עוד שבוע, עוד חודש ואולי אפילו עוד חצי שנה אבל היום זה כבר ברור גם למי שעוד האמין בקואליציה ההזויה שהקים נתניהו – ששום דבר לא יכול לשנות את העובדה שאין חיבור אמיתי בין המפלגות.
כל קואליציה שלא תהיה חייבת לספק לראש הממשלה ולעצמה שקט תעשייתי כדי שיהיה ניתן לעבוד, שקט שיאפשר לחבריה להתנהל בינם לבין עצמם בצורה שתאפשר עבודה רציפה שטומנת בחובה גם תועלת פוליטית ואת כל זה אין בקואליציה הנוכחית.
אין ולו חוק אחד שעבר ללא מלחמות ומאבקים וללא כיפופי ידיים בין הסיעות השונות. למרות הסיכומים וקווי היסוד עליהם חתומים ראשי כל הסיעות, עדיין כל החלטה דורשת מנתניהו לשלוח את אנשיו לחזית ולסגור דילים עם המפלגות השונות כשהוא לא מפספס שום טעות וכך הוא מצא את עצמו מושפל פעם אחר פעם.
עוד באתר:
בסביבת נתניהו הבינו שצריך להתעשת מהר מאוד לפני שהכל באמת מתפרק, וברגע שהם כיוונו את האקדח המעשן לכיוונם של לפיד ולבני העסק החל לזוז כמו שצריך.
נתניהו כמו נתניהו הבין אמנם באיחור את מי הוא צריך לשלוח הפעם לחזית ואלקין שנשלח החליט לשנות את כללי המשחק מול חברי הקואליציה הסוררת.
לפיד ולבני הבינו שאופוזיציה זה לא בשבילם ובחירות כלליות במצב הנוכחי כפי שמראים הסקרים זה מאן דכר שמיה.
בעוד שמפלגת יש עתיד גם אם תיפול במספר המנדטים עדיין היא תישאר במשחק הפוליטי, במפלגת התנועה לא כך הם הדברים וכל הסקרים מראים שהיא לא עוברת את אחוז החסימה כך שעד שלבני לא תסגור לעצמה שריון הולם בפלטפורמה פוליטית נוחה עבורה היא לא תמהר לפרוש כי לא הרי ערכה הפוליטי של שרת המשפטים לערכה הפוליטי של ציפורה מהאופוזיציה.
את לקחי העבר למדו בליכוד וכדי להימנע מהגעה לבחירות כשהם לא מוכנים – החליט ראש הממשלה לקדם כאן ועכשיו את חוק הלאום כדי להשוות את מעמדה היהודי של המדינה למעמדה הדמוקרטי.
אמנם מסתבר שנתניהו מתכנן להעביר חוק שונה ממה שאלקין ויריב לוין הציעו, נוסח מרוכך יותר מזה שהדליק את לבני ולפיד וגרם להם לעלות על בריקדות, אבל עדיין אצל נתניהו אם האופוזיציה רוצה לפרוש אז לפחות שתפרוש כשהוא מנסה לעקוף מימין את נפתלי בנט שמזנב בו בנושא הלאומי כל פעם מחדש.
ככה זה כשמריחים בחירות. נתניהו מצד אחר ובנט מצד שני, כשכל אחד מהם חמוש באנשיו מנסים לבנות ציר לתמיכה עתידית של המפלגות החרדיות בנתניהו.
כולם כבר שמעו את גפני ודרעי כשכל אחד בתורו מסביר שבפוליטיקה אין אהבות ואין שנאות והכל נובע מתוך שיקולים פוליטיים, ומשכך יש היתכנות גבוהה לממשלה של נתניהו עם החרדים, לא ממשלה חלופית במקום זו הקיימת עכשיו אלא משהו שניתן יהיה להקים רק לאחר הבחירות כדי שלא להעצים את כוחו של לפיד שרק הולך ויורד בסקרים האחרונים.
