ממתק לשבת

המונית לא הגיעה, אבל הצדיק התעקש להמתין בקור

כיצד ניתן ללמוד על אמונה ממקל, ומדוע התעקש הצדיק הירושלמי להמשיך לחכות בחוץ ולא להיכנס פנימה?

הרב נהוראי משה אלביליה

י"ב בכסלו תשפ"ה, 13/12/24 12:05 עודכן: 12:08

א+

א-

מונית, ארכיון | צילום: Moshe Shai/Flash90

בקיץ כולם אוהבים לצאת לטיולים, לטייל בנופיה של ארץ ישראל ולהנות מהבריאה הכל כך יפה שנתן לנו הקב"ה בעולמנו, ויש כאלה שבכלל מגדילים לעשות ואם הם נכנסים למסלולי הליכה וכדו', לוקחים מקל ארוך ומרגישים שהמסלול לפעמים נהיה קשה וקשה עד שמגיעים לקו הסיום.

בואו נוריד את זה רגע למעשה.

הקב"ה שם בעולם את מידת הדין ומידת הרחמים, שתי המידות שבהם ברא הקב"ה את עולמו בחן בחסד ובעיקר ברחמים גדולים ועצומים.

לכאורה, נשאל את עצמנו, אם בחיים היינו מרגישים אך ורק את מידת הדין, דברים שלא הולכים לנו, מכות אישיות ומשפחתיות שנוחתים עלינו בצרורות שאנו לא יודעים איך להכיל אותם. מה היינו עושים? כיצד היינו מתמודדים?

הבה ונפתח יחד את פרשת השבוע וננסה להבין מהותם של דברים:

"קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות (לב,יא)

שואל הגאון הצדיק ר' יעקב ניימן ע"ה בספרו דרכי מוסר – מדוע יעקב אבינו הדגיש את המשפט "ומכל האמת"? הלא הכתוב היה יכול ללמדנו שקטונתי מכל החסדים הגדולים אשר עשית את עבדך, מה ההדגשה של מידת האמת בדווקא?

ותירץ הרב ביאור נפלא וזה לשונו:

"נראה לי לאמר, כי יש מידת הדין ויש מידת הרחמים, רחמים נקראת מידת החסד, ודין נקרא דין האמת, כי חסד זהו סטייה ממידת האמת, זהו ויתור, אבל מידת האמת איננה יודעת שום ויתור, הקב"ה רצה לברוא את העולם במידת הדין, זה אומר לנהוג את העולם על ידי מידת האמת, וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים, שיתף את מידת הרחמים.

מרן הגאון ר' ישראל סלנטר זצ"ל היה אומר כי בעולם הבא לא נכיר את הקב"ה, כי שם מתנהג הקב"ה רק במידת הדין. בלי רחמים, רק לפי מידת האמת, כאן בעולם הזה אנחנו רגילים למידת הרחמים של הקב"ה שמתנהג איתנו בה, האנשים הגדולים הגיעו למדרגה גם בעולם הזה, שהקב"ה היה יכול להתנהג איתם במידת הדין והיו שמחים על זה, כמו שיעקב אבינו אמר 'אם יהיה אלוקים עמדי', זה אומר מידת הדין, דוד המלך אמר (תהלים קא) 'אם חסד ומשפט אשירה', ואמרו חז"ל (ברכות) בין חסד ובין משפט אשירה".

מכאן אנו למדים – גודלה וחוסנה של מידת האמת, מידת הדין בה ברא הקב"ה את עולמו, יעקב אבינו קם ואמר "ומכל האמת", להורות לדורות שגם אני יעקב שלכאורה עברתי מידת דין כל כך גדולה עם כל הרמאויות שעשה לי לבן, וניסה להפיל אותי בפח, עם כל זאת האמנתי בריבונו של עולם, מלך העולם שהכל ממנו, 'אם יהיה אלוקים עמדי', כי בלי שהוא עמדי, מה אני שווה?

ולפעמים קורים מקרים קשים מאוד בעם ישראל, דברים לא מובנים, דברים שהשכל מנסה להבין ולא מוצא לזה תשובה, יעקב אבינו אומר אם אני ניסיתי להיאחז באמונה 'כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות', והצלחתי וראיתי סיעתא דשמיא לכן בני אהובי קחו את זה גם אתם.

ואיך לומדים דוגמא אמיתית להיאחזות לאמונה?

בואו ותשמעו סיפור על הצדיק הירושלמי ר' זלמן בריזל זצ"ל (עלון טוב לחסות בה', תולדות תשפ"ה):

"פעם אחת בימי החורף הקרים, הזמין ר' זלמן מונית שתיקח אותו מביתו אל בית המדרש ללמוד ולהתפלל. בעל המונית הודיע לרב כי בעוד 2 דקות הוא מגיע מתחת לביתו, ור' זלמן ירד והמתין ברחוב לבואה של המונית, הרב עומד ברוגע ובשלווה ברוחות העזות ובקור הנורא של ירושלים והמתין בנחת, חלפו 10 דקות והמונית עדיין לא מגיעה, מלווהו של הרב, חשש לבריאותו וביקש ממנו שיכנס לבית, בעוד הוא ימתין ברחוב עד להגעת המונית ויודיע לרב.

ר' זלמן הביט בו בחיוך נעים ואמר לו: "אינני זז מכאן, מפני שרצוני לעמוד כאן ולתרגל תרגילי אמונה. תרגילי אמונה שישרישו בקרבי את הידיעה כי בשמים כבר נקבע בדיוק מתי תבוא המונית, ואין לי מה להתרגז על כך. לכן אני עומד פה ומשנן לליבי שהכל בהשגחה משמים, ויש זמן שנגזר מתי היא תגיע ולא רגע אחד לפני".

מישהו מאיתנו היה נוהג כך?

כנראה שלא..

תחשבו על זה..

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לרפואת מור אבי היקר דוד בן שמחה הי"ו
ומרת אמי יפה בת זוהרה תחי'
בתושח"י