ספרי המוסר הכבירו בדרכי התשובה ומדרגותיה, יגון, צער, וסיגוף נוספו על החרטה והווידוי, ולא פעם האדם בורח מעשיית התשובה במודע ובחר מודע כי 'לא בא לו' לחוות כאב וצער, מה הדרך הנכונה כיצד נחווה ונקיים את מצוות התשובה גם מתוך רצון וגם בשלמות?
עשיית תשובה דינמית ושונה מאדם לאדם, יש מי שנלחץ כאשר הוא רואה מחוגי לוח השנה העברי מתקרבים לחודש אלול וחגי תשרי, ויש מי שמסוגל להיכנס ללו"ז חדש, עמוס, צפוף, מלא בחשבון נפש ותיקון עצמי, אלו ואלו קדושים הם.
כמו כל דבר בחיים הכל תלוי באופי האדם גם עשיית התשובה, יש מי שבנוי לדרגות גבוהות של חלקי התשובה, דכדוך הנפש יגון וחרטה על המעשה, אך יש מי שמעט עצובות מטלטלת את כל העולם הפנימי שבו, לכן צריכים לזכור שאסור לאדם לפעול פעולות המנוגדות את מרכיבי הנפש והעולם הפנימי שלו.
עוד באתר:
הפסוק 'מחוטב עציך עד שואב מימיך' מלמד על שני סוגי אנשים:
חוטבי העצים אלו אנשי המעש והפעולה, שחטבו את העצים לבית המקדש מזמן ט"ו באב השקיעו עוד זמן בלימוד תורה והכינו את עצמם במשך 45 יום לימים הנוראים והשמחים הבאים עלינו לטובה, בהכנה ועלייה דרגה אחר דרגה מניתוק עולם המעשה אל
שואב מימיך אלו אנשי הרוח, שזוכים לשאוב רוח הקודש בשמחת בית השואבה בחג הסוכות הבעל"ט, בשבילם מהות החיים תלויה בדעת ובמחשבה, לפי דעתם של אנשי המים תשובה מגיעה לא במעשה טכני אלא לאחר שנפתח הלב בהתענגות רוחנית וכיסופין מהנפש פנימה.
בין אלו שעשיה הטכנית היא חלק ממצוות התשובה שלהם כי הם בעצמם בעלי אופי של מעש ופעולה, ובין אלו שקשה להם עם לחץ של פעולה והזריזות למצוות התשובה, שניהם עומדים נצבים בראש השנה וזוכים לאור חדש. לאלו ואלו, עשיית תשובה פועלת בתהומות הנפש, וכך זוכים לשאוב רוח הקודש בחג הסוכות.
פרשת נצבים מלמדת אותנו כי כולנו נעמוד בראש השנה לפני הקדוש ברוך הוא, כל אחד לפי תכונות אופי והנפש שלו, אלו שהתשובה הגיעה להם מתוך עשייה ולחץ, ואלו שפתחו את ליבם , כולנו נעמוד נצבים לפני ה' אלוקינו
לסיום: לפעמים עשיית תשובה צריכה להיות מתאימה לאופי. לא בלחץ, אלא מתהומות הנפש הפנימית, וכל השאר בא מאליו.
שבת שלום ומבורך.
