מדוע ולמה התורה רואה במעשה נח חטא

התורה מספרת לנו כי לאחר המבול נח החל לעשות מעשי חולין שלא כפי המצופה ממנו: 'ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה'

מדוע ולמה התורה רואה במעשה נח חטא, הרי נח יישב והחל לקיים חיים חדשים ביקום?

האדמה מסמלת ויוצרת חיבורים בין הדומם והחי: יש באדמה כח להפוך דומם לחי, חומר לרוח, כח הצמיחה הוא היכולת של האדמה להפוך את עצמה מחומר גס לחומר צומח וחי.

בנוסף האדמה מביאה ונותנת חיבור איכותי בלתי ניתן להסבר מדעי ומילולי: טעם וריח.

יתירה מכך: גאון המחשבה רבי רפאל שמשון הירש מבאר כי שורש המילה אדמה מגיעה מלשון 'אדמה לעליון' ההדמיה היא כח היצירה שנתן הקדוש ברוך באדמה כפי שהוא עצמו ברא את העולם.

דא עקא שלפני חטא אדם הראשון אירע חטא אחר בבריאה: חטא האדמה. כאשר אלוקים ציווה על האדמה לתת את טעם העץ כטעם הפרי, אך האדמה בחרה להיות גסה יותר וחומרית יותר, מה שיצר טעם רק בפרי ולא בעץ עצמו.

האדם וחווה שראו כי האדמה חטאה ולא נענשה עשו קל וחומר בעצמם וגם הם עצמם לא שמעו בקול אלוקים. מסיבה זו מבאר הכלי יקר גם האדמה נתקללה בעונש שהעונש האדם הראשון ולכן נאמר 'ארורה האדמה'.

האדמה עצמה היא שורש החטא מכיון שדרך האדמה אפשר לחבר בין החומר לבין הטעם, בין הרגשה של דבר רוחני כמו טעם בתוך דבר פיזי.

כאמור האדמה היא חיבור בין כח הרוחני לגשמי, לכן נאמר כי המזבח חייב להיות 'מזבח אדמה' במזבח אנחנו מקריבים קרבן בהמה פיזי והופכים אותו לרוחני, אנחנו הופכים וגורמים לדבר הגשמי להיות לרוחני ולכן המזבח נעשה מאדמה.

לכן המזבח מייצר את צרת האדמה שלא השכילה לחבר כאשר בני זוג נפרדים זה מזה.

'מזבח מוריד דמעות' המזבח מייצר על חוסר החיבור בין בני האדם, שאת החיבור הזה האדמה ממנו המזבח נעשה הייתה צריכה ללמד.

בדיוק מסיבה זו לוקחים עפר למי הסוטה אך ורק מעפר מקום המזבח, ממקום של חיבור האדמה ומלמדים אותה על חיבור בין רוח וחומר, בין אשה לבעלה.

'ויחל נח איש האדמה' הציפיה של הקדוש ברוך הוא מהאנושות הטהורה והזכה שלא חטאה-משפחת נח לקדש את החומר אך נח נטע כרם שבין יום כבר הוציא ענבים ונח סחטם ושתה לשכרה, נח פספס את היכולת לתקן את החטא הקדמון ששורשו היה בחטא האדמה שעתה נמחקה והתקעקע.

ועוד משהו: הנאה וטעם הפעולה פיזית הן הנאה מהדרך ולא מהתוצאה, ה' יתברך רוצה שנחבר וכך נהנה גם מדרך-גידול הפירות ולא רק מהתוצאה-פירות.

היהדות דורשת מאתנו לחבר ולהתחבר: רוחנית וגשמית, נפש וגוף, במערכת הנישואין, בהכל, גם בתוצאה אבל גם מהדרך.