"כמה הייתי רוצה לפתוח את הבוקר הזה של אחרי החגים בחזרה לשגרה", אומרת ב'קול חי' אמא מאיר, "איך חוזרים לאט לאט, מחזירים את הילדים להליכה לישון בזמן ולהכנת שיעורי בית, להכנת הילקוטים, ואיך בכלל מתכוננים קצת לחורף ומפנים את הסוכה. כל זה נכון וחשוב, אבל אנחנו לא חוזרים לשגרה, כי השגרה שלנו היא מאתגרת, היא לא פשוטה, יש מפונים, ויש בצפון מקומות שבכלל אין בתי ספר, ושומעים בשורות איוב מכל כיוון".
"אני חושבת שהאתגר הכי גדול של כולנו, זה מצד אחד להתחבר, להשתתף, להיות שם, ומצד שני, לא לשקוע, כי כל כך קל לשקוע במין כזה עצב, ועצב מביא ייאוש, וייאוש מביא חידלון, ואנחנו לא רוצים להיות במקום הזה, רוצים להיות באיזשהו מקום מורכב כזה של להרגיש, ולהיות ולשאת בעול עם חברו, ובאמת, באמת להיות קרובים, ומצד שני, להיות אפילו שמחים, להיות שמחים ומעודדים ומתפקדים".
"בעיקר בבית ועם הילדים. כשאימא, כשאבא, נמצאים במקום טוב עם עצמם, באופן טבעי, זה מה שהם מעבירים גם לילדים שלהם, וגם אם יש קשיים לילדים, יש המון ילדים עכשיו בחרדה, וזה בסדר, וזה לגיטימי, יש גם המון מבוגרים שבמצב הזה".
עוד באתר:
"אבל איך מחזקים ואיך מתחזקים? אז אין לנו לאן ללכת, אלא לפרשת השבוע, פשוט להתחיל מבראשית, בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, וכמובן, לתת להם נחלת גויים, את ארץ ישראל. והתורה מסתיימת בפרשת 'וזאת הברכה', ורש"י מזכיר שם את שבירת הלוחות, ושבירת הלוחות זה לכאורה ממש דיכאון, מה עכשיו? לאן הולכים מכאן? ולמרות השבר הנוראי הזה, שבוע מייד אחרי זה מתחילים מחדש. לא שזה קל, אבל מתוך השבר אפשר להתחיל מחדש".
האזינו לפינה המלאה, מתוך התוכנית 'התעוררות' בהגשת ידידיה מאיר:
