! יש לו באמת סיבה לכעוס!

ובאמת 'שיכעס' אבל לא על אשתו, הוא כועס ומאוכזב, שיכעס וילך לפעילות גופנית שילך ללמוד שילך להרגיע את הכעס ואח"כ נחשוב איך אפשר לפתור את הנושא שבגללו סובל האדם.

הכעס משתלט על האדם, והאדם אחרי שהכעס מתפוגג מתחרט על ההתנהגות של הכעס, הכעס זה לא האדם, האדם מתחרט על הכעס, הכעס זו תכונה שיש באדם, זו תכונה הגיונית שהוא כועס שהמציאות לא מתנהלת כמו שהוא מצפה, אבל מצד שני הכעס זה לא כפתור שאם לוחצים עליו ומפעילים אותו משיגים מה שרוצים, לא!

הכעס הוא תגובה רגשית של האדם

אבל אסור שהכעס יהיה תגובה מילולית או התנהגותית של האדם, האדם יכול להרגיש כעס

אבל לא לדבר בשם הכעס ולא לפעול ולהתנהג בשם הכעס, זה לא!

כאשר הכעס מתבטא במילים ובטח בהתנהגות, אז האדם מאבד כושר שיפוט מאבד את השליטה על הפה והוא משלם מחיר!!

מחיר הרבה יותר גבוהה מאשר פורקן הכעס, המחיר הגבוה הוא שהוא מאבד קשר עם האנשים שהוא כעס עליהם.

כעס מזמין הרבה גירושין, זוגות שמתמודדים עם כעסים פעם אחר פעם, בדרך הטבע הם לא יחזיקו מעמד, אם גירושין או ריחוק רגשי שלא תמיד אפשר לתקן אותו, האדם הכועס, הוא כועס והוא בטוח בכעס שלו, אנשים חכמים חשובים מפורסמים מאד בחכמתם בהרבה תחומים, כאשר הם בבית בשלום בית, בבית, בענייני הבית, הם חרדתיים, הם פרנואידים, הם קנאים בצורה שאי אפשר לחיות אתם, הם כועסים באופן קיצוני, הכעס הזה, בעיני האדם החכם המפורסם היעיל והאיכותי, הכעס נראה הגיוני נראה טוב נראה יעיל נראה הגיוני, הוא באמת מאמין שהכעס שלו 'נכון וצודק'…

הוא מאמין בכעס שלו. הוא חווה את הכעס והוא חווה את הקורבנות שלו הוא מצטדק למה הכעס שהוא כועס זה הגיוני, וזה 'כלום' ביחס למה שאשתו עושה לו, הוא אומר לעצמו, כמה רע אשתו עושה לו, אז וודאי שזכותו לכעוס ולהתעצבן.

ופעמים הכעסים מגיעים למקום יותר גרוע, האדם כועס הוא זורק חפצים הוא שובר חפצים ועוד יותר גרוע, אלימות,  מרים יד על חבירו…

מי שהוא זורק חפצים מרוב עצבים, בדרך כלל זו לא פעם אחרונה, בדרך כלל הוא עלול להקצין יותר ויותר!!

זו לא פעם ראשונה ואחרונה זו פעם ראשונה שמתקדמת לקראת הפעם הבאה והפעם הבאה היא יותר קשה, ולכן חובה על האדם לטפל בעניין, טיפול נפשי, ייעוץ ללמוד על נושא הכעסים, לא לוותר לעצמו וגם שאשתו לא תוותר לו, שברת כלי מרוב עצבים! אין דבר כזה חוזרים לשגרה!! אין!! מה עושים? אתה הולך לטיפול אתה הולך לייעוץ אתה עובר תהליך איך מתמודדים עם נושא הכעסים!!

לא לוותר!!

מי שמגיב באלימות כשהוא כועס, הפעם הראשונה לרוב היא הכנה לפעם הבאה שתהיה חמורה יותר, לא לוותר!

הרבה אנשים מוותרים שאומרים להם 'סליחה' ונדמה להם שזה בסדר שהוא אמר סליחה, הוא אמר סליחה מכל הלב, אז בוודאי שזה אמיתי, כך מרגישה האשה, אבל זו טעות, ההרגשה הזו היא טעות, הוא לא יסיים עם הנושא הוא רק התחיל!!

הוא התחיל עם הנושא! הוא התחיל עם האלימות

הוא התחיל עם התהליך!! רק כך צריך להסתכל על זה, אם תהיה סלחנות בלי שיהיה תהליך טיפול וייעוץ או למידה של הנושא, אין משמעות לסלחנות של האשה, אסור לאשה להאמין לסליחה של בעלה, זה לא אמיתי!

אמנם הבעל מדבר מכל הלב, אבל הלב לא יהיה חזק יותר מאשר הכעסים שלו!

עכשיו יש לו לב ומוטיבציה זה רק כעת, בהמשך הוא כבר לא יעמוד בזה.

האשה אומרת אם רק הייתי יותר נחמדה אם הייתי יותר בסדר, אז שום דבר לא היה קורה…הוא לא היה שובר את הצלחמ,  זו טעות!

את האשה אולי אשמה, אולי טעית, אבל עונש של שבירת חפצים ולהפחיד אותך, זה לא מגיע לך!

זה לא מגיע! אם זה הגיע, אל תוותרי, בעלך אומר סליחה, תאמרי לו, אני מעריכה תודה, אבל אני רוצה להיות בטוחה שלא נגיע למצב הזה פעם נוספת,  אני רוצה שתלך לייעוץ שתלך לטיפול, יאמר הבעל 'תסמכי עליי הכל בסדר', תאמרי לו, אני סמכתי עליך לפני ששברת חפצים מרוב עצבים, כעת אני לא סומכת עליך לבד!

אני סומכת עליך בתנאי שתעבור תהליך של ייעוץ לזהות למה אתה כועס איך הגעת לכזה כעס איך אתה לא תגיע פעם נוספת לכזה כעס, זה שאתה נרגע ומתרצה מהר… זה יפה, אבל זה לא מספיק, אני לא מוכנה!

אני לא מוכנה לריצוי מהיר!

אני לא מסכימה!

אני רוצה תהליך, זה שאתה נרגע מהר מתרצה מהר אפילו אומר סליחה כל זה יפה, אבל זה לא מספק אותי, אני מבינה שאדם כועס, גם אני יכעס מדי פעם אבל כעסים כאלה, שבירת חפצים – לא!

אני  מוכנה לכעסים שבהם אתה מתוסכל אתה מאוכזב, אבל אני לא מוכנה לכעסים שבהם אתה שובר חפצים, אני שמחה שאתה אומר סליחה, אבל מבחינתי סליחה זו לא מילה, סליחה זה תהליך!

סליחה זו הבנה שהייתה פה פריצת גבולות קיצונית

סליחה זו הבנה שהיה כאן מהלך לא בריא!

סליחה זו הבנה שהייתה פה חציית גבול, ואני רוצה להיות בטוחה ב 100 אחוז שלא תהיה עוד חציית גבול, ולכן רק טיפול!

לא להאמין לסליחה, וזה מטעה כי הבעל מתחנן ואומר סליחה מכל הלב והוא מוכן לקנות מתנות ולעשות הרבה דברים יפים ונחמדים,  כל הדברים והמעשים שהוא עושה, אין להם משמעות, למה?

כי ביום שמידת הדין תגבר הוא יישכח מכל הסליחה הוא יישכח מכל המילים, הוא יישכח מכל 'הסליחה' שהוא אמר והוא חוזר ל'כעסים' ותסכולים!

הוא חוזר לשנאה לכעס.

האדם צריך לפתח את מידת הענווה, ולהבין שאשתו כמה שהוא חכם, היא חושבת הפוך ממנו מאמינה הפוך ממנו ואולי הוא רוחני ודתי יותר והיא פחות ואפילו יש לו אישורים מהתורה  שהוא 'טוב יותר'… בכל אופן אין שום היתר להתנהל בדרך אגרסיבית!

זה אסור בכל תנאי בכל מצב!!

ושוב הבעל לא יבין את זה לבד! לא!

