כך היו מתארים בתקשורת את הפיכת סדום ועמורה

בתפילה אנו פונים להקב"ה, תן תקוה טובה לדורשיך ופתחון פה למייחלים לך

למה תקווה טובה? כי רואים הרבה צדיק ורע לו, אנו רוצים עידוד וחיזוק.

אומרים רבותינו על הפסוק וְאָהַבְתָּ אֵת השם אֱלֹקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ.

ואהבת את השם בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך, אז גם ואהבת את השם בכל לבבך, אפילו הקב"ה נוטל את הלב את הרגשות מהאדם.

אפילו נוטל את לבך נוטל את נפשך ונוטל את ממונך, אוהבים אותך בשלימות

יש קשר בין סוף התורה לתחילת התורה.

התורה מסיימת במילים לכל האותות והמופתים אשר עשה משה לעיני כל ישראל…

כל המופתים האלה עשה רק כדי להאיר בבני ישראל שבראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ- הטבע =הכל זה חוקי הקב"ה! כמו סיום התורה כל האותות והמופים…

בתחילת התורה, בספר בראשית מסופר על נמרוד

נִמְרוֹד  בנו של כוש בן חם בן נח.

נמרוד  היה גיבור ציד מלכותו  שכנה בארץ שנער  לדעת הרמב"ן   נמרוד בנה, בנוסף, גם באשור את הערים נינוה  ועוד ערים נוספות.

בספר מיכה  נזכרת "ארץ נמרוד" בהתייחס לבבל.

לפי המדרשים  נמרוד נרצח על ידי עשו   כאשר עשו שדד מנמרוד את הבגד המיוחד שלו

בספר הישר כתוב שנמרוד  היה בן 215 במותו.

במדרש מיוחסת לו היוזמה לבניית מגדל בבל

הוא גם ציווה לשלוח את אברהם אבינו אל תוך כבשן האש

בגלל שהוא לא רצה להשתחוות לאלילי בבל.

בגמרא כתוב שנמרוד אסר את אברהם בעיר כותה במשך שלוש שנים.

נמרוד אמר לבני דורו שכל ענין המבול היה דבר טבעי, כי אחת ל 1656העולם מתמוטט, הכל טבע… – בלי השגחה — ממילא זו היתה התוצאה של המבול

כך ביקש להכחיש את האמונה בהקב"ה ולהשריש חיי הפקרות בגזל וגילוי עריות …היה מבול, היו צרות אמר נמרוד…זה לא משמים…לא! זה תהליך טבעי שקורה כל 1656 שנה

ולכן הוא גם פרסם בכל העולם שבעוד 1656 שנה יהיה עוד מבול וממילא צריך לבנות מגדל …

וכל עיקר כוונתו היה כדי לחיות בהפקרות…

הוא  אמר  יש כוחות בטבע אבל אנחנו נוכל להתמודד ולהסתדר…

ולעומת נמרוד מלך בבל, עמד אברהם אבינו עליו השלום והוא צעק, לא רק שהמבול היה נס, שעל זה יש שני עדים נח ושם בנו

גם שהקב"ה אמר לאנשי דור המבול שאם לא ישובו יהיה מבול, עוד גילה אברהם אבינו שיש בורא שעשה ועושה ויעשה לכל המעשים,

וכל מה שנעשה בעולם הכל הקב"ה משגיח בפרטית

בסידור 'שיח יצחק' כתב על הפסוק בהודו =  'הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו', פי' הגר"א 'הוא ה' אלקינו' כלומר כל מה שנעשה בכל יום ויום, אם יש פינה אחת בעולם שהאנשים בשמחה… ובפינה שנייה יסורים וצרות…

הכל הוא עשה בעולם הזה.

כמו שרואים בימינו יש מדינות עשירות ויש מדינות עניות, יש מדינות שמתים מרעב ויש מקומות שמתים מהתמכרויות מרוב שיש שפע.

