"עלה המוות בחלוננו"- –
שלוש מילים שמתארות במדויק את מה שהתרחש השבוע בבית הכנסת 'בני תורה' בהר נוף. אין שום יכולת לתאר את מה שהיה שם ואין אחד שלא היה רוצה להתעורר עכשיו ולגלות שמדובר בכלל בחלום רע, רע מאוד שהיה ונגמר, אבל המציאות שעולה על כל דמיון – הייתה ותישאר, ועלינו להתרגל למציאות החדשה בה היינו עדים לצמד בני בליעל מרצחים שנכנסו לבית קדשנו וביצעו שם טבח נוראי באכזריות שהדעת איננה סובלת, אכזריות אותה הם מקבלים במנות גדושות במסגרת תוכנית הלימודים אותה ממנת ממשלת ישראל בשם ה'דמוקרטיה'.
טבח, זו המילה למה שקרה השבוע. לא אירוע, לא פיגוע ולא עוד מילים יפות ומכובסות – אלא טבח. טבח שבדיעבד התברר כי היה מתוכנן מראש לפרטי פרטים וכל האופציות נלקחו בחשבון.
עוד באתר:
הגיע הזמן שגורמי אכיפת החוק יתחילו לעשות שיעורי בית ולהסביר איך זה שכמעט בכל בית ערבי במזרח ירושלים יש נשק חם ואילו אזרח ישראלי מן היישוב המעוניינים לקבל רישיון נשק עובר מסכת שלימה של בירוקרטיה מיותרת ומעייפת עד שהוא פשוט יורד מהעניין.
אינני בעד מתן אישור להחזקת נשק באופן שרירותי אבל עדיין הקושי המוטל על כתפי האזרחים המודאגים מחד והקלות הבלתי נסבלת של שכנינו הערבים להשיג נשק מאידך – זה משהו שאינו ברור ואף מטריד.
זה מטריד יותר בגלל העובדה שלמשטרה לקח המון זמן להגיע למקום האירוע וגם השוטרים שכבר כן הגיעו נראה היה שאינם מיומנים דיו לאירועים מהסוג הקשה הזה.
אין הסבר למה כח ההצלה הראשון שהגיע למקום עשה זאת הרבה לפני שהגיעה המשטרה, ואם התשובה לכך זה ריבוי המתנדבים באזור הטבח – אז זוהי בדיוק התשובה וזהו בדיוק הזמן שעל המשטרה להשתמש באותן שיטות של מתנדבים המפוזרים באזורים השונים שיהוו תשובה הולמת לאירועים מהסוג הזה שמפתיעים אותנו כל פעם מחדש.
נקעה נפשם של אזרחי ישראל לחזור פעם אחר פעם אל התובנה הישנה והמוכרת: 'כשצריך את המשטרה היא לא שם'. הגיע הזמן שהמשטרה תשנה את הקיבעון המחשבתי האופף אותה ואת תפיסת עולמה הארכאית בכל הקשור לשרות הבסיסי אותו עליה להגיש לתושב.
בקיצור, דנינו היקר, קח את הארגון עליו אתה מופקד, תנער אותו מהאבק הרב שהצטבר בו ותהפוך את המשטרה לגוף משרת ומחנך ושלא יהיה רק גוף מעניש ושנוא.
הלבטים העיקריים איתם התעסקתי באשר לטור השבועי – היו את מה להוריד ועל מה לא לכתוב וכל זאת בגלל עומס של נושאים ואנקדוטות, אבל לאחר הטבח הקשה בהר נוף וכל מה שמסביב אז יסלחו לי נתניהו ולפיד ואולי גם ליברמן על כך שהם ממש לא מעניינים אותי ואת רוב אזרחי ישראל, וכל מלחמות האגו בהם הם פתחו וכל שלל האיומים אותם הם פיזרו – אפרופו שלמותה של הממשלה ממש לא מעניינים.
יסלחו לי גם חבריי וידידי בוגרי כנס הנבחרים שלבטח הייתי אמור לתת ביטוי להתכנסותם ולתובנות אותן הם רכשו במהלך ימי הדיונים. גם הם בימים כאלו לא מעניינים איש ואת אף אחד לא באמת מעניינת העובדה שראש עיר אחד מאנ"ש מושך משכורת עם כל התנאים הנלווים ושאר ירקות בזמן שסגניו לא מקבלים את שכרם באופן סדיר, וגם כשזה כבר קורה זה רק כאשר הם רצים ונלחמים עליה במסגרת הקשרים האישיים שלהם.
גם ראש עיר אחר המרבה לאחרונה להסתובב בעולם לא באמת מעניין את החרדים לדבר ה' בדיוק כמו שהעובדה שראש עיר נוסף בחבורה לא באמת מנהל בעצמו את העיר אלא מקורביו מכל הסוגים והמינים – שלהם הוא התחייב בקשר דם או בקשר פוליטי – החזק מבין השניים – הם אלו שמנהלים את העיר ופשוט לא מאפשרים לו לקדם אותה ולהצעידה הלאה.
הערה לסיום: סוף סוף לאחר שלוש קדנציות גילה ראש הממשלה – בזכות אלקין כמובן – רגע של מנהיגות ועמד כצוק איתן מול ליברמן ולפיד שחזרו לגודלם הטבעי, רק חבל שזה לא קורה הרבה ומן הסתם גם לא יקרה יותר.
