"ירבו זכויותינו כרימון", כך נוהגים אנו לברך בסעודת ליל ראש השנה, על פרי הרימון. דוד גדנקן עם 10 דברים שרציתם לדעת על הרימון.
א. הרימון הוא עץ שתורבת, ידוע כי הוא קיים בטבע מקדמא דנא - אלפי שנים, שייך לסדרת ההדסאים למשפחת הרימוניים. שמו המדעי הוא: PUNICA GRANATUM. מוצאו הידוע הוא לחופי הים הכספי בתחומה של פרס העתיקה (איראן דהיום).
ב. בתנ"ך הרימון מופיע בשלושה מוטיבים עיקריים. כקישוט=תכשיט, בסיפור צורת מעיל האפוד של הכהן נאמר "ועשית על שוליו רימוני תכלת וארגמן" וגו' ובהמשך כתוב "פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון" (שמות כ"ח פסוקים ל"ג ול"ד). השני הינו כעיטור אומנותי, שלמה המלך רותם את חירם מצור לפעולת עיטור בית המקדש ושם נאמר "ויעש את העמודים ....והרימונים מאתיים טורים וגו'" ( מלאכים א פרק ז). הנושא השלישי הוא כמובן הרימון כעץ מאכל. כשרוטנים בני ישראל נאמר : "ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה, לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ... (במדבר פרק כ'). בספר דברים נאמר " ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש'' הרימון כאחד משבעת המינים בהם התברכה ארץ ישראל.
עוד באתר:
ג. בתרבויות עתיקות של עמים רבים, היה הרימון סמל לשפע כלכלי ולפריון, כמו גם סמל לחכמה ויופי. הבסיס לכך היותו פרי יפה לעין וכמובן עובדת תכולתו רבת הגרעינים.
ד. הרימון גדל על עץ נמוך יחסית שגובהו כשיח (לא יותר מ-3 מטרים גובה), עלי עץ הרימון מסורגים, מאורכים ומבריקים. קצות ענף הרימון מחודדים ועוקצניים. עלי עץ הרימון נושרים בחורף ומלבלבים בבוא האביב. פריחת הרימון מבשרת את תחילת הקיץ והבשלתו לקראת חגי ישראל. פרי הרימון בולט בקצהו בכעין "כתר" חז"ל קראו לכתר זה "נץ".
ה. הרימון הגיע לאזורנו מזרח הים התיכון, לפני כארבעת אלפים שנים. רק באזור מקורו (פרס העתיקה), הוא גדל בר ומתחדש מזרעיו שלו באופן עצמאי ללא התערבות האדם. בארץ ישראל יש לשתול נטע=שתיל והחקלאי חייב לטפל בצמיחתו ובגידולו. ישנם מקומות בודדים בארצנו בו נטעו בעבר עצי רימון, הנטיעה הוזנחה או נעזבה,ובכל זאת הפרי מתחדש על ענפיו מדי שנה (לדוגמא : באזור בקעת בית נטופה ליד הכפר עוזייר).
ו. לפרי הרימון יש שימושים רבים. גרעיניו המתוקים-חמוצים משמשים למאכל או לחילופין להכנת מיץ רימונים. לפרי ערכים תזונתיים רבים וחשובים, ומומלץ בעיקר לסובלים מחוסר ברזל בגופם (אזהרה! לא יותר מכוס משקה ביום). ישנם יקבים המכינים מגרעיני הרימון "יין רימונים" או "ליקר רימונים". יש המכינים רכז רימונים כתוסף מזון או כטעם ייחודי לגלידות. בישול מיץ הרימונים עם סוכר מביא לתוצר הקרוי "סירופ גרנדין" בו משתמשים בעיקר בהכנת קוקטילים של ליקרים (סן פרנסיסקו למשל).
ז. בעשורים האחרונים משמש הרימון כמרכיב במרקחות רפואיות ומוצגות כחידושים מדעיים ולא היא. הרמב"ם שהיה רופא בהשכלתו ובעיסוקו, ציין כי לרימון סגולות רפואיות. הרמב"ם המליץ להשתמש בפרי הרימון כאמצעי ללעצירת דימומים מפצעי אדם. המלצתו הייתה לסובלים מבחילות או מכאבי ראש ( בעיקר כתוצאה משיכרות) כמו גם לסובלים מבעיית מעיים, להשתמש בפרי הרימון.
ח. בתרבות היהודית לרימון מקום נכבד וחשוב ולו דימויים וסמלים רבים. הרימון כסמל לשפע, יופי, חכמה וברכה לאדם. כשחזרו המרגלים מתור את הארץ, הביאו עדות לשפע שבארץ כנען ושם נאמר "ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשניים ומן הרימונים ומן התאנים" (במדבר י"ג).
ט. שלמה המלך הרבה להשתמש בעץ הרימון כמופת ליופי מחד "כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה כפלח הרימון" או "שלחיך פרדס רימונים עם פרי מגדים". מאידך הרימון מסמל בשיר השירים את בוא האביב ככתוב "אל גינת אגוז ירדתי לראות הפרחה הגפן הנצו הרימונים".
י. הייחודי והמעניין ביותר הוא הרימון המופיע בגמרא ובדברי חז"ל. לדוגמא : הגמרא במסכת בבא מציעא (דף פ"ד עמ' א) מספרת על יופיו המיוחד של רבי יוחנן. "האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן, נייתי כסא דכספא מבי סלקי וגמלה פרידיא דרומנא סומקא ונהדר ליה כלילא דורדא סומקא לפומה ונותביה בין שמשא לטולא, ההוא זהרורע-מעין שופריה דרבי יוחנן אניז" ובשפתנו התרגום " מי שרוצה לראות יופיו של רבי יוחנן,יהיא כוס של כסף צרוף וימלאנו גרעינים של רימון אדום ויעטר כליל של ורד אדום על פיו ויניחנו בין חמה לצל ואותו זוהר מעין יופיו של רבי יוחנן הוא. הרימון כסמל ליופיו של אדם. במקרה אחר הגמרא במסכת חגיגה (דף ט"ו עמ' ב) רוצה לתאר את יחסו של רבי מאיר לאלישע בן אבויה (שכינויו "האחר") אומרת: "רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק". "כפלח הרימון רקתך" אמר ליה ריש לקיש (עירובין י"ט) אל תקרי רקתך אלא ריקתך, שאפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון".