כל מה שבארץ הוא בהשגחה פרטית, רעידות אדמה וכל מיני רוחות זלעפות, הרים גועשים, כל מה שקורה בעולם שלכאו' הכל חקוק בטבע – על זה אנו אומרים 'בכל הארץ משפטיו'.

וכתב בספר מכתב מאליהו לרבי אליהו דסלר, אם היו העיתונאים מתארים היום את מהפכת סדום, בוודאי היו כותבים משהו אחר ממה שכתוב בתורה, אם היו מתארים בעיתונים את הפיכת סדום, היו תולים בסיבות אחרות ולא במה שכתוב בתורה, היו אומרים שהיה איזה פיצוץ אזורי והקימו וועדת חקירה לבדוק מי אשם בדבר.

ואם היה אחד אומר שכל זה קרה משום שהיו מעשיהם רעים ולא הכניסו אורחים, המהפכה היא בגלל מעשים רעים, היו צוחקים עליו… אבל אנו יודעים שהכל משמים

אומר הרב דסלר הרי אם נתבונן באמת בימינו כשקורה איזה דבר אנו כן מסכימים עם כל ההשערות שחכמי הטבע אומרים על כל מקרה מתחדש ואחרי שקורה איזה דבר, אנחנו מצפים לשמוע חדשות ממקום האירוע ופרשנות רחבה על הנושא… רק אברהם אבינו צועק 'וכי אפשר לעולם בלא מנהיג' האם אפשר לחשוב שהקב"ה אין לו שליטה .

על סדום כתוב שזה מחמת מעשיהם הרעים, זה מה שכתב הגר"א בסידורו שכששומעים פירושי חכמי הטבע  זה סותר את הפסוק 'בכל הארץ משפטיו'.

אנשים מפתחים פחדים בגלל כל מיני פרשנים שהמשכורת שלהם זה על הפחדים שהם מעוררים בעם ישראל, והכל בגלל תלמידי נמרוד שמסבירים כמה אנו במצב דרמטי קשה ומסוכן, לפי הנתונים של חכמת נמרוד, אנו בבעיה גדולה.

הרמב"ן בפ' בחקותי מוסיף עוד שחכמת הרפואה היא גם תוצאה של חכמת נמרוד ותלמידיו.

כי גם הרפואה בנויה רק על סטטיסטיקות, וידיעות קודמות, ולכן אמר הרמב"ן 'מה לרופא בבית יראי השם', אמנם נכון לא נפסק  להלכה, אלא שאנו כן עושים השתדלות, אבל זה יחד עם הזהירות שכתוב בחוה"ל לא לסמוך על הרפואה , כי הקב"ה אומר :

אֲנִ֧י אָמִ֣ית וַאֲחַיֶּ֗ה מָחַ֙צְתִּי֙ וַאֲנִ֣י אֶרְפָּ֔א וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּֽיל׃

ומה שעוסקים בהשתדלות הוא זה בשביל לתקן חטא עץ הדעת, וגם לברר הניצה"ק שנמצאים בתוך כל עשבי הרפואה, וגם זה חלק מהניסיון  שידע שאע"פ שהוא עושה השתדלות עכ"ז הקב"ה לבדו מרפא לכל בשר, ולא יהיה נס גלוי אלא מלובש בדרכי הטבע.

לפני תקיעת שופר אנו אומרים יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ.

יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה.

מתאספים כל מיני עמים כל מיני לאומים ויש להם כל מיני עצות ורעיונות איך לפעול ומה לעשות ואיך להשפיע לרעה על העם הנבחר, איך נתמודד?

מה נעשה? עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום למה?

כי עמנו אל, הקול קול יעקב ואין הידיים של עשו שולטות.

ולמרות שזה נראה מאיים ומטריד אבל האמת היא 'מאן מלכי' ? רבנן.

כתוב בזה"ק פ' בהעלתך דף קמ"ט שהמבול הוא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, ללמד על כל הנהגת הקב'ה בעולמו, שהכל בהשגחתו.

