איך נכון להתייחס לילד במשפחה שיוצא בהתרסה נגד הדת ועושה מעשים קיצוניים, מאתגר מאוד את כל הבית? האם נכון להוציא אותו?
בתוכנית המאזינים 'מבט לחיים' ב'קול חי' עונה הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון על השאלה הקשה ואומר: "זה ניסיון גדול. ואני מזדהה אתכם, ואני בוכה אתכם, כי זה דבר מאוד מאוד קשה, גם כשזורקים ילד ואומרים לו, זה לא מקום בשבילך, לך תמצא בית אחר, היסורים לא נגמרים. נתק מילד וילדה זה דבר הכי קשה, מהדברים הכי קשים בחיים".
הרב ג'ייקובסון הוסיף: "אתם זקוקים לאנשים ונשים לתן לכם תמיכה רגשית. ייעוץ בדברים האלה זה רק מאנשים או נשים שהם מומחים עם ניסיון רב. יש בני אדם טובים שנותנים עצות, אבל לא יודעים את הסוגיה. זה כמו שתלך לרופא לב שאף פעם לא ראה לב בחיים שלו".
עוד באתר:
ולעצם העניין, "קשה לי להתייחס ולהגיד בפרט מה לעשות ומה לא לעשות, כי אני לא יודע את הפרטים, אגיד משהו כללי יותר, ואתם צריכים להחליט אם זה שייך עליכם. הרבה פעמים כשילד עושה דברים קיצוניים כאלה ויוצא בהתרסה נגד הדת. ייתכן שהייתה פה התעללות רגשית, או פיזית, או גופנית, או נפשית, בבית, בבית של מישהו אחר, על ידי קרובי משפחה, על ידי אחרים, על ידי חברים, בבית ספר, בקהילה. לדאבוננו, אני לא צריך לספר לכם מה שקורה, ואנחנו לא מדברים על זה מספיק. שנים בכלל לא דיברו על זה, היה אסור לדבר. היו יכולים לזרוק אותי כשדיברתי על זה. ביודעי ומכירי קאמינא".
"כשיש לילד צלקות נפשיות, אז יש תרופה אחת ויחידה. הילד הזה צריך שיקום נפשי. הילד הזה חולה. אין לו סרטן פיזי, יש לו סרטן מסוג אחר. יש לו טראומה שמחלחלת בעומק המוח, הוא לא בריא. בן אדם שמקדיש את חיים שלו להתריס נגד הוריו, להחריב את הבית, זה לא בריא".
אז השאלה עכשיו, איך אנחנו משקמים את הילד הזה? "פעמים רבות הדרך לעשות את זה הוא כשההורים הם כבר לא השונאים מספר אחד, הם כבר לא מייצגים את הדת ששנואה עליו, כי בתת הכרה או בהכרה הוא יודע שזה החריב לו את החיים, לפחות בדמיונו ומחשבתו. ההורים שלו הם על הצד שלו, ופה מתחיל שיקום, פה מתחיל חיבור".
האזינו לדברים המרתקים בתוכנית 'מבט לחיים' בהגשת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון ב'קול חי':
