לפעמים דווקא כן כדאי שיהיה עלינו עין הרע

יעקב שולח מתנות לעשיו,  מהי משמעות שליחת הדורון לעשו? בספר 'בית הלחמי' (פרשת וישלח דף קיז) הוא מסביר מהלך נפלא מאד. יצחק אבינו בירך את יעקב 'ויתן לך לך האלוקים מטל השמים' ועוד בירך אותו'  ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך איתך' ופרש"י 'ברכת אברהם' שממנו יצא הגזע הקדוש, נשמות כלל ישראל, מקדשי שמו  בעולם. 'ממך יצא אותו הגוי, אותה אומה –  ואותו הזרע המבורך'.

יעקב מקבל שתי ברכות לפני שהוא יוצא אל לבן לישא את רחל ואת לאה. יצחק אבינו בתחילת ימיו תמיד ידע שיעקב הוא צדיק. אלא שהיה מחשב שהוא צדיק שאינו הולך בדרכיו של אברהם אבינו. אאע"ה גילה דרך חדשה שלא היה לצדיקים שקדמו לפניו, הם היו צדיקים לעצמם, התרחקו מבני העולם ועבדו את השי"ת.

חנוך עלה ונתעלה במדרגות גבוהות מאד, אך בני דורו נפלו מטה מטה, משא"כ אאע"ה לא היתה לו מטרה  להיות מלאך גבוה. אלא ירד לעולם המושגים של בני אדם, ושם רצה להסביר ולפתח את האמונה אצל המון העם. יצחק ראה את שני בניו יעקב ועשו, יעקב יושב אהלים,

מבית מדרשו של שם לבית מדרש של עבר, לא הוציא את עיניו מארבע אמות. עשו הלך לשדה, ודיבר עם אנשים,

היה נראה לו ליצחק שרק עשו הולך בדרכי אאע"ה שאינו סוגר את עצמו כיעקב אבינו, ומשמים העלימו מיצחק אבינו ע"ה את העבירות של עשו הרשע,

והיה משקר ואומר לאביו, לא ישבתי בבית המדרש ללמוד כמה שעות בהתמדה, כי אני מוותר על המדרגות שלי, כדי להציל את העולם מדעות כוזבות

אין אני הולכים בדרכי חנוך להיות מלאך = לא לתקן את בני דורו, אלא בדרכי אברהם אבינו, הרמב"ם אומר על אאע"ה.

היה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה והגיע לארץ כנען   וגם שם  ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה

ומה היו עושים הצדיקים שם ועבר הצדיקים הגדולים בדור ההוא?

אפשר שגם הם מיחו, אבל הם לא כמו אאע"ה שברו את הצלמים של אביהם הם אולי גם מחו, אבל לא כמו אאע"ה

וכתב החת"ס שלאחר הסתלקותו של אאע"ה נאמר לו ליצחק שאותן הברכות שנתן הקב"ה לאברהם,

מעתה הם מסורים בידו,

ועתה הגיע זמנו להעביר הברכה לאחד מבניו,

למי יתן את ברכת אברהם? הרי פשוט שכל מי שילך בדרכו של אברהם יקבל את הברכה, ולכן היה נראה ליצחק שזהו עשו ולא יעקב אבל  כשיצא יעקב לבית לבן בחרן. החל לעסוק עם בני העולם, וזה שאמר לו יצחק לצאת, כי אברהם היה חי בין רשעים ועמד בצדקו יעקב היה באהלי שם ועבר ועמד בצדקו,

לכן צוה עליו לצאת לבית לבן, ושם לעסוק במיזוג בין חומר ורוח. ולכן רק אז בשעת יציאתו מן האהל, קיבל את ברכת אברהם כמו שכתוב בסוף פרשת תולדות – שאז 'ויתן לך את ברכת אברהם' זה נאמר ליעקב לפני שהוא יוצא לבית לבן

אז נתן יצחק ליעקב את הברכות ואז הוא מגיע ללבן ומתחיל שם להיות עובד השם למרות הקשיים בתוך השגרה הקשה זו הברכה של יעקב כמו שהיה אברהם בתוך עולם החומר מקדש ש"ש.

