במהלך טקס האזכרה הממלכתי לנרצחים במתקפה שארעה בשבעה באוקטובר ובמלחמת ״חרבות ברזל״, שהתקיים היום בחלקת גדולי האומה בהר הרצל שבירושלים, נשא ראש הממשלה בנימין נתניהו דברים, בהם התייחס לטבח הנורא ולאירועי המלחמה המתמשכת:
״אחיי ואחיותיי למשפחת השכול, משפחות יקרות. זכר קרוביכם, חללי פעולות האיבה, טבוע בנו במלוא עוצמתו.
מאז המחצית השנייה של המאה ה-19, במקביל לשיבת עמנו לארץ ישראל, קמו עלינו אנשי דמים אכזריים. הם ביקשו והם עדיין מבקשים לגדוע את קיומנו, והם אינם בוחלים בשום אמצעי.
עוד באתר:
אנחנו עדיין מבררים אם האירוע הבוקר בגלילות היה עוד חולייה בשרשרת רצחנית אכזרית זו. אני מאחל החלמה שלמה לכל הפצועים, ואני חוזר ואומר, שישראל תבוא חשבון בלי פשרות עם כל מי שפוגע בנו. אבל המאבק הזה, עוד מעט של 150 שנה, כרוך במחיר כבד.
אינני חושב רק על המספר הכללי של נפגעי הטרור בשנה הזו ובשנים שקדמו לה: מאות, אלפים, ושמותיהם חקוקים על הקיר הזה. לפני הכל, אנו חושבים על כל יחיד שאיבדנו. על כל תינוק וילד, על כל נער ונערה, על כל איש ואישה.
מאז הטבח הנורא בשמחת תורה רעייתי שרה ואני עושים מאמץ יתר להכיר את הרקע, את הסיפור האישי. להתבונן בריכוז בתמונה. לשמוע על השאיפות. לקרוא על ההישגים.
אני יודע את גודל האובדן, אני יודע את עומק החלל שנפער בכם. אני יודע שחייכם השתנו ולא ישובו למה שהיו. רעייתי ואני מחבקים אתכם מעומק ליבנו. כל משפחה ומשפחה בכאבה. כולנו עומדים יחד תמיד – יחד ברע ובטוב, יחד בשותפות גורל, יחד בערבות הדדית.
בגיא ההריגה של עוטף עזה – בקיבוצים, במושבים, בערי צפון הרצועה ובדרום הרצועה, ערי הנגב – מחבלים ארורים טבחו לפני שנה בטובי אזרחינו. הזמן איננו משכיח את היקף הזוועה. עד דור אחרון נזכור את מעשי הרוצחים הנתעבים – חדורי הרשע, מסוממי השנאה. באכזריות מזעזעת הם גדעו חיים, שחטו והתעללו, החריבו ושרפו, ביזו את כבוד האדם לפני מותו, ביזו את כבוד האדם ולאחר מותו, וגם צילמו ושידרו בצהלות מקפיאות דם את פשעיהם הנוראים.
אנו זוכרים בכל זמן, בכל רגע, את אחינו ואחיותינו החטופים. החזרתם הביתה, לישראל, היא יעד מרכזי של המלחמה. זוהי משימה קדושה. החזרנו עד כה את רובם, אבל לא את כולם – ולא נשקוט עד שכולם, החיים והחללים, ישובו אלינו. נשיב את חטופינו החיים למשפחותיהם, נשיב את חטופינו החללים לקבר ישראל.
אויבינו כינו את הטבח – "מבול". מבול שנועד להטביע את כולנו, לחנוק אותנו כליל, למחות את קיומנו בשטף של דם ואש. תושבי העוטף, חלוצים מעוררי השראה, היו יעד למתקפה. המחבלים השפלים רצחו כל אדם שנקרה בדרכם, הם אפילו רצחו חיות מחמד.