הוא צריך עזרה מקצועית! לבד הוא לא יצליח, הוא לא יצליח לבד, לכן הוא חייב משהו שיעזור לו, אמנם נכון זו בושה, אבל 'אין הביישן למד' ואדרבה נשתמש בכח הבושה כדי לרפא את הכעסים שיש לאותו אדם.

ואם הבעל אומר  אם את האשה 'היית יותר ' או  'היית פחות' אם 'היית אומרת' אם 'היית עושה'

אם זה המילים שהבעל אומר זה עוד יותר מסוכן!!

זה עוד יותר אומר שהבעל הזה עלול להגיע למצב שבו הוא ייכעס בצורה אגרסיבית פעם נוספת, מדוע? כי יש לו היתרים, הוא כבר מראה שהוא לא 100 אחוז אחראי לכעסים שלו, הוא כבר מראה שמישהו אחר אחראי לכעסים שלו, הוא כבר מראה שאם אשתו הייתה אומרת משהו אחר אז היה יותר טוב… בזה הוא טועה בגדול!!

הוא טועה בגלל שהוא מרשה לעצמו לאמר שמשהו אחר גם אשם בכך שהוא שבר חפצים בבית מרוב כעסים!

אם זו האמירה שלו, עוד יותר אסור לסלוח! אם רוצים לסלוח זה רק בתנאי שהבעל יעבור תהליך טיפולי.

זה התנאי היחיד! וזה לא רק לטובת האשה זה גם לטובת הבעל!!

הכעסן חייב להחליט, אשתי (או בעלי) יעשו הרבה דברים שאני לא רוצה ולא אוהב בחיים, אם אני לא יודע להסתדר עם אנשים שעושים אחרת ממני, אז אני לא בנוי לקשר, כדי להיות ראוי לקשר אני חייב לגלות אחריות ולאמר, מותר לי לכעוס ביני לבין עצמי, אסור לי לבטא את הכעס במילים בוטות מעליבות ומפחידות ובטח לא באלימות!

כאשר האדם מרגיש כעס כאשר הוא מרגיש שהכעס מתבשל בתוכו, זה הזמן לפתור אותו, אסור לחכות הרבה זמן, אסור לחכות עד שהכעס יעבור, הכעס לא יעבור!

צריכים לטפל בכעס במיידי, לא מחכים.

אם מחכים שהכעס יעבור, אז הכעס לא יעבור, צריכים לעשות מעשה!

משנים אווירה,

אם הכעס נכנס לתוך נפש האדם, לתוך מח האדם, אם האדם מתמלא בכעסים, אם הוא מתחיל עם הכעסים, שיירגע שינשום אוויר שייצא מחוץ לבית, כי ברגע שהכעס התחיל להיכנס ללב האדם…

באופן אוטומטי הוא יתפתח יותר ויותר!

הוא לא ייעצר, הוא ימשיך עוד ועוד.

לכן אסור לנו להיקל ראש בכעסים, אסור לנו לוותר לעצמנו, אסור לאמר 'אני סולח לעצמי'! לא!

מי שסולח לעצמו בלי לעשות מעשה, הוא מכין את עצמו לנפילה הבאה, והנפילה הבאה היא תמיד תהיה יותר קשה!!!

לכן לסלוח לעצמי אין הכוונה שהאדם אומר לעצמו איזו קלישאה בסגנון של 'אני אוהב את עצמי בכל תנאי בכל מצב… זה לא! זה הבל!

האדם יאמר לעצמו, אני אוהב את עצמי, אני סולח לעצמי, בתנאי שאני עושה שינוי!

אם לא ! אני לא סולח לעצמי!

ועוד אני סולח לעצמי בתנאי שאני עובר תהליך של ייעוץ מקצועי!!

אני לא סולח לעצמי על בסיס הרגשה טובה והחלטה נחושה שיותר לא שוברים חפצים כאשר אני עצבני, לא! למה לא!

 

כי החלטה היא 'רק החלטה' אבל היא לא ריפוי, היא לא תפתור את הבעיה, יש 'שורש פורה ראש ולענה' בתוך נפש האדם.

הרוע הזה, צריך לאמר – יש בי רוע.

צריכים להודות על האמת, רק כך יוכל האדם לטפל ברוע, אם האדם מכחיש את הרוע הוא לא מטפל ברוע.

