חטאנו כל כך הרבה; השערים כבר נסגרו?

כתב  הרמב"ם הל' תשובה פ"ו ה"ג:  'אפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים רבים, עד שיתן הדין לפני דיין האמת שלא יוכל לשוב עוד'.

כלומר שמכיון שפשע וחטא כ"כ הרבה חטאים אומר הרמב"ם שלא יוכל עוד לשוב בתשובה. עד שיאבד בחטאו, כך אומר הרמב"ם.

יסוד הדבר הוא הפסוק  'ואני אחזק את לב פרעה'. או 'וחזקתי את לב פרעה',

לכאורה לאדם יש בחירה אז איך הקב"ה מחזק את ליבו איך הוא מאבד את כח התשובה איך הוא מאבד את הבחירה איך הוא נענש על מה שהוא כבר לא בוחר?

וכבר בתחילת תהליך הגאולה נאמר על פרעה 'ידעתי כי לא יתן פרעה להלוך'.

גם מצינו  שאליהו הנביא אמר להקב"ה שהסיבה לחטאי ישראל בימי אחאב זה בגלל ש'ואתה הסיבותה את לבם אחורנית'.

אתה הקב"ה לא נתת להם אפשרות לשוב בתשובה

אם חטא האדם חטאים רבים = התוצאה היא שסוגרים ממנו את דרכי התשובה…

 

וגם כתב הרמב"ם פרק ד הל ו

וכענין זה שואלים הצדיקים והנביאים בתפלתם מאת ה' לעזרם על האמת כמו שאמר דוד 'הורני ה' דרכך' כלומר אל ימנעוני חטאי דרך האמת.

שאדע דרכך ויחוד שמך .

וגם התפלל דוד המלך ורוח נדיבה תסמכני.

כלומר תניח רוחי לעשות חפצך ואל יגרמו לי חטאי למנוע אותי מתשובה אלא תהיה הרשות בידי עד שאחזור ואבין ואדע דרך האמת.

 

כלומר ניתנה הבחירה לאדם לרצון לעשות את רצון השם.

ניתנה הבחירה לאדם שיתקיים באדם 'לעשות רצונך חפצתי'.

לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹקי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי (תהלים)

לעשות רצונו כרצונך, אנו מתפללים להקב"ה שיעזור לנו שנאהב את המצוות של הקב"ה.

שיטהר לנו, למדנו אם יש 'כח ההרגל' של האדם, כמו בבן סורר ומורה, שהוא התחיל התנהלות רעה, אנו נתפלל להקב"ה שיהיו לנו הרגלים טובים

כמו שעל פרעה נאמר 'ואני אקשה את לב פרעה'.

הקב"ה מתערב בלב של פרעה, אחרי שפרעה התמיד ברשעותו, כעת יחזק הקב"ה את ליבו יותר.

אמנם פרעה יכול להיות בבחינת 'דחק ונכנס' אבל בכל אופן, היה לו קשה, כך גם בעניין הצידקות

הקב"ה יכול לאפשר לאדם שליבו יהיה שלם עם הקב"ה ועל זה מתפלל האדם.

יש לאדם את הבחירה להתפלל להקב"ה שיחליש את כח הרע בנפשו ושיחזק את כח הטוב בנפשו.

אדם שמרגיש שהוא מכור שהוא חלש שהוא נופל כל פעם מחדש…

האדם מודה שהוא חלש שהוא לא מצליח, הוא מפסיק עם האשליה, אשליית כח השליטה, הוא מפסיק עם האשליות שיש לו חוזקות באופן קיצוני

והוא מודה על 'האמת' שהוא חלש, שהוא לא חזק כמו שהוא חשב והוא מתפלל להקב"ה, לא ממקום של חוסר אחריות, אלא הפוך, זו האחריות שהאדם מכיר את מקומו.