אנו מנחיתים על המפלצות שתקפו אותנו מכות מחץ. צה״ל פועל ברחבי רצועת עזה, בלבנון, ביהודה ושומרון – בכל מקום שממנו גורמי הטרור מנסים לפגוע בו. שילמנו מחיר כואב במלחמה המתמשכת נגד דורשי רעתנו, מלחמת התקומה. אבל המחיר שאויבנו משלמים עצום לאין שיעור. נוסיף לפעול בתנופה רבתי – בכל חזית, קרובה כרחוקה, בכל זירה – עד השלמת הניצחון.
העמידה אל מול הרוע ונגדו הקיפה ביום הטבח לוחמים ולוחמות בצה״ל, שוטרים ושוטרות במשטרת ישראל, אנשי ונשות השב״כ, חברי כיתות הכוננות והרבש״צים, צוותי כבאות, הצלה, רפואה, ואזרחים רבים מאוד; אזרחים אמיצי-לב שנחלצו לעזרה. כולם התייצבו יחד, כתף אל כתף, כמו אחים אמיתיים, לבלום את הפורענות. אין נחמה על האובדן הנורא שידענו.
אבל לולא גבורת מגינינו, האובדן עלול היה להיות גדול בהרבה. התובנה הזאת מלווה אותנו מאז אירועי השבעה באוקטובר. והיטיב לבטא רוח זאת יונאס קרוסיס, יונה. צעיר נפלא ממוצא יווני, שנרצח בפיגוע טרור ביפו בערב ראש השנה. הוריו, דימיטריוס ואורניה – שניהם רופאים בכירים, לא יהודים, הגיעו מסלוניקי לישראל. יונה שרת בצה״ל, והיה סטודנט מצטיין לאדריכלות. הוא אימץ משפט לחיים, ושלח אותו למכריו: "לפעמים אלוהים מביא גוליית לחיינו, כדי שנגלה את ה׳דוד׳ בתוכנו".
אני רוצה לומר למשפחת קרוסיס, ולכל מי שנמצא פה, ולכל משפחות השכול של מלחמת התקומה: אתם משקפים את רוח דוד, והרוח הזאת תנצח. מכובדיי, משפחות יקרות, לתינוקות רבים שנולדו בישראל בשנה האחרונה ניתנו שמות שמבטאים זיכרון וחוסן: בארי ועוז, ניר ומגן, סעד וסופה, נובה ותקומה.
ומעבר לזיכרון, מעבר להנצחה, יש לנו עוד משימה חשובה שכלולה ביעדי הניצחון: שיקום מלא של יישובי עוטף עזה, כמו גם של יישובי צפון הארץ שנפגעו במלחמה. נחזיר את התושבים בבטחה לישוביהם – שיהיו יותר גדולים, יותר תוססים, יותר שוקקי חיים.
אויבנו אמרו שעמנו הוא לא יותר מקורי עכביש. לא מקורי עכביש עשוי עמנו, לא מקורי עכביש עשויים לוחמינו. הם עשויים מגידי פלדה של עוצמה, של אמונה ושל תקווה, והעוצמה הזאת היא שתבטיח את עתידנו והיא שתחזיר עתיד מזהיר לעמנו ולמדינתנו.
אני מאחל החלמה שלמה לכל הפצועים בגוף ובנפש. אני רוצה לומר שלחיבוק של העם יש כוח עצום והוא מרים את הפצועים מעלה. ויש עוד דבר שייתן כוח לנפגעי הטרור: בשנים הקרובות נשלים את הקמתו של היכל הזיכרון לחללי פעולות האיבה על ההר הזה – הר הרצל.
האתר החדש שאנו מקדמים יחד עם ידידינו אייבי מוזס, יהיה בית-הנצחה ראוי ומכובד לכלל יקירינו. כשזכרם של חללי הטרור תמיד איתנו – נחזק את עמידתנו ומדינתנו בכל דרך. דמותם תהיה צרורה בצרור חיינו לעולמים.
יחד נזכור, יחד נכאב, יחד נילחם, ובעזרת ה׳ – יחד ננצח״.
