מי ניצח ב'צוק איתן'? • כנראה שתשובה ברורה לא תהיה. רוני דניאל, ואהוד יערי הם בהחלט שני הפרשנים הכי מזוהים עם הלחימה בעזה. דניאל טוען שהחמאס רשם ניצחון והישג על ישראל, ומנגד סבור יערי כי דווקא ישראל היא זו שניצחה במערכה.
רוני דניאל: "חמאס רשם הישג גדול"
המצב בו אנו מחכים להפסקת האש של חמאס הוא בלתי נסבל. יש לחמאס הישג גדול, כשחמישים יום לתוך הלחימה הוא יכול לעמוד על תנאיו להסדרה. חמישים יום חמאס ניהל את אורחות חיינו, כשהחודש האחרון עמד בסימן דשדוש והיגררות של ישראל אחרי החמאס. החמאס נפגע, אבל תחושת הביטחון גדלה – ואת זה רואים גם בדאחייה וגם בטהרן.
הדברים הללו נכתבים פחות משעתיים לפני שאבו מאזן וראשי חמאס, אולי, יודיעו לנו על הפסקת אש, ואצלנו יושבים במתח – האמנם תבוא הפסקת אש?
עוד באתר:
נראה לי שמדובר במצב בלתי נסבל, שאסור היה להגיע אליו. אומרים אצלנו לא אחת שחמאס ייצא מהסבב הזה בלי שום הישג, ובכן רבותי יש לחמאס הישג מדיני גדול. ארגון הטרור הזה עמד במשך 50 ימים תמימים מול הצבא הכי משוכלל וחזק במזרח התיכון ולא נכנע. חמאס נפגע קשה אין על כך עוררין, אבל גם ביום החמישים יש בו את הכוח להתווכח על תנאי הפסקת האש, על מועדה ומן הסתם גם על ההסדרה שתבוא בהמשך.
הישג ישראלי בתום חמישים ימי לחימה היה צריך להיות חד משמעי יותר. עד היום האחרון חמאס הכתיב לנו כמה אורחים נזמין לחתונה, מתי נקום, האם נראה כדורגל? אזרחים רבים עוזבים את בתיהם בעוטף עזה ומחפשים מחסה עד יעבור זעם. בגדול חמאס הכתיב לנו במשך חמישים ימים את אורחות חיינו. אם בעשרים הימים הראשונים מתוך ההתכתשות הצבאית זה עוד היה סביר, כדינה של מלחמה, החודש האחרון עמד בסימן של דשדוש, שבו חמאס מחליט מתי תהיה הפסקת אש – וישראל נענית.
חמאס יוצא מהמערכה הזאת פגוע אבל עם תחושת ביטחון גדולה, והחוויה הזאת תלווה אותו גם בשנים הבאות. אני מודאג מאוד ממה שלומדים מהאירוע הזה באירן, בחיזבאללה ואצל ארגונים אחרים. זה היה חייב להיגמר כשחמאס מתחנן על נפשו וזה לא מסתיים כך. פחות משעתיים לפני ההכרזה על הפסקת האש אני מרשה לעצמי להעריך שישראל שוב תענה בחיוב וחמאס יוכל להגיד לעצמו – כשרצינו ירינו לתוך בתי היהודים וכשאנחנו רוצים אז יש גם הפסקת אש.
אהוד יערי: "הסכם טוב לישראל"
על רקע צהלות השמחה ברחובות עזה עם ההכרזה על הסכם הפסקת האש, בחמאס מנסים להתכחש להפסד שהוא מסמן עבורם. במקביל לפיזור חיוכי הניצחון, מתברר כי הפיצול בין איסמעיל הנייה למנהיגו חאלד משעל הוביל את הארגון הפצוע להיעתר בלית ברירה להסכם בתנאיי הפסד, שלא זוקף לזכותו אף לא הישג אחד.
במסגרת ההסכם שגובש יקבל חמאס עסקה שכלל לא רצה בה. יחד עם ראשי הג'יהאד האסלאמי, החליטה הנהגת הארגון בעזה שהיא לא מוכנה עוד לספוג את מראות המגדלים הקורסים ואת הסיכולים הממוקדים, ופעלה כדי לטרפד את צעדיו של ראש הלשכה המדינית, חאלד משעל, כדי לא לאפשר לו להמשיך במשא ומתן.
ראשיתו של המהלך בהודעה דרמטית וקצרה שהעביר איסמעיל הנייה לתחנת הטלוויזיה "אל אקצא", ובה הודיע כי הצדדים קרובים להסכם. זמן קצר לאחר מכן, העלה סגן ראש הלשכה המדינית מוסא אבו מרזוק הודעה דומה בעמוד הפייסבוק שלו, מה שלא הותיר למשעל כל ברירה אלא לסמוך את ידיו על הפרטים ולאשר כי הם נכונים.
חמאס לא קיבל למעשה אף אחת מדרישותיו למעט הבטחה לדיון, אבל באותו המעמד תידון גם הדרישה הישראלית לפירוז הרצועה. חמאס אינו מסוגל לטפל בבעיות של עזה – אלפי בתים נותרו הרוסים, 350 אלף פליטים ללא תשתית של מים או חשמל ממתינים לסיוע בינלאומי, אך סיוע שכזה יגיע מסעודיה ולא לידי חמאס, אלא לידי ממשלה אחרת שבה יידרש אבו מאזן לתפקד, גם אם בפיק ברכיים. בכך חדל חמאס להיות הגורם השלטוני היחיד ברצועה.
מה שקבע במידה לא מבוטלת את תוצאות המבצע, היה ההחלטה הנבונה – כמעט מן הרגע הראשון – שלא להכניס שתי אוגדות לרצועת עזה, כאשר מי יודע כמה ארונות היו יוצאים משם לאחר מכן. בעוד שחמאס הפציר בישראל מפורשות להכריז על כניסה קרקעית, הכתיבה ישראל כי המערכה תתנהל באמצעות חיל האוויר, והעובדה המוגמרת מדברת בעד עצמה: חמאס הסכים לקבל כעת את מה שסירב לקבל בתחילה.