כאשר מוכן האדם להודות בחולשה שלו, הוא פנוי לקבל עצות הכוונות וכיווני חשיבה

כשהאדם מוכן לקבל שהוא 'חלש' הוא פונה להקב"ה לקבל עזרה ואז הכח שלו הוא הרבה מעבר למה שחשב האדם.

האדם מפסיק עם אשליית השליטה של  תחושת חשיבות עצמית מנופחת, הוא מפסיק עם אשליות של 'אני חזק ועוצמתי' הוא מודע לאמת ולחולשה שלו, לא כדי להשפיל את עצמו, אלא כדי להכיר את הגבולות גזרה שלו, רק כך הוא יוכל לקחת אחריות ולשפר עשייה ותפקוד, כך הוא יפסיק עם ההדחקות וההכחשות שלו שכאילו הוא כ"כ חזק ועוצמתי….

שיפסיק לחשוב שהוא 'אדם מיוחד או אדם נדיר' שייפקח את העיניים הוא אדם רגיל, מי שמכיר שהוא אדם רגיל, הוא יכול להיות אדם מיוחד, כי הוא לא מכחיש ומדחיק פחדים חששות כעסים תסכולים ועוינות הוא מודע לאמת, יש לו חולשות הוא אדם!

מהמקום הזה הוא יכול להתחיל לטפס מעלה מעלה.

מי שחושב שהוא מיוחד, במקום לנצל את הייחודיות שלו הוא מרשה לעצמו לפגוע ולהשפיל את האחרים, למה?

כי הוא מיוחד, אם הוא מיוחד אז כולם צריכים להעריץ אותו.

אם הוא מודע שהוא עם חולשות אז גם לו יש כאבים תסכולים אכזבות וגם הוא מידי פעם עוקצני ומעליב

אם הוא מבין את החולשות שלו הוא יכול לקחת אחריות

אם הוא יכול לקחת אחריות הוא יכול להיות ייחודי!!

ככל שהאדם מכיר את מקומו יש לו יותר מידת הענווה אם יש לו מידת הענווה אז גם תהיה מידת ההצלחה!

לא ענווה והשפלה, אלא ענווה וגדלות

ויגבה ליבו בדרכי השם, בתנאי שהוא לא 'באשליות או בדמיונות'.

כנות, להתפכח למציאות כפי שהיא!

להכיר בה ולקחת אחריות על השלכותיה!

אנשים שיש להם הרגלים רעים, מידת הענווה תעזור להם לטפל לבקש עזרה הכוונה ופתרון.

כאשר האדם מודע לתסכולים לאכזבות ולסגנון שלו איך הוא נראה כשכואב לו, אז הוא גם יכול לקחת אחריות ולתקן.

אז הוא יכול להתפלל להקב"ה שייתן לנו כוחות לפעול לעשות להיות חברותי יותר נעים יותר איכותי יותר לומד יותר מבין יותר.

עם ענווה הוא יכול לצמוח, הוא מתפלל להקב"ה!

והוא מגלה את הכוחות שהוא לא האמין שיכולים להיות בו.

הקב"ה נותן כוחות לבני אדם, הרבה יותר ממה שחושב האדם שיש לו.

 

ההרגלים הרעים הגבילו את פרעה בעשיית התשובה שלו, הקב"ה הכביד את לב פרעה.

ומצד שני אומר הרמב"ם (הל' תשובה פ"ו ה"ד) הצדיקים והנביאים מבקשים מהקב"ה שייתן להם כח לראות ולהכיר את דרך האמת כמו שאמר דוד המלך 'הורני השם דרכך'.

ואומר המהרש"א (ברכות י. ח"א ד"ה חטאים) אמרו חז"ל בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו

ועוד כתוב בגמ' שבת (קד) הבא ליטהר מסייעין בידו ואפילו אם הוא מתפלל שהקב"ה יעזור לו לחזור בתשובה

גם התפילה הזו היא בעלת ערך.