ואחרי שהיה יעקב בבית לבן בהצלחה רבה מאד, מעבר להצלחה חומרית, העיקר היה  שהוא הצליח למזג בין החומר והרוח באופן מושלם, אז למה אומר יעקב לעשיו, ויהי לי שור וחמור, למה הוא מעורר קנאה אצל עשיו. למה לעורר את קנאתו הרי הקנאה תגרום לעוד יותר מריבה ותלבה את המריבה הרבה יותר.

לכאורה טוב יותר היה אם היה עשו חושב…שיעקב הוא איש תם יושב אוהלים ואין לו שום רווחים בעולם הזה…

 

אומר ה'בית הלחמי' להסביר את הדברים, וכדי להסביר טוב הוא מקדים, את פרשיית הקנאה של האחים ביוסף.

התורה אומרת שיעקב הכין ליוסף כתונת פסים, מה שעורר קנאה בין האחים עד שאמרו חז"ל (שבת י:)  שאדם לא ישנה בין הבנים שלו,  שלא תיראה עדיפות של אחד על פני האחר, לא לעורר קנאה, הקינאה מוציאה את האדם מהעולם,

אז למה יעקב אבינו כן יצר מערכת קשרים שבסוף כן הייתה קנאה בין יוסף והאחים?

כתוב בתהלים: 'תערוך לפני שולחן נגד צוררי', הפירוש הפשוט שיהיה לי שולחן והאויבים הצוררים לא יעשו לי צרות ולא יגבילו את היכולות והעשייה שלי.

זה הפירוש הפשוט, ר' שמחה בונים משפיחסא ביאר באופן נוסף:

דוד המלך רצה שלא תהיה עין הרע על עבודת השם שלו, עין הרע על עבודת השם זה נזק.

לכן אמר דוד המלך תערוך שולחן נגד צוררי, שהצוררים אותי שיקנאו בשולחן שלי שיקנאו ברכב או בבית אבל לא בעבודת השם, אם לאדם יש ילדים טובים יש בית טוב מבחינה רוחנית, שיסתיר שלא יגלה, העין הרע מזיקה את ההצלחה הרוחנית של האדם לכן תערוך שולחן = נגד צוררי = נגדם  שאם הם מקנאים בי, שלא יקנאו ברוחניות שלי אלא בגשמיות שלי, שיקנאו על השולחן שלי ולא על  התהלים והשבחים שאני משבח את הקב"ה לא על התהלים שהם כמו נגעים ואהלות, לא על הלימוד תורה לא על כל המעלות הרוחניות, לא על מה שהוא מלך ישראל וגם מנהיג ישראל מבחינה רוחנית, שלא יקנאו על החצות לילה שאני קם.

שיקנאו בשולחן שלי, שיקנאו בתנאי החיים שלי, אבל שלא יקנאו ברוחניות שלי, עדיף להסתיר את הרוחניות בהרבה גשמיות וכך אנשים יעוררו עין הרע על הגשמיות ולא על הרוחניות.

יעקב אבינו עשה כותנת פסים ליוסף, למה? בגלל שיוסף הוא בן זקונים, הוא בן זקונים ליעקב אבינו אומר רש"י לא רק בן זקונים אלא זה קנה חכמה וגם זיו איקונין של יוסף דומה לזה של יעקב לכן עשה יעקב כתנת פסים שיקנאו בבגדים של יוסף ולא בחכמה וברוחניות של יוסף. עדיף עין הרע על ההצלחה הגשמית, העיקר שלא תינזק הרוחניות של האדם.

יעקב אבינו עשה כתונת פסים ליוסף הצדיק,  לא לחינם, הוא יודע מצויין שזה עלול לעורר קנאה, אנחנו לא יותר חכמים ממנו שיודעים שלא טוב לעורר קנאה בין האחים, יעקב מבין בחינוך ילדים יותר מכל מנחי ההורים שיש בדור, הוא הצליח בחינוך 12 ילדים, והוא מכיר את החיסרון של לא לגרום תחרות וקנאה בין האחים, ובכל אופן הוא אמר שהקנאה של האחים ביוסף היא עדיפה על פני השלום בין כולם, ולכן הוא רצה שתהיה קנאה בלבוש ולא קנאה ברוחניות של יוסף הצדיק. יעקב אבינו, מידתו מידת האמת

כל מעשיו אמת, הרי בוודאי יש בזה ענין גדול ואמיתי.