כדי לטפל ברוע צריך האדם לאמר לעצמו, יש בי רוע שמתפרץ שכואב לי, אף אחד לא אשם בזה!

רק  – רק   – אני אשם ברוע הזה.

ועוד אני לבד לא יוכל לטפל ברוע הזה, אני חייב עזרה והכוונה ממשהו חיצוני, אני 'משוחד' על ידי היצר הרע שאומר לי שאני תמיד יוכל לשלוט על עצמי, אשליית השליטה,  אבל זה מילים של יצה"ר, זו לא האמת, האמת היא שאני בזמן כעסים לא בשליטה!

אני לא מצליח להתמודד בזמן כעסים עם הכעס!

ולכן אני בוגר אחראי ומבין את משמעות הכעסים, אני מבין ואני לוקח אחריות, אני עושה שינוי!

אני מגלה אחריות!

אני עושה שינוי, לא לבד, באמצעות משהו חיצוני אליי, זו בושה, כן אבל זה מחיר שווה כדי שאנשים יוכלו לחיות בסביבה הקרובה אליי.

 

אז כאשר האדם כועס הוא חייב לעצור את יחסי הגומלין שלו עם הסביבה שמכעיסה אותו.

הוא חייב להרחיק את עצמו זמנית מהמצב שמעורר אצלו כעסים

וצריכים גם לקבוע כללים איך מתרחקים

אסור לצאת ולטרוק דלת

אסור לצאת ולהעביר מסר לצד השני שהוא אשם, לא כך יוצאים.

אסור לצאת ולדבר על גירושין

לצאת כמה שיותר מהר, לא לחכות שהכעסים יתפתחו ויתעצמו

מי שיוצא מהבית, שהצד השני לא יפריע לו לצאת מהבית.

להזכיר לעצמנו ולצד השני, 'זו התנתקות זמנית לא קבועה'.

משחררים את האדם שעוזב כדי להירגע, משחררים אותו, ולא עוקבים אחריו.

רק אחרי כחצי שעה שהוא התרחק מהאנשים שמכעיסים אותו רק אחרי כחצי שעה שהוא הצליח להסיח דעת מהכעסים שלו, רק אז, רק אח"כ  – רק אז הוא יכול לחשוב לבד או בעזרת משהו אחר, איך הוא פותר את הבעיה,  רק אחרי שרגשות נרגעים מותר לדבר, אם הרגשות לא נרגעו לגמרי, האדם הוא חי באשלייה, הוא באשלייה שהוא נרגע, אבל תוך זמן קצר הוא שוב יחזור להתעצבן.

סימן שהאדם 'נרגע' זה שהאדם יכול 'להקשיב' למשהו אחר, הוא במצב של 'האזנה', הוא יכול להאזין לאדם האחר.

אבל לפני שהוא יכול להקשיב אסור לו לדבר, אם הוא לא יודע להקשיב אסור לו להשמיע.

מהמקום הזה יוכל האדם להגיע למצב של חיפוש פתרונות שמתאימים לשני הצדדים.

כעס מוליד עוד כעס וככל שהאדם לא מרגיע את הכעס שלו הוא נכנס לתוך מעגל קסמים של 'כמה אני מסכן סובל וכמה מגיע לצד השני עונש.

הכעס אומר שהאדם לא מקבל מה שהוא רוצה

אז נחזור לנקודת הבסיס שיישאל האדם את עצמו

1 מה הוא רוצה

2 איך הוא יכול להשיג מה שהוא רוצה

3 האם הוא באמת יכול להשיג מה שהוא רוצה

4 מה הוא יכול לתת לתרום ולעשות כדי להשיג מה שהוא רוצה

 

צריכים להתרגל לגישה בוגרת שאומרת, יש מה שאני רוצה יש מה שהצד השני רוצה, ובכח זה לא יעבוד, בעדינות, לפעמים כן לפעמים לא, זה החיים, זה השלום בית, זה החיים עם אנשים אחרים, אנו לא פה כדי לשלוט על האחר אלא לנסות לחיות יחד

לא קל, אבל כעסים ושתלטנות זו אופציה.