מהמקום הזה האדם גם מבין שיש ערך ומשמעות לחיים שלו יש חשיבות לחיים שלו ולמה שהוא עושה.

מהמקום הזה האדם מחפש חברה טובה הדרכה

עשה לך רב וקנה לך חבר.

 

 

האדם בוחר לאהוב את הקב"ה הוא בוחר חיים שבהם הוא יהיה בלי ספיקות אלא הוא בוחר לאהוב את המאמץ לאהוב את עבודת השם.

אומרת הגמרא 'אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם' מה בין ממשלה למלוכה?

הממשלה זה למשול על האדם בכח!

המלוכה זה שהעם רוצה את המלך.

אמרו לפני מלכויות למה? כדי שתרצו את המלוכה!

אנחנו צריכים לבחור לחזור למצב שהיה לפני חטא עץ הדעת, מצב של אהבת המצוות וסלידה מהרע.

לפני חטא עץ הדעת לא היו התלבטויות בעבודת השם, לא היו שאלות, היה ברור!

הטוב הוא טוב והרע הוא רע, והרע אפילו לא היה מעניין

הרע לא היה  מושך.

האדם המח והלב שלו היה רק בעבודת השם.

רק ברוחניות.

 

חטא עץ הדעת יצר את 'הבחירה' שהאדם רוצה טוב אבל גם רוצה את הרע.

האדם  נעשה 'יודע לבחור בין טוב לרע'.

אחד העונשים על חטא עץ הדעת הוא 'בזעת אפך תאכל לחם', וכינה הרמח"ל את הענין הזה כמו 'מס',

המס שהטיל הקב"ה על כל באי עולם.

אבל אפשר להתפלל לבקש הנחה, או לקבל 'פטור' מהמס הזה.

בתחילה היה האדם עושה רצון ה' באופן טבעי.

אבל עכשיו אנו עוסקים ב'זעת אפיך תאכל לחם' ואנו בהדרגתיות טועמים את טעם ההתעסקות בעולם וצריכים לבחור באיזון בין חומר ורוח, כמה כן וכמה לא לעבוד, כמה להיות בעבודה כמה זה חשוב לעבוד וכמה חשוב ללמוד קורסים בשביל לעבוד אבל שזה לא יהיה על חשבון העיקר, עבודת השם, האיזון זו הבחירה.

ואנו יכולים להתפלל להקב"ה להיות פחות בהתמודדויות ולהיות יותר בהרגשה שזה הדבר היחיד שאנו רוצים לעשות.

 

לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹקי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי.

וכך אנו מתפללים בימים הנוראים 'ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך',

מתפללים שהקב"ה ירחם עלינו ויתן פחדו על כל הנבראים כולם, וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, מתפללים שהלב יהיה טהור ובכל רגע ורגע בחיים נזכור שהקב"ה עשה עושה ויעשה לכל המעשים.

ביום יום האדם הולך ברחובות עושה עסקים והוא יכול להיות עסוק בהרבה כאב תסכולים והוא צריך לבחור בטוב!!

הוא צריך לבחור בערכים ובעבודת השם.

אבל בר"ה אנו מתפללים להקב"ה שלא נצטרך לבחור

שנרגיש שעבודת השם זה הדבר שמתאים לנו.

אומרת המשנה באבות: עשה רצונו כרצונך (פרק ב, משנה ד)

פירוש רבינו עובדיה מברטנורא: עשה רצונו כרצונך פזר ממונך בחפצי שמים כרצונך, כאילו פיזרת אותם בחפציך. שאם עשית כן, יעשה רצונך, כלומר יתן לך בעין יפה.

 

על-פי שורת הדין מספיק מילוי רצון הבורא בפועל, אבל מידת חסידות מחייבת שגם רצונו של האדם יתאים לרצון העליון, רצון ה' צריך לחדור ולהיות גם רצונו של האדם.