עין הרע על רוחניות זה חמור ביותר, ולכן עדיף שאדם ייסבול שיש עין הרע כלפיי הגשמיות שלו ולא כלפיי הרוחניות שלו.

זה מה שאמר הכתוב 'ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר',  איזה דבר? הרוחניות של יוסף! שיעקב אבינו שמר את הרוחניות ע"י שקנאת האחים הייתה על הכתונת פסים.

יש עין הרע על רוחניות וכמו שכתוב שהלוחות נשברו בגלל עין הרע.

אומר המדרש אין לך יפה מהצניעות (תנחומא כי תשא)

ומי הטיל עין הרע על הלוחות? אומר המחזור ויטרי  זה המלאכים שקינאו בעם ישראל

יש שאומרים שזה אומות העולם, שהרי הקב"ה פנה לכל אומה ולשון אם הם רוצים לקבל את התורה, והם לא רצו אבל הם כן קנאו בעם ישראל שרצו כן לקבל את התורה.

הגמרא במסכת ב"ב קיח אומרת שצריך האדם להיזהר מעין הרע, וגם ברוחניות, כמו שההלכה אומרת שלא יעלו אב ובנו או שני אחים אחד אחרי השני לקריאת התורה, וזה משום עין הרע. וכך אומר רבינו יונה בפרקי אבות וגם התורת החיים במסכת ב"מ פד שעין הרע הוא כח חזק מסוכן ומאיים ופגיעתו היא מוחשית ומסוכנת, ולכן כשבני ישראל היו במדבר ספרו אותם – במחצית השקל – למה לא ספרו אותם במספרים? כי המנין גורם לעין הרע

ובספר חסידים כתב  (אות קיט ) שהמכניס עין הרע בחבירו יש בו משום גזל, אז אי אפשר לתבוע בבית דין, אבל כן הוא גורם נזק לחבירו.

הגמרא במסכת ב"ב אומרת – רב אחא בר יעקב כתב ספר תורה על גבי עור של עגל ובאותו ספר שכתב הזדמן לו שאורכו ורוחבו היו שווים וזה היה כל כך מוצלח שהוא מת מעין הרע

ואמר החזון איש שהאדם במחשבתו מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה, ומחשבתו הקלה תוכל לגרום הרס וחורבן בעולם החומר, ובשעה שבני אדם מתפעלים ממציאות מוצלחת הם מעמידים את המציאות הזו בסכנה, אבל כמובן שהכל בידי שמים, אם לא נגזר על האדם נזק על ידי עין הרע הוא לא יינזק אבל אם כן נגזר על האדם נזק, פעמים הנזק יגיע בתחילת התהליך שלו בגלל העין הרע.

וזו הכוונה פה, נתנו את עיניהם ברב אחא בר יעקב, מציאות כל כך מוצלחת והוא נפטר.

ולכן היה חשוב ליעקב אבינו לספר לעשיו, ויהי לי שור וחמור, למה? בגלל שהוא הרגיש בעצמו  שהוא הצליח לעמוד בנסיון האדיר, של להמשיך להיות רוחני ערכי ישר ונאמן לעבודת השם אפילו שהוא היה גר אצל לבן הארמי, והוא נתעלה והגיע למעלת אברהם אבינו להיות איש תם אפילו שהוא בן הרשעים, ולכן הוא לא רצה לאמר לעשו כמה הוא הצליח מבחינה רוחנית ולכן הוא אמר לו, שהוא שיש לו הצלחה גשמית, להסיח את דעתו של עשיו מההצלחה הרוחנית שלו.

לפי זה אפשר להבין מצויין את המדרש שאומר על יעקב אבינו, 'מחזיק באוזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו'…

המדרש אומר שזה לכאורה חסרון אצל יעקב אבינו, ולמה? בגלל שהוא עשה השתדלות יתר

מה לך לשלוח כעת מלאכים אל עשיו, הרי עדיין לא היה כלום, לא צריכים לעורר את הכלב

לא צריכים לגרות אותו, היה צריך להיות עם עודף בטחון בהשם.

