הדולרים • שלמה הופנר

כשטוב לנו בחיים נוח לנו להישאר במקום הזה, לא מעניין אותנו שהטוב הזה יכול להיגמר בכל רגע, לא מעניין אותנו שאולי זה רק נראה, אבל כשטוב לנו יש לנו נטייה להדחיק את הדאגה למחר, זה אמנם מובן שאם יש מצב טוב, למה לנו לדאוג למצב פחות. אבל אם נחשוב רגע, זהו הרי חלום אוטופי, שהרי מה נעשה כאשר יגיע הרגע הפחות טוב?

היה בן אדם שזה הרגע התרגש לשמע שיחת הטלפון שכולנו היינו מייחלים לה: "זכית במיליון דולר…", הוא לא ידע את נפשו מרוב אושר, קפץ משמחה, בישר למשפחתו וחבריו אודות הזכייה, וחיש מהר לבש את חליפתו, חבש את מגבעתו, ואץ רץ למשרדי הפיס, כמובן שהוא גם לא חסך במונית, העיקר להגיע לבנין המשרדים המפואר והגבוה כדי לקבל לידו את סכום הזכייה במזומן.

הגיע למשרד, חייך, הצטלם, הרים כוסית ויצא מהמשרד כשסכום הכסף במזוודה המהודרת שבידו, כשכולו אחוז התרגשות ושמחה מיד פנה לגג הבניין במטרה לנשוף מאויר ההרים הנושב בינות לעננים.

עוד באתר:

צפו בתיעוד

פרץ לרכב וגנב כחצי מיליון ש"ח; נעצר אחרי חודש

אבי יעקב

כתב אישום

צפו במעשיו: כך נתפס 'גנב הרשתות' הסדרתי

אבי יעקב

"התנהלות נפשעת"

זעם בהתיישבות: עיזים הוחרמו בידי המנהל ומתו

שמעון כץ

ראיון מרתק

הדובר לשעבר: "זה לא שנתניהו רע, הוא פשוט די קר"

פנחס בן זיו

בעודו מטייל בגג בין מבט מבניין לבניין, לפתע שמע קול חבטת דלת הנטרקת מאחוריו.

הסתכל הוא לכיוונה, ואכן ראה שהיא נטרקה ונחסמה בפניו דרך היציאה מהגג. מיד תחב את ידו בכיסו אך גילה שגם הפלאפון שלו לא איתו.

בחישוב מהיר החל לתור אחר הדרך שדרכו יזעיק עזרה על מנת שיחלצו אותו, החל הוא לצעוק לאנשים העוברים מטה, אך כמובן שאף אחד לא שמע אותו ולא הניד לעברו מבט, החל לעשות תנועות ופעולות שונות, אך גם אז אין איש שהביט לעברו… בלית ברירה החל לזרוק את כספו באיטיות למטה בתקווה שאכן אנשים יבחינו בו, אך לשווא. עוברי האורח שראו דולרים נופלים, התכופפו לקחת והמשיכו בדרכם.. המשיך הוא בזריקת הדולרים שעוד נותרו עד שאפילו הם אזלו, אך לדאבונו המשיכו האנשים בשלהם, לקחו והמשיכו בדרכם.

בתחושת ייאוש עמוקה מבזבוז כספי זכייתו ומחוסר מציאת פתרון באופק, התיישב על הגדר שעל שפת הגג.

ולפתע, בלא ששם לב, נפלה אבן קטנה ללמטה.

היא נפלה בדיוק על עובר אורח, וזה האחרון במקום להמשיך הלאה מייד החל בזעקה וחיפוש אחר זורק האבן, וכמובן שדרך זה הגיעו לחלצו.

בהשוואה אלינו, כשבורא עולם נותן לנו דברים טובים, אנו מתכופפים, לוקחים, ומיד ממשיכים, אבל כשהוא כביכול זורק עלינו אבן קטנה אנו מייד מסתכלים ללמעלה.

אנו נמצאים רגע לפני חתימת דיננו, רגע לפני שייגזר בדיוק מה יהיה לנו, האם יפלו עלינו דברים טובים, או שמא אבנים… בואו נהיה חכמים ונסתכל כבר עכשיו כשנופלים עלינו 'דולרים', כך אולי זה ימנע נפילת אבנים.