מצמרר ומרגש: כך פתח בצלאל קאהן את סיכום השנה

ברוכים הבאים ליומן השנה,

ננסה לסכם ולספר את סיפורה של שנת תשפ"ד, מהשנים הקשות, המאתגרות והלא פשוטות שחווינו בשנים האחרונות.

באמצעות הכתבים והפרשנים שלנו, נחזור אל האירועים והקולות, הסיפורים והדרמות שהיו לנו בשנת תשפ"ד, וכאלה היו לנו הרבה מאד.

עוד באתר:

אסון נורא

טרגדיה בעצרת התפילה בירושלים: נער נפל מגובה ונהרג

שמעון כץ

חילוץ מורכב

בן 12 התהפך עם אופניו, הכידון חדר לבטנו

אבי יעקב

התורה זועקת!

דקה אחרי דקה: כל העדכונים מעצרת הענק בירושלים

פנחס בן זיו

לקראת העצרת

"העדשה של הדור החרדי": שוקי לרר חושף סיפורים

אפי סקקובסקי ומני וקשטוק

טבח שמחת תורה, חטופים, מלחמה בדרום ומלחמה בצפון, רקטות וטילים, הרוגים ופצועים, סיפורי גבורה וסיפורי חסד, ובתוך כל השנה המאתגרת הזו, גם אירועים פוליטיים שלא נגמרו: בחירות מוניציפאליות, ויכוחים בין ימין לשמאל, ניסיונות להפיל את הממשלה, מערכת משפט שממשיכה לדרוס את כל מי שלא חושב כמוה, בעיקר את הציבור החרדי, גם המלחמה על מעמדם של בני הישיבות, ההחלטה האומללה להפסיק את תקציבי הישיבות, ועוד.

שמחת תורה תשפ"ד, שש ושלושים בבוקר, אזעקות החרידו את מרכזי הערים ברחבי הארץ, לא רק בעוטף עזה והדרום, אלא בכל ישובי המרכז, הדרום, ירושלים והסביבה.

קמנו ליום השמח ביותר בשנה, היום בו מסיימים את התורה ובתי הכנסיות והיכלי התורה מלאים בהמוני בית ישראל החוגגים את שמחת התורה – ליום שהחל באי ודאות.

בדרום, הישובים שחטפו חזק, השם ירחם, וגם נחטפו – שם הבינו מהר מאד לאיזה אירוע נכנסנו כאן בארץ ישראל.

אבל כל היתר, אלה שלא חוו מקרוב את מה שקרה בדרום באותו יום, נאלצו להבין לבד, או מהאזעקות שלא פסקו או משמועות – שמשהו גדול – ואולי גם מפחיד – קורה אי שם בדרום.

כך נשמעו שידורי קול חי מיד לאחר צאת שמחת תורה, שבמבט לאחור, זה נשמע כאירוע תלוש מהמציאות. אבל נכנסנו למלחמה, כשכולם בהלם, הלם שהוביל להרבה מאד שאלות:

שנים סיפרו לנו על צה"ל הגדול והחזק, עם מערכי מודיעין שאין לאף אחד במזרח התיכון, עם חיל אויר גדול ומנצח, עם צבא טכנולוגי חסר תקדים, עם צבא קטן – אבל חכם. ואיפה כל זה? הכל נדם. לא המצלמות על הגדר, ולא המודיעין בתוך חמאס, והקונספציה. הו, כמה שמענו את המילה הזו בחודשיה הראשונים של המלחמה. הקונספציה שחמאס מורתע – ושכמובן קרסה.

ואנשים שאלו ושואלים שאלות: למה פרצה המלחמה, למה דווקא בשמחת תורה, למה נחטפו יהודים, למה נרצחו כל כך הרבה יהודים על קידוש השם בתחילת המלחמה, וגם שאלות צבאיות: איפה היו המצלמות של אגף המודיעין, ואיפה היו אנשי אמ"ן והשב"כ, ולמה חיל האויר לא פעל בשעות הראשונות, ולמה כל הסימנים שהראו שעוד רגע פורצת מלחמה – לא הגיעה למקומות הנכונים? והאם המלחמה אולי החלה בכלל בגלל שיהודים רבו על תפילת יום

הכיפורים והקפות שמחת תורה ברחובה של עיר?

ועוד הרבה שאלות, שהתשובה לכולם, היא כמובן, הסתר פנים אחד גדול.

אבל מתוך הסתר הפנים הזה, גם אירעו הרבה דברים טובים: יהודים התחזקו בשמירת מצוות, יהודים רחוקים החלו להתקרב ולחפש משמעות בחיים, הרבה מאד יהודים החלו לשמור שבת, כל כך הרבה מעשי חסד נעשו כאן בשנה החולפת, וצריך לומר גם שלמרות ניסיונות של יהודים רחוקים לפגוע בעולם התורה, בני הישיבות המשיכו, ביתר שאת, אולי יותר מתמיד, להגן על עם ישראל בכוח התורה.

בראשית הדברים, התודה והברכה לבורא עולם על כל החסד והטוב שהעריף עליי באופן אישי, על המאזינים שלנו ועל כלל ישראל, וכן, צריך לומר את זה, כי גם בהסתרה שבתוך ההסתרה של השנה הזו, גם שם, ואולי בעיקר שם, נמצא השבת יתברך.

ואצטט מה שאמר לי אדם גדול לפני ימים אחדים, וחשוב מאד לשנן את זה. יתכן, הוא אמר לי, ורבים מאיתנו הם בגדר של "אין בעל הנס מכיר בניסו".

נכון, עברנו מלחמה, טבח שמחת תורה, חטופים וכל הצרות הקשות שהיו לעם ישראל בשנה החולפת, אבל גם חווינו אלפי-אלפי אזעקות, עשרות אלפי רקטות וטילים, מדרום, מצפון ואפילו ממזרח, חמאס רוקן את המלאים שלו על יושבי הדרום והמרכז, חיזבאללה בעקבותיהם, האיראנים ושלוחיהם בתימן שיגרו לכאן טילים ארוכי טווח, ולא נשכח כמובן את ליל הכטב"מים והטילים מאיראן אי שם בחודש ניסן – וברוך השם, בורא עולם שמר ושומר על עם ישראל. כמעט אפס נפגעים.

די אם ניזכר באירועי הימים האחרונים, כמו חיסולו המבורך והמשמח של רב המרצחים חסן נסראללה ימח שמו וזכרו, וחיסולם של אין ספור מחבלים, בכירים וזוטרים כאחד – כל אלה מלמדים אותנו, בימיה האחרונים של השנה הלא פשוטה הזו, שנותר לנו פשוט מאד לפקוח את העיניים, ולהבין, שלצד הסתר הפנים הגדול של שמחת תורה והימים שלאחר מכן – אירעו כאן ליושבי ארץ הקודש ניסים גלויים, ניסים שבכל יום, בכל עת ובכל שעה – וגם כמובן ניסים נסתרים לאין מספר, שעוד הרבה מאד שנים יסופרו על מה היה, איך קרה ולמה קרה, ופשוט לומר לבורא עולם: תודה.

תודה ששמרת עלינו, תודה שהגנת עלינו, וכמובן לא לשכוח את המובן מאליו, את מה שכל יהודי שומר מצוות משנן ויודע מילדות, מתוך הפסוקים בספר דברים:

שלא כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, אלא, וזכרת את יהוה אלהיך, כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל.

הכל בידיים שלו.

האזינו לדבריו המלאים של בצלאל קאהן בפתח משדר סיכום שנת תשפ"ד של רדיו 'קול חי':