המבוכה האמיתית של ש"ס • גואל ועקנין

מרן. זה בדיוק מה שחסר לנו כאן בימים אלו. אלי ישי החליט סופית שהוא חותך החוצה מתנועת ש"ס ופתח לעצמו פלטפורמה פוליטית חדשה – שרק ימים יגידו מה טיבה, ומה כוחה האמיתי.

ברור לכל בר בי רב שיש בתוך קהל מצביעי ש"ס – את אותם אלו שילכו אחרי ישי בלי למצמץ, ועבורם הוא התגלמות של איך צריך להיראות ולהתנהג איש ציבור, וברור שלעולם לא יהיה ניתן לשכוח את החיבה היתירה לה זכה אצל מרן זצ"ל ואת האמירה המפורסמת כלפיו "בכל ביתי נאמן הוא".

מאידך יש גם את אלו שעבורם חזרתו של דרעי לראשות התנועה זו בדיוק כוונת המשורר שהנציח את הסלוגן "להחזיר עטרה ליושנה", והצבעה למפלגה בראשותו זה בדיוק מה שציבור בוחרי ש"ס ועולם התורה צריך – ורק מהעובדה שתור הזהב של ש"ס בכל הפרמטרים היה בזמן שהוא עמד בראש התנועה.

גם אלו וגם אלו צריכים להבין דבר אחד, ש"ס היא לא של דרעי, היא גם לא הייתה של ישי. ש"ס זו חלק ממהפכה אמיתית שהחלה עוד במחצית הראשונה של שנות השמונים, וזו תנועה שמאחוריה עומדת רשת מפוארת של ת"ת וגני ילדים, כשלצידם ניצב עולם תורה ספרדי מפואר ומשגשג שהוקם אך ורק בזכות אותה מהפכה שאותה יזם ויצר מרן זצ"ל בעשר אצבעותיו.

בסיפור הנוכחי, גם דרעי וגם ישי ממש לא רלוונטיים, לא הם האישיו, ומשכך מי שלוקח את המשבר הזה למקום של הסכסוך המתמשך וחוסר האמון בין השניים אינו אלא טועה או שהוא בעל אינטרס.

אלי ישי עשה מהלך שאת תוצאותיו נדע בהמשך, אבל כבר עכשיו הוא חייב לדעת שיש דין ויש דיין, ואם בליל ספירת הקולות יתברר שהוא זרק לפח עשרות אלפי קולות שיכלו להוסיף מנדטים למאגר החרדי – וכפועל יוצא לסייע לעולם התורה ולמשפחות ברוכות הילדים התורה, הציבור יתבע את עלבונו, והתחושה שלי היא שהציבור יעשה את זה ראשון. לאחר מה שעבר הציבור החרדי בשנתיים האחרונות ובעיקר בגלל אמנון יצחק וחיים אמסלם – הוא לא בנוי רגשית לסלוח למי שיפגע שוב בכוחו של כלל הציבור, והוא ייפרע מאלי בסתר ובגלוי ובלי רחמים.

האמת חייבת להיאמר, ובהחלט יתכן שבש"ס עשו הכל כדי להראות לישי את הדרך החוצה, ויש מצב שגם הקריאות הפומביות של דרעי לישי שיהיה חלק בכיר בתנועה היו מן השפה ולחוץ ובלי כוונה אמיתית, אבל את ההשלכות הקריטיות – על ישי לקחת בחשבון כדי להימנע ממבוכה אמיתית.

כמי שמכיר קצת את עולם המחקר והסקרים אני רוצה להאמין שאלי ישי יצא למהלך בעיניים פקוחות ולא רק בגלל הסקרים כי אז אבוי לו מיום הדין.

זה הרי ברור, שריצה לבד זוהי התאבדות ועם כל הכבוד לח"כ יוני שטבון – ויש כבוד – הוא לא נחשב מכפיל כח ושניהם לבד לא עוברים את אחוז החסימה.

לישי אין ממש ברירה והוא חייב לחבור לאורי אריאל שביחד איתו עוד ניתן יהיה לעבור את אחוז החסימה ואולי אף מעבר לכך. אבל גם לחיבור כזה יש מחיר.

אין אחד ששוכח מה הייתה דעתו של מרן על מפלגת "הבית היהודי" ועל ראשיה ומטבע הלשון 'בית של גוים' ילווה את המפלגה עוד המון שנים וזה עוד בלי קשר לדרוזים ולמוסלמים שהפוליטיקה החדשה מכניסה לשורות המפלגה בשם הסלוגן "משהו חדש מתחיל".

אם כלפי המפלגה כך, כלפי אורי אריאל הדחייה של הציבור החרדי ממנו אף גדולה יותר. כל חרדי שני מסתובב עם בטן מלאה מאוד על אריאל שנתפס כלא אמין, וכאחד שכל הבטחותיו לא שוות את הנייר עליו הן כתובות, וכבר אמר את זה ח"כ מאיר פרוש בקול ברור לא פעם ולא פעמיים, ויהיה מעניין לראות את ישי ואריאל יושבים במסיבת עיתונאים כשמאחוריהם תמונתו של מרן (בדיחה עצובה) וכשהם מסבירים בלהט איך הם אלו שמשמרים וממשיכים את דרכו של מרן.

