דווקא המדינות הפחות מוכרות בארה"ב – יכריעו את הבחירות

המונים בכל רחבי העולם מצפים במתח להכרעת הבחירות בארה"ב, שתקבע האם בבית הלבן ב-4 השנים הקרובות יתגורר נשיא רפובליקני, או דווקא נשיאה דמוקרטית. אך בעוד שבשגרה, כשחושבים על ארה"ב מתכוונים לערים הגדולות – ניו יורק, לוס אנג'לס או בוסטון – דווקא בבחירות, עיקר הדגש מופנה אל מדינות ואזורים פחות מוכרים ברחבי מדינת הענק. זהו סיפורן של מדינות המפתח – או המדינות המתנדנדות – אלו שיקבעו באמת את תוצאות הבחירות.

ארצות הברית היא פסיפס מורכב של אזורים ותרבויות, הרבה מעבר לחלוקה הפשטנית של מדינות "אדומות" ו"כחולות". שיטת הבחירות האמריקאית, המבוססת על האלקטורים ועל עיקרון "המנצח לוקח הכל" ברוב המדינות, יוצרת מציאות שבה מספר מצומצם של מדינות מתנדנדות מכריע את תוצאות הבחירות לנשיאות.

אחד האזורים המרתקים ביותר במפה הפוליטית האמריקאית הוא "חגורת החלודה". רצועת המדינות התעשייתיות לשעבר, המשתרעת מויסקונסין במערב ועד לחלקים מניו יורק במזרח, מספרת את סיפורה של אמריקה התעשייתית – מימי הזוהר ועד המשבר הכלכלי העמוק שפקד אותה. האזור, שכולל ערים כמו דטרויט, קליבלנד, פיטסבורג ובאפלו, היה פעם לב התעשייה האמריקאית. המיקום האסטרטגי ליד הימות הגדולות, רשת מסילות הברזל המפותחת והקרבה למכרות הפחם של הרי האפלצ'ים הפכו את האזור למרכז ייצור הפלדה והמכוניות של אמריקה.

אולם החל משנות ה-50 של המאה הקודמת, החל האזור לחוות משבר עמוק. שילוב של גורמים, ובהם התחרות הגלובלית, העברת מפעלים למדינות עם עלויות עבודה נמוכות יותר, והתיישנות טכנולוגית, הוביל לסגירת מפעלים רבים ולאבטלה המונית. ערים שפעם היו סמל לעוצמה תעשייתית הפכו לסמל להתדרדרות כלכלית. דטרויט, למשל, איבדה יותר משליש מאוכלוסייתה בין השנים 2000 ל-2020.

המשבר הכלכלי יצר גם טלטלה פוליטית. בעבר, האזור היה מעוז דמוקרטי מובהק, בזכות האיגודים המקצועיים החזקים והמסורת הליברלית של מרבית התושבים. אולם הכעס על אובדן מקומות העבודה והתחושה שהממסד הדמוקרטי נטש את מעמד הפועלים, יצרו קרע עמוק. בבחירות 2016, דונלד טראמפ הצליח לנצח במדינות כמו מישיגן, ויסקונסין ופנסילבניה – מדינות שהיו חלק מה"חומה הכחולה" הדמוקרטית במשך עשורים.

במקביל לדעיכתה של חגורת החלודה, צמחה "חגורת השמש" – רצועת המדינות הדרומיות החמות, המשתרעת מפלורידה במזרח ועד קליפורניה במערב. המונח נטבע ב-1969 על ידי האנליסט הפוליטי קווין פיליפס, שזיהה את הגירתם של אמריקאים לבנים לדרום, הגירה שהפכה לתופעה כלכלית וחברתית רחבה.

חגורת השמש משכה אליה לא רק שמרנים לבנים, אלא גם צעירים משכילים מהצפון שחיפשו הזדמנויות תעסוקה ואיכות חיים טובה יותר, וכן מהגרים רבים, במיוחד מאמריקה הלטינית. השילוב הזה יצר דינמיקה פוליטית מעניינת: מדינות שהיו פעם מעוזים רפובליקניים מובהקים, כמו אריזונה וג'ורג'יה, הפכו למדינות מתנדנדות.

הדוגמה הבולטת ביותר לשינוי הזה היא ג'ורג'יה. המדינה, שהייתה חלק מה"דרום העמוק" השמרני, עברה שינוי דרמטי בעשור האחרון. הגידול המהיר של מטרופולין אטלנטה, שמשך אליו צעירים משכילים וקהילה אפרו-אמריקאית גדולה, שינה את המאזן הפוליטי במדינה. בבחירות 2020, ג'ורג'יה הצביעה לראשונה מאז 1992 עבור המועמד הדמוקרטי לנשיאות. מאידך, פלורידה, שהייתה במשך שנים ארוכות 'מדינה מתנדנדת' קלאסית, הפכה למעוז רפובליקני.

השינויים במפה הפוליטית משקפים תהליכים חברתיים וכלכליים עמוקים. בעוד שחלקים בחגורת החלודה מנסים להתאושש באמצעות תעשיות חדשניות כמו רובוטיקה, ביוטכנולוגיה והדפסת תלת-ממד, חגורת השמש מושכת אליה חברות טכנולוגיה וצעירים משכילים. בפיטסבורג שבפנסילבניה, למשל, מרכזי מחקר ופיתוח בתחום הרובוטיקה מחליפים את מפעלי הפלדה הישנים. באריזונה, חברות טכנולוגיה גדולות פותחות משרדים חדשים ומושכות אליהן עובדים צעירים מהחוף המערבי.

לקראת הבחירות הקרובות, המדינות המתנדנדות המרכזיות הן תמהיל מעניין של מדינות מחגורת החלודה וחגורת השמש. ויסקונסין, מישיגן ופנסילבניה מהוות מפתח חיוני לניצחון, כשהן מייצגות את מאבק המועמדים על קולות מעמד הפועלים ותושבי הפרברים. אריזונה וג'ורג'יה מייצגות את השינוי הדמוגרפי והכלכלי שעובר הדרום, שינוי שיוצר מתח בין האוכלוסייה השמרנית המסורתית לבין המהגרים החדשים והצעירים המשכילים. נבדה, למרות היותה קטנה יחסית, ממשיכה לשמור על מעמדה כמדינה מתנדנדת בזכות הרכב האוכלוסייה המגוון, כך, איגודי העובדים החזקים של לאס וגאס מתחרים על ההשפעה עם האוכלוסייה השמרנית של האזורים הכפריים.

המערכה על המדינות המתנדנדות משקפת את השינויים העמוקים שעוברת החברה האמריקאית: את המתח בין אוכלוסייה ותיקה למהגרים חדשים, בין נאמנות עיוורת למפלגה לחיפוש אחר אלטרנטיבות, ובין ערכי משפחה מסורתיים למגמות ליברליות. התוצאות בבחירות הקרובות יספרו לא רק את סיפורן של מדינות בודדות, אלא את סיפורה של אמריקה המשתנה.