האדם משקיע בארוחה שלו בעבודה שלו בהתעסקות בחדשות מי אמר כמה אמר, כך יהיה עסוק גם בגמרא בהלכה במוסר ובחסידות.

התנא מדגיש את כוח הרצון כי הרצון משפיע על שאר כוחות הנפש,

עבודת חיים בשיאה היא להשוות את רצונו האישי של האדם לרצון ה', כלומר, שהאדם יתייחס למצווה כאל רצונו האישי.
אומר התנא רבן גמליאל : "עשה רצונו כרצונך".

תשתדל שחפצי שמיים יעשו בהתלהבות ובחשק כאילו הם חפציך שלך.

השאיפה לקיים את רצון הקב"ה בלב שלם, היתה שאיפה מרכזית בחיי רבותינו.

ישנה תפילה של רבי אלכסנדרי (ברכות י"ז, ע"א): "רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך, שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה (יצר הרע שבליבנו), ושעבוד מלכויות.

יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם".

וכמובן זו דרגה גבוה מאד, ביום יום בשגרת החיים האדם  מטפס ועולה במעלות עבודת השם בהדרגתיות.

קודם הוא מעדן את הרצונות שלו הוא מנסה  לא להיות קפדן, לא להיות כעסן, לא לשנוא את הבריות ולא לחמוד ממון וכבוד.

אבל בר"ה אנחנו ממליכים את הקב"ה עשה רצונו כרצונך, אנחנו מתפללים שבלב שלם נהיה עובדי השם.

הגמרא אומר  שאסור ללכת במקומות שיש נסיונות

אא"כ הוא מוכרח ואין דרך אחרת (ליכא דרכא אחרינא).

אבל אם יש דרך אחרת  (אי איכא דרכא אחרינא) אסור לו להתקרב אל מקום הניסיון, ואם האדם מתקרב אל מקום הניסיון הוא נק' רשע.

אומר הנביא  יחזקאל 'והעולה על רוחכם היה לא תהיה, בחמה שפוכה אמלוך עליכם'…יהיו יסורים חמס וחיזבאללה שיעוררו את האדם לתשובה.

אבל בר"ה אומר הקב"ה 'תמליכוני עליכם'.

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ובידי שמים לבקש שהלב שלו יהיה 'טהור' לעבדך באמת!

וגם זו בחירה של האדם להתרגל ולאהוב רק את עבודת השם.

המטרה היא לא להראות לעורר את היצר הרע ולהתגבר עליו, לא!

המטרה היא להוסיף בטוב, ללמוד ומחר יותר ומחרתיים עוד

העשיה של היום היא ההרגל של מחר, ומחר אני מתגבר על ההרגל של מחר, שזו העשייה הברוכה של היום הזה.

 

כך זה בטוב שהאדם מתעלה עד שהוא מתרגל ואוהב באופן עמוק לעשות את הטוב, וגם מצינו הפוך באליהו הנביא שאמר להקב"ה שהוא כביכול השפיע על  חטאי ישראל בימי אחאב כמו שאומר הפסוק 'ואַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית'.

אין הכונה שהקב"ה מונע מהאדם לשוב בתשובה, אלא שאם האדם חטא הרבה חטאים,   התוצאה היא שסוגרים ממנו דרכי התשובה.

אחרי חטא עץ הדעת חטא האדם ויצר כח בחירה בעולם

אחרי חטא עץ הדעת העבודה היא 'לאבד' את כח הבחירה

לבחור לאבד את כח הבחירה לבחור להיות אוהב את השם ומואס ברע.

 

וכך מצינו  שביאר האור החיים הק' באחד מ42 הפירושים עה"פ 'אם בחקותי תלכו',

כמו שכל חוקות שמים וארץ וכל גרמי השמים אין להם בחירה, ומהם ילמד האדם מוסר להיות כשמים וארץ שעושים תמיד רצון בוראם בלי התלבטויות.