כתוב בספר מעשה איש שבחיי החזו"א היה מכת 'פוליו' השם ישמור, וניזקו ממנה הרבה מבני ישראל. ואמרו לחזו"א שיש מחקר שזה לפי החדשים, שבחודש מסויים אז מזיק הפוליו יותר, ובחודש זה הוא מזיק פחות. ואמר החזו"א שמי שעושה מחקר כזה הוא קרוב לכפירה, כי האמונה הפשוטה היא שכל נפש ונפש נידון בפני עצמו, ואם עושים מחקר באיזה חדשים זה קורה ביותר, הרי הוא כופר בהאמונה בהשגחה פרטית, כי המחקר אומר שזה לא דין פרטי על כל נפש, אלא שהזמן גרמא שזה יזיק כך וכך….וגם אם יש חודש שיש יותר נזק, זה לא בגלל החודש אלא בגלל שהאדם נגזר עליו להינזק, אלא שנגזר עליו שזה יהיה בחודש ההוא, המחקר לא מתאר את הסיבה אלא את התוצאה, אחרי שנגזר על האדם, אז התוצאה היא שבחודש מסויים הוא ח"ו ייפגע.

הראשון שעשה מחקר על מקרים שבעולם הוא נמרוד, שהכניס גם את המבול במחקרי המחשב, ואחת 1656 שנים יתריע המחשב בפני מבול נוסף.

למה אנשים מחפשם הסבר טבעי? בגלל חרדה או בגלל רצון לשלוט דמיון של ביטחון בעולם.

משל מאדם שיש לו חרדות, היום זה מהבריאות מחר זה מלכלוכים מחרתיים זה אולי מישהו לא נאמן לו בעבודה, הוא תמיד בחרדות, מי שיחפש רק את התוצאה הוא ירפא את התוצאה אבל השורש…זו החרדה…

החרדה זו מחלה של עודף רצון לשלוט ועודף ביטחון זו הבעיה, אם נפתור את השורש אז נוכל גם לפתור את הסימפטומים.

כך בעניין חוקרי המדע, הם מתעסקים בתוצאות, אבל מי מניע את התוצאות

מי מייצר את התוצאה מיהו סיבת הסיבות, נמרוד מתעסק בסימפטומים אבל אברהם מתעסק בשורש מי שברא את הטבע, כל ההסברים הנהדרים המפעימים המעוררים התפעלות אין סופית הם רק מתארים את המציאות אבל לא את  שורשי המציאות

אנשים בטעות חושבים שעולם המדע הוא 'הגיון טהור',  זה אמנם נכון שכך זה היה אמור להיות, המדע אמור לעסוק בעובדות, לא בערכים בטוב או ברע, אלא רק בעובדות.

הנחת היסוד שאמורה להיות בכל מחקר היא 'ההיגיון הטהור, הענייני' להיות משוחרר מכל דעה קדומה ורק לבדוק ולבחון את המציאות, נראה נדמה כאילו המדע הוא רק הגיון וחשיבה עניינית.

המדע גילה את ביקוע האטום, ע"י ביקוע האטום שבחלקיק הדומם משחררים את האנרגיה הגדולה ביותר במציאות שעל ידה יוצרים את הפצצה האטומית. האם לשלוח פצצה או לא, זה לא קשור למדע זה קשור לערכים, לפילוספיה, לרצונות לצרכים ליצרים.

גם מדען יכול להביע דעה האם כן או לא לשלוח פצצה, אלא שאז הוא לא בכובע המדען אלא בכובע הפילוסוף, הוא צריך לזכור מגיע לו כבוד בתור מדען, אבל לא בתור פילוסוף!

מדע חוקר את המציאות אבל לא קובע מה טוב ומה רע, ועוד נקודה – חכמה לא מובילה למוסריות.

יש הרבה אנשים גאונים שמנצלים את חכמתם בשביל לנצל לפגוע ואפילו להרוג את האחרים.

כשאדם אומר המזג אוויר הוא נאה, מה הוא אומר? מדע או דעה? התשובה היא ברורה, הוא אומר דעה, אולי המזג אוויר חם או קר אבל נאה זה תלוי בהרגשה ובפרשנות שלו.

אז נכון שמצד אחד כדי לחקור את המציאות צריכים חשיבה פתוחה, חשיבה ביקורתית חשיבה 'אובייקטיבית'. לדעת להטיל ספק על מסקנות מהעבר, זו הדרך להתחדש, ומה שחדש היום יהיה ישן מחר. מה שמעניין ומרתק היום יהיה מובן מאליו מחר.

ומצד אחד מנסים להגיע ל'מדעים מדויקים' ומצד שני ככל שמתפתחים אנו מבינים שאנו לא עוסקים במדעים מדויקים…  הכימיה והפיסיקה שהם נחשבים למדעים מדויקים, בכל אופן כל זמן מסוים שוב ושוב מופרכות תיאורית חשובות שעל פיהן חשבו אנשי המדע לנתח ולבחון את המציאות.

ועד היום עדיין משנים כל מיני תאוריות בכימיה ובפיסיקה ועוד בתחומים רבים, למרות שיצרו פצצות אטום לאלפים תחנות כח גרעיניות למאות עדיין תמיד מלטשים את ההסברים לתהליך ביקוע הגרעין וזהו במדעים הנקראים מדויקים

הרבה מתחומי המדע בנויים על בסיס חשבונות והסתברויות שלא ניתן להוכיחם בצורה ודאית הרבה פרופסורים אומרים ואפילו משווקים את דעותיהם, או שדעותיהן משווקת כאילו הם מצאו אמת וודאית, כאילו מדע זו אמת וודאית, כאילו מדע זה נתונים 100 אחוז מדויקים, וזה לא מדויק ,הגישה המדויקת היא, שאכן המציאות היא מופלאה וחכמי המדע מגלים מידע אין סופי בבריאה, ואכן הם מעוררים התפעלות והתרגשות מרובה והם אפילו מצליחים מאד בשיפור תנאי החיים בעולם, ואכן יש הגיון ותועלת מרובה ממצאי המדע.

אך הכבוד שלנו למדע לאנשי המדע הוא כאנשים חכמים, חכמים מאד, אפשר לקבל הרבה תועלת, הקב"ה נותן חכמתו לבשר ודם, ואפילו יש ברכה על חכמים,

אומרת הגמרא במסכת ברכות (נח) הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, ואם רואה חכם מחכמי אומות העולם אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם, וכן נפסק ברמב"ם הלכות ברכות (פרק י הלכה יא) ובשו"ע סימן רכ"ד (בסעיף ו')  הרואה מחכמי אומות העולם שחכמים בחכמות העולם אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם.

וכתב המ"ב (שם סק"י בשם הפמ"ג) בחכמות העולם  אבל מי שהוא חכם בדתות שלהם ,עליו לא מברכים.

אומר המהר"ל, אומות העולם הם חמוריים שנתן להם הקב"ה חכמה, השפיע עליהם הבורא חכמה, זה יש להם, אבל זו לא חכמת האמת זו תמיד חכמה יחסית, זו חכמה מוגבלת זו לא חכמה מושלמת, זו חכמה מוגבלת ונקודתית, הקב"ה השפיע עליהם חכמה, אבל זו תמיד חכמה שמתאימה לבני אדם, ובני אדם הם מוגבלים, והמוגבלות שלהם באה לידי ביטוי שהם מגלים מידע חדש חכמה חדשה, מה שמגלים היום, מה שמרגש היום, זה נקודתי זמני מחר או עוד כמה שנים משהו יגלה משהו חדש והישן כבר לא רלוונטי או רלוונטי בתור הכנה לקראת החכמה הבאה, ופעמים גם לא רלוונטי בכלל.

