הלילה, ג׳ בחשוון, מציינים 11 שנים להסתלקותו לשמי רום של מרן הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, מי שנחשב לאחד מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים ומנהיגה הרוחני של יהדות ספרד.
הרב עובדיה יוסף נולד בבגדד בי״ב בתשרי ה׳תרפ״א להוריו יעקב וג׳ורג׳יה. הוא נקרא על שם הגה"ק רבי עבדאללה סומך זצוק"ל ועל שם סבו, ועל שם רבינו יוסף חיים זצוק"ל, בעל ה״בן איש חי״. בגיל ארבע עלתה משפחתו לארץ ישראל והתיישבה בשכונת ״בית ישראל״ בירושלים, שם התפרנסה המשפחה מחנות המכולת של אביו.
למרות הקשיים הכלכליים והצורך לעזור בפרנסת המשפחה מגיל צעיר, ניכר כישרונו הנדיר בלימוד התורה. עוד בהיותו ילד צעיר, בגיל תשע, כבר החל לכתוב הערות תורניות בשולי הספר ״ראשית חכמה״. בגיל שתים עשרה, לאחר שאביו השתכנע בחשיבות הדבר, החל ללמוד בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה. באותה שנה אף חיבר את ספרו הראשון, ״מחברת העתקת חידות״, יחד עם שניים מחבריו. בישיבה מצא את מורו ורבו המובהק, רבי עזרא עטיה זצ"ל, שהיה עבורו לאב רוחני.
עוד באתר:
בגיל עשרים, בשנת ת״ש, הוסמך לרבנות ודיינות על ידי הראש"ל, הגאון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל. בין השנים תש"ה-תש"ז שימש כדיין בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים, ובתקופה זו כבר התבססה תפיסתו ההלכתית הייחודית. בשנת תש"ז נשלח למצרים כסגן הרב הראשי ואב בית דין, שם נחשף למציאות הרוחנית הקשה של הקהילה, לא רק בקרב הציבור הרחב אלא אף בקרב המנהיגות והרבנים המקומיים. לאחר שנתיים שב לארץ והמשיך בתפקידיו כדיין.
במהלך השנים טיפס הרב עובדיה יוסף בסולם התפקידים הרבניים: תחילה כדיין בבית הדין האזורי בירושלים, לאחר מכן כחבר בית הדין הרבני הגדול, ולבסוף כרב הראשי הספרדי לישראל – ה״ראשון לציון״. במקביל לתפקידיו הרשמיים, הפך למנהיגה הרוחני של תנועת ש״ס ונשיא מועצת חכמי התורה שלה מאז הקמתה.
חזונו העיקרי, אותו ביטא פעמים רבות במילים ״להחזיר עטרה ליושנה״, היה להעצים את הזהות הדתית-ספרדית ולבסס את מעמדו של מרן רבי יוסף קארו כפוסק המרכזי בארץ ישראל. הוא פעל במרץ ליצירת קודקס הלכתי אחיד לכלל ישראל, תוך שמירה על מסורת הפסיקה הספרדית המפוארת.
מפעל חייו התורני של הרב עובדיה יוסף הוא עצום בהיקפו ומרשים באיכותו. בספרו המרכזי, שו״ת ״יביע אומר״, הקיף עשרה כרכים של תשובות הלכתיות מעמיקות. בסדרת ״חזון עובדיה״ פרס משנה סדורה בהלכות המועדים, שבת ואבלות. ספרו ״יחוה דעת״, שכלל שישה כרכים, הפך לפופולרי במיוחד בזכות סגנונו התמציתי והברור. בנוסף חיבר את ״טהרת הבית״ על הלכות נידה ומקוואות, ואת ״מאור ישראל״ – פירושים מעמיקים על הש״ס וביאורים על משנה תורה להרמב״ם.
את דרכו התורנית ממשיכים בניו, ששניים מהם נבחרו לתפקיד הרב הראשי הספרדי לישראל: הראש"ל מרן הגאון הרב יצחק יוסף, המשמש כיום כראשון לציון, ערך את סדרת ״ילקוט יוסף״ המכילה למעלה משלושים כרכים המבוססים על פסקי אביו. ומרן הגאון הרב דוד יוסף שהקים מכון מיוחד להוצאת ספרי הלכה על פי פסקי אביו, במסגרתו יצאו לאור סדרות חשובות כמו ״הלכה ברורה״ ו״תורת המועדים״.
בג׳ בחשוון ה׳תשע״ד, בגיל 93, השיב מרן את נשמתו ליוצרה. הלווייתו, בה השתתפו כ-850,000 איש, הייתה הגדולה ביותר שידעה מדינת ישראל. הוא נטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים, והותיר אחריו מורשת עצומה של תורה, הלכה והנהגה רוחנית שממשיכה להשפיע על עולם התורה כולו עד עצם היום הזה.