בניגוד לש"ס, שלה יש בנק מצביעים שילך אחריה לכל מקום ובלי קשר לזהות היו"ר, כאן מדובר במשהו חדש שאם בשלב ה'מאני טיים' הציבור יבין שקולו הולך לאיבוד – הוא ינטוש את הספינה הרבה לפני שהיא תעזוב את הרציף.

כספרדי, קשה לי עם העובדה שישי חתך החוצה והקים לעצמו בית פוליטי, בטח לא כשזה קורה לאחר אין ספור מפגשים עם חבר מועצת חכמי התורה הרב בעדני, ואחרי שאלי ישי יותר מכל אחד אחר אמר אלפי פעמים בחייו שמועצת החכמים היא המחליטה בכל דבר ועניין, ובאמת לא בא לי לחשוב שהוא אמר את זה רק כי זה היה האינטרס שלו באותו רגע וזה עזר לו מול גורמים כאלו ואחרים בש"ס, אלא כי הוא באמת האמין בזה בכל ליבו וכל שנותר לו עכשיו זה רק להסביר באמת את המהלך ואת העובדה שהוא מצא לעצמו 'מרן' חדש כי ההסברים עד עכשיו לא היו ממש משכנעים.

מרן בחיי חיותו הגן על כלל ישראל, וכבר אמר מי שאמר שבחייו לא התרחש טבח מחריד ומתועב כפי שהתרחש לפני כחודש בהר נוף – רק בגלל שהוא היה המזוזה שניצבה בפתחה של השכונה, אז אין ספק שהוא ותורתו היו מגן לנו וכיום היא מאירת עינינו, וכל שנותר זה להתפלל שממקומו הוא ימליץ טוב בעדנו כדי שלא תצא תקלה ושמפעל חייו לא ייהרס בגלל אגו ושאר ירקות.

מאז ההחלטה לצאת לבחירות ובעיקר בימים האחרונים – חוזר ראש הממשלה בנימין נתניהו על כך שהוא ממליץ להגביר את כוחם של הגושים הגדולים בפוליטיקה הישראלית, קרי גוש ימין וגוש שמאל כדי להקל על יכולת המשילות של הניצב בראש וכדי למנוע מקרים של סחטנות פוליטית כפי שארע לממשלה האחרונה עליה השלום – שסיימה את דרכה בקיצור ימים ושנים ובלי שום עשייה למען האזרחים שגם נאלצים לשלם עכשיו את המחיר על כך שנתניהו בחוסר אחריות מופגן מינה לתפקיד שר האוצר אדם שהעיד על עצמו שאינו מבין כלום בכלכלה.

תכלס, נתניהו צודק ולמעט מפלגות סקטוריאליות כדוגמת ש"ס, יהדות התורה והמפלגות הערביות אין שום צורך בעוד מפלגות שאיכשהו משדרות על אותו גל ומדברות על אותם מסרים.

מה שלא מובן זה מדוע עדיין נתניהו נחשב למועמד מוביל לראשות הממשלה בו בזמן שהאיש כמעט לא עשה כלום חוץ מלעסוק בהישרדות פוליטית.

אה, הוא גם דיבר על אירן והפלסטינים. דיבר ולא עשה כלום.

מה שעוד יותר לא מובן זה מדוע ביישובי הפריפריה הנחשבת לחצר האחורית של מדינת ישראל שאת אף אחד היא לא מעניינת ושהתושבים שם ניזוקו יותר מכל אחד אחר מהמדיניות הקפיטליסטית של נתניהו – הוא עדיין מוביל באחוזי התמיכה ואיך זה שאצלם צמד המילים 'היידה ביבי' נועד כדי להכניס אותו שוב לאקווריום במשרד ראש הממשלה ולא להחזיר אותו לבית בקיסריה, הרחק הרחק מהעין ובעיקר מהכיס של אזרחי ישראל.

בגלל התמיהות הללו ובסיוע אדם חכם נוסף הבנתי שיש לעם היושב בציון שתי בעיות. האחת היא שהוא לא אוהב את ביבי אבל הוא אוהב להתלונן תמיד רק על מה שמוכר וידוע וביבי עונה על ההגדרה הזאת, והבעיה השנייה היא שאנחנו חיים בדור של ריאליטי. אם בעבר נציגי הציבור היו אלו שעשו דבר או שניים בתחום הצבאי / כלכלי / מדיני ובעוד תחומים אחרים, כיום הציבור בוחר להנהגה כוכבי תקשורת וריאליטי, כאלו שכל הרייטינג שלהם מגיע מאיכות הג'ל המרוח על שיער ראשם או בגלל צורת הופעתם השחצנית והמניפולטיבית ברובה בתוכניות ריאליטי רדודות שאין הדעת סובלת.

אבל כבר אמרו חז"ל שני דברים. האחד הוא "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור" והשני, "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופת שרצים תלויה מאחוריו".