הרי עשיו, סתם 'לתומו היה הולך', אז למה השקעת בעודף השתדלות שלא היה צריך

כך זה ההסבר הפשוט המקובל למדרש

אבל בספר 'הבית הלחמי' מביא מהלך אחר: אמנם נכון שהאדם לא יעשה עודף השתדלות זה הגיוני , אבל כאשר עשיו קורא לארצו ארצה שעיר , ושדה אדום זאת אומרת שהוא עד היום ממשיך עם אותה קנאות והוא לא רוצה לשכוח את השנאה ליעקב.

הוא מנציח את השנאה ליעקב לכן הוא קורא 'ארצה שעיר' על שם השיער שיעקב שם על עצמו כדי לקבל את הברכות

שדה אדום על שם שהאכיל יעקב את עשו מהאדום האדום הזה, ולכן קנה את הבכורה וברכת הבכורה, הוא עד היום מנציח את השנאה שהוא קורא למקומות האלה על שם השנאה.

לכן יעקב אבינו אומר שאדרבה כן צריכים לעשות השתדלות כי הנזק הוא לא באוויר ולא רחוק אלא הוא קרוב מאד…הוא מאיים ומסוכן וזה נזק מוחשי ולפי זה הוא כן היה צריך לשלוח לו מלאכים לראות מה התוכנית של עשו

אז איך נסביר את הפסוק 'מחזיק באוזני כלב עובר, מתעבר על ריב לא לו?.

לפי מה שכתב בספר בית הלחמי זה מסתדר מצוין!

הגשמיות זה טפל לאדם, המרצדס הטסלה היאכטה החופשה בחוץ לארץ במלון מפואר, טיולים בעולם… כל זה טפל לאדם, אמנם האדם משקיע בזה כאילו זה עיקר…אבל זה טפל

זה אולי גורם הנאה לאדם אבל זו הבריחה שלו ממשמעות החיים, אפשר מידי פעם להתרענן אפשר מידי פעם להירגע אבל להתעסק בזה יותר מידי, זה לא.

האדם בזמן פנוי שלו מדבר על החופשה על המלון על הרכב על על הסעודות כיד המלך…כלומר

הוא מדבר מה שמעניין את עשו ותרבות עשו, זה וודאי שאם יעקב אבינו או עשו היו לידו כעת

אז יעקב היה בורח ועשו לא היה יכול לפספס מילה ממה שהוא אומר, אז החומריות זה הטפל לאדם הרוחניות זה עיקר האדם

ולכן כתוב על יעקב 'הוא מחזיק באוזני כלב עובר, מתעבר על ריב לא לו' הוא רוצה לייצר מריבה על מה ? בכוונה הוא מייצר מריבה על הגשמיות, הוא עושה ריב על –'לא לו'

מה שלא שלו, מה שלא מעניין אותו, הגשמיות מה שטפל לו

מה שלא מהווה עניין חשוב  לכן אומר יעקב לעשיו

ויהי לי שור וחמור, למה? בכוונה – כדי שיקנא עשו בגשמיות של יעקב ולא ברוחניות שלו.

ולכן כתוב שיעקב שם רווח בין עדר לעדר למה? להשביע את העין של אותו רשע (רש"י)

שייראה כל כך הרבה שפע ולא יקנא על הצדקות של יעקב אבינו אלא רק על החומריות שלו

וכך יתקיים ביעקב אבינו, ויבוא שלם ברוחניות

ומה שעשו ל'תומו היה הולך' אין הכוונה היה סתם הולך, אלא היה הולך לתומו, היה מקנא ביעקב שהוא איש תם , מושלם אפילו בבית לבן הארמי הרמאי הרשע

וכמו שעשה יעקב עם הבן שלו יוסף, שעשה לו כתונת פסים שתחול הקנאה בבגד…

וכך היה במציאות בסוף לקחו את הכתונת פסים וטבלוהו בדם שעיר עזים

וחלה קנאתם על הבגד, ולא על יוסף עצמו, לכך נתכוון יעקב מתחילה…כך התכוון וכך היה!!

