נתוני התחלואה בסוכרת ,בעולם, מלמדים פרק מעניין על התפתחות המין האנושי בחמישים השנים האחרונות. שיעור חולי הסוכרת נמצא בקו עליה רציף החל משנות השבעים של המאה הקודמת. מאז, מספר החולים בעולם שולש. מ120 מיליון ב1976 עד מעל ל 370 מיליון כיום. סוכרת היא המחלה הכרונית,הלא זיהומית, הנפוצה ביותר בעולם . 25% מכלל החולים המאושפזים הם חולי סוכרת, הם מהווים למעלה ממחצית חולי הדיאליזה בעולם ולמעלה ממחצית העיוורים בגיל העבודה. עלות ישירה ועקיפה של הטיפול בחולי סוכרת מגיעה לכדי 20% מתקציבי הבריאות במדינות המפותחות.
העליה החדה בתחלואה, שאין לה אח ורע במחלה אחרת כלשהיא, מיוחסת בעיקר לשינוי באורח החיים של המין האנושי. אוכל עתיר קלוריות, חדירת המזון המהיר המורכב מפחמימות הנספגות מהר, בשר ושומן מן החי וכן הטכנולוגיה המתפתחת שאפשרה עבודה ותנועה בפחות ופחות פעילות גופנית. קיים יחס ישר, אקספוננציאלי, בין עודף משקל לבין הסיכון לחלות בסוכרת . מ1-2% בלבד באנשים רזים ועד מעל 35% בשמנים. לתורשה יש משמעות אך היא פחותה מן הגורמים הסביבתיים. לכן העליה בתחלואה בעשורים האחרונים של המאה העשרים התרחשה בעיקר בארצות המפותחות בהן שיעור עודף המשקל וההשמנה היה גבוה. והנה ,בתחילת המאה ה 21 חל שינוי שהתגנב מבלי שהעולם הרפואי היה ער לו. פתאום התעוררנו למציאות שבה סוכרת נפוצה יותר בסין ובהודו מאשר באמריקה הצפונית ובאירופה. שיעור חולי הסוכרת גבוה יותר ברוסיה, הונגריה ושאר מדינות ברית המועצות לשעבר מאשר במערב אירופה.
אוכלוסיית סין מהווה כיום 19% מאוכלוסיית העולם ואילו 26% מכלל חולי הסוכרת בעולם הם סינים. הודו, על 1.27 מיליראד תושביה היא המדינה השניה במספר חולי הסוכרת ,מעל 63 מיליון. שיעור חולי הסוכרת ביפן עולה על 10% . ארה"ב ,שכיכבה במאה הקודמת, "ירדה" למקום הרביעי. אגב, בארה"ב שיעור החולים גבוה במיוחד בשתי אוכלוסייות , צאצאי האינדיאנים (שרובם ככולם שמנים ואינם עובדים) והמהגרים מסין.
עוד באתר:
בעשור האחרון התברר כי גם ביבשת אפריקה , העניה ביותר מבין היבשות ,יש מדינות בהן שיעור חולי סוכרת מטיפוס 2 גבוה מזה שברוב ארצות אירופה. באתיופיה שיעור חולי הסוכרת הוא 9%, באזורים העירוניים של קניה ,מעל 10% (לעומת פחות מ 3% באזורי הכפר). לעומת זאת בטנזניה הסקר האחרון מצא שיעור סוכרת של 2% בלבד.
מאפיין נוסף, מעניין מבדיל את תבנית התחלואה במדינות הקרויות מתפתחות לעומת המפותחות. במדינות העשירות שיעור חולי הסוכרת יורד במקביל לעליה במצב הסוציאו-כלכלי. בארה"ב ובבריטניה ,וגם בישראל, שיעור חולי הסוכרת בשני העשירונים העליונים הוא רק כמצית לעומת שלושת העשירונים התחתונים. מזונם של העניים יותר עתיר פחמימות וקלוריות ,דל בירקות ואין הקפדה על פעילות גופנית. המבוססים נוטים לשמור על משקל גוף תקין ומקפידים על פעילות גופנית.
בארצות העניות התמונה הפוכה. ככל שעולה המעמד הכלכלי כך עולה שיעור חולי הסוכרת. השכבות העניות הן על סף תת תזונה לכן השיעור בהן נמוך. למבוססים יותר יש אוכל בבית ,הם משמינים וחולים בסוכרת.
תופעה מעניינת ,שאין לה עדיין הסבר, היא הרגישות השונה, של חילוף החומרים, לעודף המשקל, באוכלוסייות שונות. סיני ,הודי או יפני ,שאינדקס מסת הגוף שלו הוא 27 (עודף משקל) ,מגיב מטאבולית כמו אירופי או צפון אמריקני שאינדקס מסת הגוף שלו הוא 32 (השמנה מובהקת). לכן אף שבממוצע תושבי אסיה שמנים פחות מן האירופים שיעור חולי הסוכרת ביניהם גבוה יותר.
לו תושבי כדור הארץ היו אוכלים, בממוצע, כ 600 קלוריות פחות, מדי יום, מספר חולי הסכרת היה קטן בשני שליש.
הכותב הוא מנהל רפואי במרכז הרפואי 'מעיני הישועה' ויו"ר אי"ל לשעבר