ואמרו המפרשים לגבי הברכה על הגוי החכם מברכים ברוך אתה השם שנתן מחכמתו לבשר ודם, הוא נתן, מה שנתן זה מה שיש, אין עוד.

הקב"ה נתן לו חכמה שהיא מתאימה לזמנה.

אבל יש עוד חכמה, יש מה שהקב"ה חלק מחכמתו ליראיו, לא נתן אלא חלק, הכוונה היא שהחכמה ליראיו היא לא חכמה נקודתית וזמנית אלא היא בעלת חשיבות נצחית, זו חכמה שהקב"ה כמו חילק ממנו, שהרי אומר הזוהר אורייתא וקוב"ה כולא חד.

למדע אין כלים לקבוע מה טוב או מה רע אלא הוא מתיימר להגדיר מה יש במציאות מה אפשר לייצר במציאות לשער מה היה במציאות, המדע עוסק במציאות,  מה עושים ואיך חיים עם המציאות, זה המדע לא אומר, הוא לא אמור לאמר!

האקדמיה אמורה לחקור את המציאות, באחד המוסדות להשכלה גבוהה ביקשו מהמרצים להיות לבושים בלבוש צנוע, לא לבוש פרובוקטיבי… התגובות של חלק מהמצרים, מהאקדמיה, שהבקשה הזו היא פגיעה בחופש האקדמי…והרי זו שטות, לבוש זה לא קשור לאקדמיה, לבוש זה קשור ל'דעות'.

הלבוש של האדם לא אמור לפגוע בכושר החקירה של האדם את המציאות, ואם הלבוש של האדם משפיע על חקירת האדם את המציאות, זה אומר שהוא לא חוקר את המציאות כפי שהיא המציאות…אלא הוא חוקר את המציאות כפי שהוא האדם הוא מביא את עצמו יותר מידי, מה שמונע ממנו לראות את המציאות ולחקור את המציאות כי הוא משתמש במציאות כדי לחקור את עצמו…

אם הוא חוקר כפי שהוא מרגיש כפי המצב רוח שלו, זה מעיד שאין לו חופש מחשבתי אלא הוא מושפע מלבוש שהוא לובש ואם הוא צריך ללבוש בגדים מכובדים וצנועים וזה מגביל את החשיבה שלו, זה אומר שהחשיבה שלו, היא מוגבלת כפי אורך הבגדים שלו… והמשעשע שאותם אנשי מדע אומרים את האמירות הלא ענייניות ולא מדעיות בקול רם, כך שהם מראים כמה שהם משוחדים ולא חושבים וחיים כמו אנשי מדע.

אין בעיה אם איש מדע יש לי דעות מסוימות אז תאמר יש לי דעה שאני רוצה להתלבש בסגנון מסוים, ואם אתלבש בסגנון המסוים הזה אני מרגיש נעים וטוב יותר, זה, הגיוני אבל שלא ישתמש בחופש האקדמי כדי להביע את הרצון שלו בסגנון בגדים מסוימים.

עוד מערכות הרגשות והצרכים של בני אדם, גם הם משפיעים רבות על האדם החושב

היסטוריון מיטראליסט שאוהב כסף עוצמה שליטה וכבוד, הוא יאמר שהסיבה שבני אדם הגיעו למצבים של מלחמות, כל מיני קשיים אלה או אחרים הכל בגלל שהם לא קיבלו כסף או רצו יותר כבוד וכך ההיסטוריה מונעת מכוחות שהחוקר קובע שאלה הם הכוחות, הוא מפרש את ההיסטוריה, ועל בסיס זה הוא גם יחליט מה לכתוב בספרי ההיסטוריה ומה לא, המח שלו עושה סינון מידע, המח שלו עושה סינון למה כן ולמה לא להתייחס.

