העולם כולו סוער החל מאתמול (שלישי) בשעות אחר הצהריים אז התפוצצו אלפי מכשירי "ביפר" בכיסיהם של מחבלי חיזבאללה בלבנון והביאו לפציעות קשור ולמוות בחלק מהמקרים. בתי החולים במדינה בכאוס מוחלט ותושבי המדינה המומים מהיקף הפגיעה בשטחם. אז מי המציא את ה"ביפר", מה המקור לשמו, ולשם מה פותח לראשונה?
זימוּנִית הוא השם העברי למכשיר אלקטרוני המשמש ליצירת קשר עם נושאו. הזימונית קדמה לטלפון הסלולרי, והיא משתמשת בטכנולוגיה של שידור רדיו ממרכז התקשורת אל המנוי לשירות. בשנת 1949 רשם הממציא היהודי-אמריקני אלפרד ג'יי גרוס, שהיה מעורב קודם בפיתוח מכשירי ווקי טוקי, פטנט על תקשורת חד כיוונית, ולמעשה המצאת הביפר רשומה על שמו.
הזמינות הנרחבת של טלפונים סלולריים הקטינה מאוד את תעשיית שירותי הזימונית ברחבי העולם. עם זאת, מכשירי זימונית ממשיכים לשמש חלק משירותי החירום בעולם, וכפי שראינו גם ארגוני טרור גדולים, מכיוון שהכיסוי של מערכות הזימונית המודרניות, בשילוב עם שימוש בתקשורת לוויינית, יכולה להפוך את מערכות אלו לאמינות יותר מרשתות סלולריות במקרים מסוימים, כולל בזמן חירום ואסונות טבע. אמינות זו הובילה ארגוני שירותי החירום בעולם להמשיך להשתמש במכשיר, על פני שירותים סלולריים ומסחריים אחרים, להעברת הודעות חירום.
עוד באתר:
אחד משירותי הזימונית הראשונים הושק בשנת 1950 עבור רופאים באזור ניו יורק. הרופאים שילמו 12 דולר לחודש עבור השירות ונשאו מכשיר במשקל 200 גרם, שקיבל הודעות טלפון בטווח של 40 ק"מ ממגדל בו משדר בודד.
מקור השם "ביפר" הגיע לאחר שבגרסה הראשונה של המכשיר, סיפק רק צפצוף, או סדרה של צפצופים – "ביפ", שבישרו לנושא המכשיר כי עליו להתקשר למרכז השירות כדי לקבל הודעה שהושארה לו שם. כדי לשלוח הודעה, ניתן היה להתקשר למרכז השירות, לציין את מספר המנוי ואת ההודעה הרצויה.
מכשירים מאוחרים יותר אפשרו העברת קוד מספרי למנוי, והמנויים היו יכולים להתקשר למרכז כדי לקבל הודעה מפורטת, או, אם הקוד המספרי היה מספר טלפון, להתקשר לטלפון זה כדי ליצור קשר באופן ישיר עם מי שהשאיר את ההודעה. מכשירים מאוחרים יותר כללו צג טקסט קטן (בדרך כלל בן שורה אחת), עליו הופיעה ההודעה שנשלחה למנוי. מכשירים מודרניים כוללים צג בן כמה שורות.
