"אין שום כסף בעולם שישווה בערכו לדקה של לימוד תורה"

משעמדתי לעזוב את ביתם, קרא לי ר' חיים בחזרה. "רוחמה," אמר, אם היה נכנס עתה מישהו לביתו ומציע לי מליון דולר עבור לימוד של שלושים וחמש דקות, לא הייתי מסכים לקבל את הכסף."

בספר "הכל לאדון הכל" על הרב יעקב הרמן זצ"ל, מבוני יהדות אמריקה וחמיו של הגאון ר' חיים פנחס שיינברג זצוק"ל, מופיע סיפור מצמרר הממחיש במעט עד כמה העריך הגרח"פ שיינברג כל רגע של לימוד תורה.

מתוך "הכל לאדון הכל" – רוחמה שיין

ברצוני לחלוק עמכם חוויה, שהשאירה בי רושם בל יימחה.
יום אחד, לפני מספר שנים, נכנס ר' חיים בדחיפות לביתנו, וביקש מבעלי, ר' משה, לצאת אתו למרפסת, שכן, היה עליו לדון עמו בדבר מה חשוב.
הייתי די מופתעת, מכיוון שר' חיים מקרוב לשנינו ומעולם לא ביקש לשוחח עם ר' משה ביחידות.

הם יצאו למרפסת, ואחרי זמן די ארוך שבו לחדר המגורים. ר' חיים נפרד מאתנו לשלום, ועזב. כמובן שהייתי סקרנית מאד לדעת באיזה עניין שוחחו, שהיה פרטי עד כדי כך שאני לא יכולה להיות נוכחת! "במה העיין? מהו הסוד אותו אסור לי לדעת?" שאלתי את ר' משה.

עוד באתר:

דברים נחרצים

הגר"ד לנדו לאברך שקיבל צו גיוס: "לא ללכת בשום אופן"

אלי יעקובוביץ

לידיעת הציבור

הוסרה השגחת הבד"ץ מהבמבה - זו הסיבה

אבי יעקב

צפו

"173 קמ"ש? אין מצב בחיים שנסעתי במהירות כזאת"

אבי יעקב

עימותים סוערים

"מזהיר אתכם אם תישארו": פרשים דוהרים לישיבת אוריתא

פנחס בן זיו

ובעלי סיפר לי. "על ר' חיים לנסוע בקרוב לארצות הברית, למסע התרמה שנתי עבור הישיבה. מכיוון שלא יוכל להקדיש את כל זמנו ללימוד, כפי שהוא רגיל לעשות בירושלים, ביקש שאעשה עמו חסד גדול ואלמד בהיעדרו בכל יום חצי שעה שתיחשב בשמים לזכותו."
הסתכלתי בר' משה בתדהמה. "ואתה הסכמת?"
ר' משה הניד בראשו. "הבה אסביר לך, רקומה. ר' חיים הציע שאחלק את חצי השעה לשלושה חלקים ואלמד בכל פעם עשר דקות, בזמן שאינני עוסק בלימוד. ובכן, אחרי שלוש הארוחות שאנו סועדים, אנחנו בדרך כלל מפטפטים כעשר דקות. ובכן, הסכמתי להקדיש את עשר הדקות האלה ללימוד לזכותו. משמעות כה רבה יש לדבר לגביו, ומשהסכמתי העריך זאת מאד."

בכל אותם שבעה שבועות בהם שהה ר' חיים בארצות הברית, שמר ר' משה בקפידה על אותן עשר דקות לימוד שהקדיש לזכות ר' חיים, אחרי כל ארוחה: בוקר צהריים וערב.

שנים אחדות לאחר מכן, נסתלק ר' משה זצ"ל לבית עולמו. עם גמר השבעה לפטירתו, מיהרתי לביתו של ר' חיים, ובקול רועד אמרתי לו: "ר' חיים, חוב גדול הינך חייב לר' משה. אני בטוחה שאתה זוכר את היום בו באת אל ביתנו לפני שנים אחדות, וביקשת מר' משה ללמוד כל יום חצי שעה לזכותך מכיוון שאתה עמדת לנסוע למסע התרמות לארה"ב ועיתותך לא תהיינה בידך להקדישן ללימוד. אתה גם יודע כיצד שמר ר' משה בקפידה על הבטחתו לעשות כן. השלושים לפטירתו של ר' משה מסתיימים שבוע אחד לפני ראש השנה, אני מבקשת ממך שבאותו שבוע תלמד כל יום חצי שעה לעילוי נשמתו."

ר' חיים הסתכל בי בתדהמה מוחלטת כשהצבע אזל מפניו. אחרי דקות אחדות אמר לי: "רוחמה, אין לי כל אפשרות לעשות זאת". אחותי, ששמעה את שיחתנו, עמדה לצידי ואמרה: "ר' חיים, יהיה זה אך הוגן ללמוד לזכותו של ר' משה, כפי שעשה הוא עבורך." ר' חיים עמד על דעתו שאין ביכולתו להקדיש חצי שעה מידי יום במשך שבוע שלם. לבסוף, אחרי "משא ומתן" ממושך, הוא הסכים ללמוד במשך אותו שבוע, חמש דקות מידי יום שיגיעו לכדי שלושים וחמש דקות לימוד, לזכותו של ר' משה. משראיתי שלא אוכל להשיג יותר מכך, הרמתי ידיים.

משעמדתי לעזוב את ביתם, קרא לי ר' חיים בחזרה. "רוחמה," אמר, אם היה נכנס עתה מישהו לביתו ומציע לי מליון דולר עבור לימוד של שלושים וחמש דקות, לא הייתי מסכים לקבל את הכסף."

מיהרתי הביתה והוצאתי את המחשב. חילקתי מיליון דולר לשלושים וחמש דקות, והגעתי לסכום של 28,571.43 דולר לדקה. או אז כתבתי מכתב לכל אחד מילדי הנשואים, המתגוררים בארה"ב. סיפרתי להם את הסיפור על דודם ר' חיים, ועל אותו סכום שאפשר לזכות בכל דקות לימוד תורה.

לימים, ביקשתי את רשותו של ר' חיים לספר את הסיפור לקבוצה שעמדתי להרצות בפניה, ואז אמר לי ר' חיים שלאמיתו של דבר, אין שום כסף בעולם שישווה בערכו לדקה אחת של לימוד תורה.