"המילים הפחידו אותי"

החזן ויתר על הלחן המסורתי, כך הגיבו המתפללים

"שיניתי ממנהגי הקבוע והחלטתי לנגן את הפיוט הזה בלחן עדין ומרגיע, גיליתי שיש במילים הללו המון קרבה"

הרב אריה אטינגר

ח' בתשרי תשפ"ה, 10/10/24 18:32

א+

א-

אני רוצה לספר על סיטואציה מרגשת שהייתה לי בראש השנה, בעת ששימשתי כחזן בבית הכנסת. כולנו מכירים את הפיוט הקדוש: "לבוחן לבבות ביום דין". במשך כל השנים שעברו, נהגתי לנגן את הפיוט הזה בלחן מסורתי שגדלתי עליו בישיבות וגם בבית אבא, בלחן ההוא הייתה נימה של רוממות עם המון יראה. המנגינה הזו עטפה את המילים בתחושה עוצמתית של אימת הדין.

ומה קרה השנה? השנה שיניתי ממנהגי הקבוע והחלטתי לנגן את הפיוט הזה בלחן עדין ומרגיע. אני מאמין שלפחות רובכם מכירים את הלחן הזה. אם יש מישהו מבין הקוראים שלא יודע על מה מדובר, אני ממליץ בחום לחפש ולהאזין, מדובר בניגון מיוחד ממש.

למעשה, אני הרגשתי מיד תחושה אחרת. אותם מילים, אותו תוכן ובאותה סיטואציה – חזרת הש"ץ של תפילות שחרית ומוסף ביום ראש השנה. אבל ההרגשה הייתה שונה לחלוטין. לראשונה בחיי גיליתי שיש במילים הללו המון קרבה, המון אהבה, המון נחמה. זה הייתה תפילה מענגת ביותר עבורי.

מה שעוד יותר מדהים זה שקיבלתי דרישת שלום זהה מאחד המתפללים, אותו יהודי ניגש אלי בסוף התפילה והודה לי ממש בחום על השינוי המבורך, ואלו היו מילותיו: "כל שנה אני 'מעביר' את הפיוט הזה, מעדיף לסיים אותו כמה שיותר מהר עם כמה שפחות כוונה ומחשבה כי המילים הללו הפחידו והרחיקו אותי. השנה התענגתי על כל מילה, פתאום הבנתי שאין כאן מקום לחרדה, להיפך: רק הקב"ה יודע הכל, את כל צפונות ליבנו, את כל האתגרים, התקוות והאכזבות. הוא היחיד בעולם שמבין שכל המאמצים הכושלים שלנו באים מתוך רצון להשתפר ולהתקרב ורק הוא יודע להכיל את הבלבול והכישלונות הרבה יותר ממה שאנחנו מסוגלים להבין את עצמנו או את הזולת…"

אל תקשיבו רק למילים, הוסיפו להם מנגינה וכוונה שיש בה רכות, חמלה ורצון להבין ולקבל זה את זו. כך תוכלו להתחבר לתוכן בצורה הרבה יותר נעימה ומקרבת. שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה! אמן ואמן.

האזינו לדברים המלאים:

תגובות