פעמים הוא בכלל לא מודע שהוא מושפע ממערכות חשיבה מגבילות, מערכות חשיבה שקובעות בשבילו על מה וכמה לשים דגש, הוא שם דגש על שיח בין שני אנשים חזקים בהיסטוריה והוא מתאר את הדברים ומנציח את הדברים, למה? כי הם דיברו ממקום של כח עוצמה כסף ושליטה, אז נראה לו שזה שיח רלוונטי מעניין ומתאים.

היסטוריון אחר, שהוא יותר אידיאולגי הוא יאמר היו לאנשים רצונות אידיאלוגים רציניים למען טובת הזולת והחברה, היות והיו לבני אדם רצונות וערכים לכן הם פעלו כי שהם פעלו.

כלומר כל אחד יסביר את הסיבות לתנועת גלגלי ההיסטוריה בצורה שונה, ואם כל אחד מסביר בצורה שונה, כל אחד מתחשב בגורמים שונים, כל אחד זוכר ומציין ומנציח אירועים שונים.

ועוד יותר כל אחד מדבר מכל הלב (לא מכל השכל) היות וכל אחד מדבר מכל הלב, והוא בטוח שהוא 'החכם' והצודק, עד כדי כך שכאשר אחר לא חושב כמוהו הוא באמת מאמין שהאחר לא חוקר ראוי רציני

הוא מגדיר את החוקר האחר כמטריאליסיטי מידי או נאיבי מידי.

וגם אנשים שצריכים להגיש עבודות מחקר בשביל לקבל תארים, בהרבה מקרים הם יודעים שהם צריכים להשתמש בטיעונים ובמונחים שמנוגדים להבנה שלהם, מנוגדים לצורת המחקר והמקסנה שלהם, כי הם מכירים את הבודקים את עבודת הדוקטרט שלהם, ולכן הם מתאימים את התוכן לפי  הצרכים רצונות השקפות של הבודקים ולא לפי אמיתות מסקנות המחקר שהם הגיעו אליהם.

וכך לדוגמא בעניין ההסיטוריה לא כל 'העובדות' מונחות לפנינו אלא רק לקט עובדות שבחרו אנשי ההיסטוריה להנציח, וזה כפי נטיות הלב שלהם, ונטיות הלב שלהם תלויים ברצונות שאיפות כאבים מצוקות דאגות ועוד תחושות ותתי תחושות… הסיטוריונים לוקחים לקט עובדות, חלק מהאינפורמציה הידועה ועל בסיס עובדות סלקטיביות, על פי דעה אישית בלבד של המלקט הוא בוחר כך להנציח את ההסיטוריה,  האמת היא, שאנו לא יודעים היסטוריה, אנחנו יודעים את העבר שאותו בחרו להנציח אנשי ההסיטוריה, את זה אנו יודעים, אנו לעולם לא יודעים את האמת, אלא את חלקי המידע והאינפורמציה שהונצחו בגלל סיבות רגשיות.

כך זה לא רק בהיסטוריה, כך זה גם במדע, מה שאנשים בוחרים לשים דגש על משאב או כח או נתון מסוים בפיזיקה או בכימיה  זה גם בגלל כל מיני  סיבות שהן לא תמיד 'שכל טהור'.

אדם רוצה לשמר את הגישה שלו את המהלך שלו, את הנתונים שהוא מאמין שהם בעלי חשיבות במחקר ועליהם הוא שם דגש שנים רבות, הוא לא רוצה לחזור בו בגלל כל מיני סיבות רגשיות, וכך הוא לוקח חלקי מידע ובונה תיאוריות על בסיס חלקי מידע, לא מידע מדויק. אלא חלקי מידע שהוא בחר לשים עליהם דגש ואפשר שהוא גם הגיע להישגים ותוצאות, אך זה לא התוצאות שיש לטבע לתת לנו זה התוצאות שהמדען עם כל המורכבות של רגשות שלו הצליח לגלות.

אם היסטוריון רגיל היה מדבר על דוד המלך, אפשר שהיה אומר שהוא היה איש מלחמה או אדם מיוחד בגלל שהוא הרחיב את גבולות ישראל, ועוד מעלות, אבל אצלנו הוא מי שחיבר סיפר תהלים הוא הקדוש

הוא הרגל הרביעית במרכבה תיאור הכיבושים הגדולים שלו תופסים רק כמה פסוקים וזהו, לא הרבה.