יתכן והכל היה ניתן כבר לסגירה לו החרדים היו דואגים לעצמם אבל איכשהו בסביבת נתניהו מרגישים שליו"ר ש"ס חשוב לדאוג גם לחברו משכבר הימים אביגדור ליברמן.
ליברמן שעומד באופן גלוי לעין כל מאחורי חלק נכבד מהמשברים של חברי הקואליציה, ונתניהו מבין שהאחרון היה מעדיף לא לראות אותו בממשלה הבאה ולכן צריך את דרעי כדי שישמור לו על האינטרסים, זהו אותו ליברמן שהטיל וטו על כניסת החרדים לממשלה בגלל הבחירות בירושלים בו בזמן שהוא עצמו לא סיפק את הסחורה האלקטורלית אותה התחייב להביא.
נתניהו יהיה מוכן לקחת בחשבון את ליברמן אבל רק לאחר הבחירות ורק לאחר שיתברר מהו ערכו הפוליטי, אבל הוא לא מוכן לשלם כבר היום על ביצה שלא נולדה – ואם לשפוט לפי הסקרים אז נראה שהיא עלולה להיוולד פצועה ונראה שדרעי ואולי גם שאר ראשי הסיעות החרדיות מנסים לשמור עליו, אז מי אמר שבפוליטיקה אין אהבות.
לראות את ליצמן נכנס למעונו של הרבי מגור זה בהחלט דבר מצוי, אפילו לראות אותו בחצר הקודש בעלזא או בחצרות נוספות זה גם משהו שכבר התרגלנו אליו.
גם לראות את גפני בבית שברחוב חזון איש 5 ואת אריה דרעי מגיע לבית ברובע היהודי זה גם משהו שכבר רגילים לראות, אבל לאחרונה מסתבר שבא לשכונה בחור חדש ושמו בישראל אורי אריאל.
בימים האחרונים כולנו עדים למרוץ של שר השיכון אורי אריאל בין חצרות הרבנים והאדמו"רים וכאן הבן שואל על מה ולמה קרה כך לגדולי ישראל. מדוע נגזר עליהם לחזות בזיו פניו של האכזבה הגדולה בקרב הפוליטיקאים החרדים.
לא סוד הוא שהעסקנות החרדית מתהלכת עם בטן מלאה כנגד האיש כבר מתחילת הקדנציה. אריאל שתמיד טען שהוא היה אצבע נוספת של המפלגות החרדיות והיה זה שהבטיח מעל כל במה שלא תהיה פגיעה בעולם התורה ושלא יינזקו משפחות ברוכות הילדים ושלא יהיו סנקציות פליליות נגד תלמידי הישיבות בחוק הגיוס – התגלה כמי שמצהיר הצהרות ריקות מתוכן מתוך ידיעה ברורה שהוא לא יוכל לעמוד בהם.
הציבור החרדי שבע אכזבות מהאיש ודי היה לשמוע את אמירתו של ח"כ פרוש כנגד אורי אריאל ואת הקריאה שלו כלפיו שלא להבטיח כלום לגדולי ישראל – כי הוא לא מקיים כלום – כדי להבין כמה מגוחכת הריצה שלו וכמה ברצינות לוקחים אותו ואת אמירותיו בכל אתר ואתר.
יש רק דבר אחד שצריך להבין, למה הוא לא הגיע לביתו של מרן הרב שטיינמן, מדוע בחרו אנשיו ללכת מסביב ולא ישר על המטרה, הרי מטרתו של כל פוליטיקאי באשר הוא היא אחת ומשכך למה ללכת סחור סחור ולא ישר לעיקר.
האמת, זה נותן תחושה שאולי הוא ואנשיו מבינים שבמוקדי קבלת ההחלטות הוא פשוט לא רצוי ולכן הוא מנסה לפלס דרכים עוקפות שבסוף יגיעו כמו תמיד למבוי סתום, כי כשאין מילה אז גם אם בשם "הכנסת אורחים" או קשרים אישיים – הוא ימצא את עצמו בבית כזה או אחר – עדיין היחס כלפיו יהיה כפי שהוא היום. חוסר אמון מוחלט.