אמנם לא רצה שיהיה הצער של יוסף אבל כן שהם ייתעסקו בכותנת פסים ולא במהות הרוחנית של יוסף.

ולכן יעקב מראה לעשו את העשירות המופלגת, אפילו עושה רווח בין עדר לעדר כדי שעשו ייראה את השפע…

ולפי זה אפשר להסביר נהדר, המאבק של יעקב עם השר של עשיו, בסוף אמר השר של עשיו, 'וירא כי לא יכול לו', הוא לא יכול נגד הרוחניות שלו.

הוא רק יכול להטיל עין הרע בגשמיות שלו.

 

ובימים נוראים יש שנוהגים לאמר תפילה, מופיע בשערי ציון

כתוב שיש לאמר את תפילה מסויימת בזמן שהכהנים מנגנים 'שלום'

ושם בתפילה הזו אנו אומרים,  כשם שנתת פיסת לחם לאכול ובגד ללבוש ליעקב אבינו הנקרא איש תם, ותתנהו לאהבה לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו…

ואז אחר כך כשם שנתת את יוסף צדיקך בשעה שהלבישו אביו כתונת פסים לחן ולחסד …בעיניך ובעיני כל רואיו!!!

לכאורה איך אפשר לאמר 'בעיני כל רואיו'…הרי הרואים אותו דווקא קנאו בו?

אלא הכוונה שזו הייתה קנאה טובה, הם קנאו בגשמיות ולא ברוחניות.

וכך הרוחניות הייתה לפליטה!!

וכתב בספר נזר הקודש… שיעקב ממשיך לחדד את התפיסה של עשיו

אומר יעקב לעשו

ויהי לו שור וחמור צאן ועבד ושפחה, ופרש"י 'לא נעשיתי שר וחשוב' 'אבא אמר מטל השמים ומשמני הארץ'

ואלו לא מטל השמים ולא משמני הארץ,

כי זה לא כמו תבואה ופירות שגדלים בארץ על ידי מטר השמים….

אלא בעלי חיים

 

והביא יעקב לעשו 550 כבשים

200 עיזים

20 תישים

200 רחלים

10 אילים

40 פרות

10 פרים….

ועוד  ועוד…

יעקב אבינו היה עשיר מופלג!!!

אז מצד אחד ליעקב יש עשירות מופלגת

 

יש דעה בחז"ל שהיו לא 60.000 כלבים שהיו צריכים לשמור על הצאן שלו…

ובכל אופן הוא אומר לעשו  אין לך מה לקנא בי…? איך זה מסתדר?

 

וכשאדם חי בשגרת החיים שלו הוא יכול להיות שמח בחלקו בעיקר כשהוא רואה אנשים שחסר להם, הוא עושה השוואה ואומר, להם אין לי יש…ב.ה… אני מסודר

אבל כשהוא רואה את האחרים שיש להם והרבה…הוא מתחיל לאמר לעצמו, למה גם לו אין, והוא מתחיל להיות עם עין רעה!! עין שמוציאה את האדם מהעולם…הוא מזלזל במה שיש לו הוא מזלזל במשפחה שלו בבית שלו הוא ממורמר הוא בחלומות, אם היה לי מה שיש לשכנים לחברים….

 

והוא בתסכול למה אין לו…

הוא כל כך מדמיין על ההצלחה שהוא מרגיש שזה שלו ואם אין לו את זה הוא גם מרגיש שלקחו לו את זה…

זה גם חסרון שהאדם יותר מדי מדמיין על הצלחה הוא בטעות מתבלבל וכבר חווה את ההצלחה ולכן כבר כעת הוא מאמין שמגיע לו מה שהוא חולם עליו

 

אז איך יכול יעקב  לאמר לעשו, באמת אין לך במה לקנא…שהרי לא קבלתי את הברכה של אבא (יצחק אבינו) מטל השמים ומשמני הארץ…וכל מהשפע העצום הזה, לא אמור לעורר קנאה???

לעורר קנאה אודות השפע החומרי ולא לפגוע ברוחניות של יעקב אבינו