התנ"ך והתורה שבעל פה מלמדים אותנו על מה לשים דגש בסיפורי העבר, פריט זניח בעיני היסטוריון הוא במעלה עליונה אצלנו.

זה שאברהם מאכיל את האורחים שלו, כמו שכתוב: 'וירא וירץ לקראתם מפתח האהל'

אפילו  שאברהם אבינו היה זקן בן תשעים ותשע שנים וגם היה ביום השלישי אחרי הברית מילה, בכל אופן

כשהוא ראה אורחים הוא הטריח את עצמו ללכת בעצמו בריצה ולא שלח את ישמעאל בנו או אליעזר עבדו שיסייע לו וילך לקראתם אלא הלך הוא בעצמו

ועוד לפני כן התורה מספרת פרטים כמו 'וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם'

וזה היה כחום היום ובכל אופן הוא יצא אליהם והוא רצה את טובת האנשים, האורחים ועוד ועוד אלפי פרטים פרטי פרטים שהיסטוריון רגיל עלול בכלל לא לשים על הסיפורים האלה דגש, כי מבחינתו ההיסטוריה צריכה להיות משקפת מה שמעניין אותו, שזה יכול להיות כסף כבוד מלחמות השפעות כלל עולמיות בנושא כלכלה ושליטה ועוד ועוד.

חורבן הבית מוסבר בגלל ירידה רוחנית, עד שאמרו חז"ל קמח טחון טחנת.

אבל בספרי ההיסטוריה לא נמצא סגנון של סיפורי קמצא ובר קמצא, זה לא מה שמעניין את אנשי ההיסטוריה. אבל סיפורים של מידות רעות, הן מקור הרוע ומקור החורבן בעיני חז"ל.

בעיני חז"ל ההיסטוריה של חנוכה זה נרות חנוכה, זה תבוסת תרבות היוונים, זה הרשעים המרובים שנפלו בידי הצדיקים המועטים, נכון שיש גם ערך בניצחון המלחמה, ש'נחו מאויביהם' אבל משמעות הניצחון זה לא בגלל הכח הפיזי אלא בגלל הזכויות הרוחניות, בגלל המסי"נ.

כך ההיסטוריה וזה משל מובן, כך היא גם הפיזיקה, הפיזיקה עוסקת בחומר, ולכן היא לא יכולה לערב בשיקולים שלה מושגים מטה פיזים, הפיזיקה לא יכולה לייחס חשיבות ומשקבל למשהו 'על חושי' על טבעי, זה לא שייך מבחינת הפיזיקה… לפיסיקאי אין סמכות לדבר מעבר לעולם החומר.

הפיסיקאי מדבר על תנאי החיים, הוא לא מדבר על משמעות החיים, הוא לא יודע לדבר על משמעות החיים, אלא אם כן הוא ישקיע זמן לחקור את הנושא.

אמנם נכון אפשר שמדען הוא חכם יותר מאנשים ממוצעים, באופן טבעי הוא עסוק לאמן את המח שלו תדיר, זה כלי העבודה שלו, הוא עובד עם המח שלו, את המח הוא מאמן תדיר, העבודה שלו זה להשקיע בכלי החשיבה, לנתח עובדות למצוא סיבה ותוצאה. הוא אמנם חכם יותר מאנשים רגילים מהשורה, זה כן אבל זה לא הופך את החכם לערכי יותר, החכם יותר הוא רק…חכם יותר ותו לא.

אין צידוק לכך שהחכם יותר הוא מוסרי או ערכי יותר, ואדרבה בהרבה מקרים אפשר לראות את החכם יותר מנצל את חכמתו כביטוי למידות הרעות שלו, הוא בחכמתו מצליח לפרוץ גבולות.