 

מתפלל דוד המלך 'לב טהור ברא לי אלהים',

כלומר אחרי שדוד המלך רצה לטהר את הלב שלו את היצרים שלו בתעניות הוא מוסיף עוד.

לב טהור ברא לי אלקים

אז למדנו מהכבדת לב פרעה שגם האדם יכול להתפלל שהלב שלו יהיה מלא בעבודת השם.

הפסוק אומר 'ויאמר ד' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' ולמען תספר באוזני בינך ובן בינך את אשר התעללתי במצרים וגו' עד וידעתם כי אני ד'

אומרים רבותינו היות שמדה טובה מרובה ממידת פורענות אז מפרעה למדנו מידה רעה איך הוא נעשה מקובע ברוע!

מזה נלמד ליישר את הלב שלנו לעבודת השם.

אומר  החת"ס (בדרשות דף של"ח במאמרי בין המצרים)

על דברי הגמ' שאמר רבי אלעזר בן עזריה יכול אני לפטור את העולם כולו מן הדין, שנאמר בנביא ישעיהו

לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן.

והקשו בגמ' והרי שיכור מקחו מקח אז למה הוא פטור מן הדין?

אלא שהוא פטור מהתפילה.

וכמו  שיכור שפטור מתפילה…

אומר החת"ס כי כל עיקר הכח שלנו להיות יראי ה' הוא רק ביד הקב"ה בלבד…

וכל עיקר בחירתנו הוא רק להתפלל על זה…

מכיון שנפטרנו מדין תפילה כשיכור בגלות, א"כ ממילא אנו נפטרין מכל הדין, שאם ישאלו את האדם מדוע לא היה לך יראת שמים והתנהגת בהפקרות ?

יאמר האדם:  לא היתה לי שום עצה לזכות ליראת שמים רק ע"י תפילה ובקשה, ובגלות  הרי אני כמו שיכור שפטור מתפילה.

וממילא פטור!

זה פוטר את האדם מכל הדין!

אז לא קל להגיע למצב של לעשות רצונך כרצוני זה לוקח למעלה מ 80 שנה…אבל יש זמן סבלנות ולעבודה…

 

 

 

וזוהי מידת הנקיות במס"י

מדת הנקיות היא היות האדם נקי לגמרי מכל מדה רעה ומכל חטא.

לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם כן ממה שהלב מתפתה להורות בו היתר.

אומר הרמח"ל אם וכאשר נחקור באמת נמצא שההיתר ההוא נראה   מפני היות הלב עדיין נגוע קצת או הרבה מן התאוה, כי הלב לא נטהר מכל וכל

לכן הלב מחפש להיקל.

אמרו חז"ל על השלמים במעשיהם שהם נקיי הדעת שבירושלים. (סנהדרין)

אומר הרמח"ל עוד הזהיר הוא הנזהר במעשיו ורואה שלא יחטא במה שכבר נודע לו ומפורסם אצל כולם שזה חטא.

אמנם עדיין איננו אדון בעצמו שלא ימשך לבו אל התאוה אמנם הזהיר משתדל לכבוש את יצרו ולכפות את תאוותיו, אבל בכל אופן הוא לא ישנה את טבעו ולא יסיר מלבו התאוה הגופנית, אלא שיכבוש אותה וילך אחר החכמה ולא אחרי התאוות, אבל חשק החומריות עושה את שלו להסיתו ולפתותו…

אמנם, אחר שיתרגל האדם הרגל גדול בזהירות הזה עד שירגיל עצמו בעבודה ובזריזותה, תגבר בו האהבה אל בוראו והחמדה אליו, הנה כח ההרגל הזה ירחיק אותו מעניני החומר וידביק דעתו אל השלימות הנפשיי עד שסוף סוף יכול להגיע אל הנקיון השלם.

אז כבר יכבה אש התאוה הגופנית מלבו בהתגבר בו החמדה האלקית.