מקבל את רצון ה' בהכנעה או מנסה לעורר רחמים?

1.

בפרשת השבוע, פרשת וירא, ניתן להבחין בסתירה מובהקת בין דפוס הפעולה של אברהם אבינו במקרים השונים. 

הנה, בשעה שהקב"ה מספר לאברהם על כך שברצונו להפוך את סדום, למרות שנראה כי ההחלטה כבר התקבלה, אברהם לא אומר נואש ופותח בדין ודברים, כביכול, כשהטענה העיקרית היא: "האף תספה צדיק עם רשע?!" 

עוד באתר:

שמחה לאיד

תיעוד דרמטי: אסירים חגגו את ירי הטילים ונענשו

גדי פוקס

אל תנסו את זה

דרמטי: אזרחים תיעדו את נפילת הטיל הקטלנית

גדי פוקס

היום השלישי

נתניהו: "טהרן בוערת, לא נעצור עד הסרת האיום הגרעיני"

שלמה ריזל

הגר"י זילברשטיין:

"בבני ברק לא יפול; זה היה כמה מטרים אחרי גבול בני ברק"

נתי קאליש

אברהם בזהותו החדשה כ"אב המון גויים" עומד בפרץ כמגן האנושות ופונה לקב"ה בהכנעה גמורה אך בביטחון. הוא משתמש בביטוי: "חלילה לך מעשות כדבר הזה". הוא חס על כבודו של השם יתברך וזועק: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!" 

כל זה במישור הציבורי. במישור הפרטי לעומת זאת, כשהוא מקבל את הציווי: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל הר המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך", תכף הוא יוצא לבצע את המשימה. בלי תהיות ובלי שאלות. ללא משא ומתן או ניסיון שכנוע מצדו. במקרה הזה אברהם מקבל את הדין באהבה ורץ יחד עם בנו לעשות רצון השם.

2.

הסתירה הזו חושפת בפנינו את עומק זהותו של אברהם:

נתחיל דווקא בפרשת העקידה. התורה מספרת שאברהם כבר החזיק בסכין השחיטה ובא לעקוד את בנו. ואז, ממש רגע אחד לפני שעשה זאת: "ויקרא אליו מלאך ד' מן השמים ויאמר אברהם אברהם". השאלה שנשאל הייתה: עכשיו, ברגע הזה, איפה אתה עומד מול בוראך? האם אתה אכן עומד במבחן? – "ויאמר הנני". אברהם עונה בפה מלא: אני כאן! אני עבד השם במלוא מובן המילה. באתי לעשות רצון קוני. 

בעקידה הוא שותק – לא מפני שאין לו מה לומר, אלא כי זה רגע של אמת פנימית. כשהקב"ה אומר "קח נא את בנך את יחידך", זה לא רק ניסיון של אמונה, אלא רגע שבו אברהם צריך לגלות מי הוא באמת, מעבר לכל התפקידים הציבוריים. העקידה הייתה מבחן הזהות האישית שלו – זהות של התבטלות מוחלטת בפני בורא עולם.

בסדום הוא נלחם – לא כי הם צדיקים יותר מיצחק, אלא כי זה המקום שבו מתגלה תפקידו בעולם. "אב המון גויים" אינו רק תואר, אלא אחריות להילחם על צדק. הפיכת סדום הייתה מבחן הזהות הציבורית שלו – זהות של מנהיג המבקש רחמים על הכלל.

3.

התגליות הללו מאירות באור חדש את כל הפרשה. בכל אירוע, בכל ניסיון, אברהם מגלה רובד חדש בזהותו. כך, העקידה אינה רק מבחן של אמונה, אלא גם של זהות – האם אברהם מוכן לוותר על תפקידיו המוכרים כדי לגלות מי הוא באמת. האם הוא מוכן לשחרר את היותו אב, את ייעודו כמייסד אומה, את שליחותו כמפיץ אמונה, כדי להתייצב מול האמת הפנימית שלו.

וכן, הוויכוח על סדום אינו רק מאבק על הצלת אנשים, אלא גילוי של תפקידו בעולם. כשאברהם שואל "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?", הוא לא רק מבקש רחמים, אלא מגלה את ייעודו כמי שמביא צדק ומשפט לעולם.

אברהם לא סתר את עצמו בהתנהגותו השונה בכל מקרה. להפך – הוא גילה את עומק זהותו. פרשת וירא לא מציגה לנו את אברהם כ"צדיק מושלם" שתמיד מתנהג אותו דבר. היא מראה לנו אדם שיודע לנוע בין הקצוות: שותק כשצריך לשתוק ונלחם כשצריך להילחם. זו לא סתירה – זו השלמות האמיתית.